כ-20 איש ואישה, וגם כמה ילדים וכלבים, התכנסו בתחילת החודש במדבר של הערבה התיכונה לקראת השקיעה. הם עמדו במעגל באמצע שום מקום כשאישה מחויכת החלה לרקוד, להכות בתוף ולומר דברים כמו "לאפשר לעצמך נשימה נעימה, להרחיב את מרחבי הלב". חלק מהנוכחים התנועעו איתה מצד לצד; מישהו עצם עיניים, מישהי חלצה נעל. הכלבים התרוצצו.
את הפיקוד תפס איש וכובע לראשו, שׂערו הלבן והארוך מתנפנף ברוח. במעדר קטן הוא חפר גומה באדמה, הניח בתוכה אבן, כיסה אותה באדמה והזדקף. "אנחנו מניחים אבן ראשונה ליישוב הקבע שייבנה כאן בשטח עבור 420 חברי האגודה השיתופית 'תהילות', שיוכלו לחיות כאן חיים נכונים, בריאים ומשחררים", קרא הגבר מהטלפון הנייד שלו.
"אמן!", צעק הקהל ומחא כפיים.
"שתהיה לנו ברכה ומזל, שהיקום ישמע אותנו", אמר האיש והושיט יד קדימה, אל הכלום הגדול שלפניו. "זה שלנו. זהו. בעוד שנתיים נגור פה, תשמעו כולם!".
מאחורי מיזם תהילות עומד חלום משותף לרבים, במיוחד מאז משבר הקורונה: להתנתק מהעולם ומהבליו, מהמדינה ומשיגיונותיה, ולחיות ביישוב מרוחק ומבודד, שיתופי ואקולוגי
יומיים לאחר טקס הנחת אבן הפינה, האיש עם הכובע והשיער הלבן יושב ב"ארקפה" בקניון עזריאלי שבתל אביב. לשולחן שלו ניגשים אנשים, הם פונים אליו בשם תומי – נראה שאיש לא יודע מה שם המשפחה שלו – ומוסרים לו צ'קים על סך 2,500 שקל לפקודת המועצה האזורית הערבה התיכונה. נכון לאותו יום, בתחילת החודש, 153 משפחות כבר הצטרפו למיזם החלוצי שלו והוכיחו את רצינותן באמצעות הצ'קים האלה. מאז, הוא מספר, גדל המספר ל-420 משפחות. 1,600 איש שמעוניינים לבנות בית ביישוב עתידי ושמו תהילות. "תומי, אתה ענק!", אומר אדם שחתם על צ'ק ועוזב את השולחן.
מאחורי המיזם עומד חלום משותף לרבים, במיוחד מאז משבר הקורונה: להתנתק מהעולם ומהבליו, מהמדינה ומשיגיונותיה, ולחיות ביישוב מרוחק ומבודד, שיתופי ואקולוגי. בתוך שנתיים, נאמר למתעניינים, הם יוכלו להגשים את החלום ותמורת סכום מצחיק לעבור לביתם החדש.
קל להבין את מאות המתעניינים. מכל משפחה נדרשת השקעה של 450 אלף שקל בלבד, ובתמורה מובטח לה מגרש של 800 מ"ר ועליו בית בשטח של עד 240 מ"ר. כל בית יחויב להקצות שטח לגידול חקלאי, מפני שכלכלת האגודה השיתופית תהילות תישען על חקלאות ביתית; ואם מה שיהיה שם נשמע מבטיח, אז זה עוד כלום לעומת מה שלא יהיה: לא חיבור לחברת החשמל, אפילו לא תאגיד מים במובן המקובל. על פי החזון שמופיע בפרסומים של תהילות, את המים ייצרו מהאוויר ואת החשמל מהשמש ומהרוח, הכל על בסיס הטכנולוגיות הירוקות החדשניות ביותר. גולת הכותרת היא ההבטחה ל"יישוב נמוך קרינה", קרי מפלט מנוכחותה של קרינה אלקטרומגנטית, לרבות קרינה סלולרית.
תהילות אמור לקום בשטחה של המועצה האזורית הערבה התיכונה. על רקע ההבטחה לעלייה על הקרקע בתוך שנתיים, מפתיע לשמוע את הדברים שאומר לנו השבוע ראש המועצה, מאיר צור: "המיזם הזה הוא שטויות במיץ עגבניות. הגשנו תלונה במשטרה נגד האיש הזה ונגד האנשים שאיתו. הוא מספר לאנשים סיפורי אלף לילה ולילה".
חזון אופטימי או מצג שווא
שבוע לפני טקס הנחת אבן הפינה בערבה נערך דיון על מיזם תהילות בפודקאסט "ציפורי דרור", שמארח צמד האומנים איריס ועופר פורטוגלי. אדם ושמו דוד אייזיק, אחד ממקדמי המיזם ומי שמתכוון בעצמו לגור ביישוב, סיפר על היזם שמאחוריו: "תומי הוא איש עסקים, מדען שעוסק בלעשות טוב. הוא כבר שמונה חודשים בהתרוצצויות מול כל הרשויות עד שהגיע לערבה התיכונה, שם אימצו אותנו בזרועות פתוחות. יש שם אלף דונם שמיועדים להקמה של היישוב עיר אובות (לא ברור אם תהילות אמור להיות חלק ממנו או לקום לצדו – י"פ, ל"ש). מבחינה אנרגטית-שמאנית אני לא חוויתי מעולם כאלה עוצמות של אנרגיה".
מאיר צור, ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה: "המיזם הזה הוא שטויות. תומי מוכר לוקש שהסיפור יעלה 400 אלף שקל, ולקנות מגרש ולבנות בית בערבה עולה בין מיליון וחצי לשני מיליון"
גם אייזיק לא ידע מה שם המשפחה של איש העסקים והמדען שהוא מאמין בו כל כך, ומתברר שזה לא מקרי. "אני אוהב פרטיות ולא מחפש פרסום, אבל הנה, קוראים לי תומי ינקוביץ'", אומר לנו השבוע בעל החזון, בעצמו תושב קצרין, ומספר על פועלו: "המון אנשים כמעט לא זזים בלי תיאום איתי על ההחלטות הכי גורליות בחיים שלהם. אני עוסק בהרבה דברים, בעיקר בנושאי חינוך וזוגיות. זה פחות או יותר תחום העיסוק שלי".
למה אנשים מתייעצים דווקא איתך?
"הם מבינים שאני בן אדם שמבין דברים, שאני קצת יותר עמוק וחכם, כי בניתי ועשיתי דברים וכשייעצתי לאנשים זה עזר להם. אז חבר מספר לחבר, 'דבר איתו, הוא יידע לפתוח לך את הראש'".
סימני שאלה סביב ינקוביץ' ומיזם הנדל"ן שלו צצו לפני כשלושה חודשים, כשדוברות המועצה האזורית הערבה התיכונה פרסמה בפייסבוק את ההודעה הזאת: "כל הפרסומים על היישוב (תהילות) לא קשורים למועצה. נבהיר כי תומי מקצרין (כך הוא הציג עצמו בפנינו) אינו קשור ליישוב ואינו מדבר בשם גוף פורמלי מהמועצה". בתגובה שהשאיר ינקוביץ', ששוב הציג את עצמו כ"תומי מקצרין", הוא הבטיח לתבוע את דוברת המועצה על "דברי הדיבה והשקר" והדגיש כי ראש המועצה צור לגמרי איתו בעניין.
חודשיים לאחר מכן, ב-16 באפריל, נשלח מייל מלשכת ראש המועצה אל "תומי מקצרין" ואל שבעה אנשים אחרים שמקדמים את פרויקט תהילות. הנושא: "הטעיה והיעדר סמכות בקמפיין שיווק מגרשים ביישוב עיר אובות, 'קבוצת תהילות'". במכתב נטען כי במפגש זום הנוגע לתהילות נחסמה בפני נציג המועצה האפשרות "לדבר ולהזהיר את הנוכחים [...] מסרתם הבטחות שונות, לרבות בנושאים כספיים, בנוגע לאופי היישוב ולתשתיות בו. הריני להבהיר כי הפעילות אותה אתם מקדמים בעניין שיווק המגרשים היא בגדר הטעיית הציבור ונעשית ללא כל הסמכה מטעם המועצה ובניגוד מוחלט לעמדתה".
בהמשך נטען כי הפרסומים בנושא תהילות הם מצגי שווא. "אתם מגדילים לעשות ומבקשים מאזרחים תמימים להפקיד בידיכם תשלום עבור המועצה האזורית הערבה התיכונה [...] הנכם מתבקשים לחדול לאלתר משימוש בשמה של המועצה ובמיוחד לחדול מיידית מגביית כספים כלשהם בשם המועצה או עבורה". עד היום לא שיתף ינקוביץ' את חברי קבוצת הטלגרם של תהילות, שבה מתנהלת התכתובת מול המתעניינים והתושבים המיועדים, בתוכנו של המכתב הזה.
"1,600 איש באו להירשם עם דמעות של אושר", אמר לנו ינקוביץ' כשהצענו לו להתראיין, והוא מצדו הביע חשש מפרסום שלילי על אודות המיזם שלו. "אנשים כתבו לי שהכנסתי טעם, צבע, ותקווה לחיים שלהם. אני מתחנן שתרגישו אחריות כבדה ולא תפרסמו כתבה שתגרום נזק".
לשולחן של ינקוביץ' ניגשים אנשים ומוסרים צ'קים. נכון לעכשיו, 1,600 איש כבר מעוניינים לבנות בית ביישוב העתידי. "תומי, אתה ענק!", אומר אדם שחתם על צ'ק ועוזב את השולחן
ינקוביץ' נראה ונשמע מלא כוונות טובות, אבל קשה מאוד להבין מה הוא עצמו מתכנן. בתחילה נקרא היישוב "כפר אושרים", מאוחר יותר שונה השם לתהילות, ובין לבין השתנו וממשיכים להשתנות פרטים מהותיים, למשל השאלה מי יגור שם: מצד אחד מוצהר בפרסומים שלא תהיה ועדת קבלה אלא רק חתימה על תקנון (שמצדו משתנה כל העת); מצד שני, הרוכשים כן יתבקשו לעבור ועדת קבלה במועצה. ומצד שלישי, המתעניינים מספרים שתומי הבטיח ש"מספיק שאתה לא איזה רוצח או אנס ויקבלו אותך". תחילה דובר על יישוב בלי תשתית חשמל בכלל, וכשהמועצה הבהירה שבעיר אובות יהיו כל התשתיות, כולל חשמל וסיבים אופטיים – נאמר שתשתיות יהיו, אבל מי שלא ירצה להתחבר, לא יחויב. גם ההבטחה ליישוב "ללא אנטנות וללא WiFi" נעלמה, ובמקומה מדובר על כך שאנטנה סלולרית תהיה בכל זאת, אבל הרחק מלב היישוב.
אחד הדברים המשותפים לינקוביץ' ולרבים מאנשי תהילות הוא ההתנגדות לחינוך הפורמלי, אבל כשאחת מחברות קבוצת הטלגרם ניסתה לברר איזו אלטרנטיבה תוצע לילדי תהילות, לא התקבלה תשובה קוהרנטית. העמימות הזו, אומרים רבים מהמרואיינים לכתבה זו, מאפיינת את המיזם כולו ואת ינקוביץ' עצמו.
אקולוגיה או חד"פ
ערן (שם בדוי), תושב הערבה ששוחח באריכות עם ינקוביץ', אומר שהוא רגיל להיתקל באנשים כמוהו. "כל הזמן מגיעים לפה חבר'ה נחמדים מאוד שעושים רושם נורמטיבי, אבל הם לא מחוברים למציאות. הם בטוחים שהם הולכים להקים פה משהו, אבל תמיד ברור שזה לא יקרה".
איך התרשמת ספציפית מינקוביץ'?
"הוא הציג את עצמו כאיש עסקים אמיד, וזה מוזר, כי אלינו הוא הגיע באוטובוס ובטרמפים. הוא גם סיפר שלפני ההכרזה על הקמת היישוב הוא ניסה להתקבל עם משפחתו למושב עידן שבאזור, אבל לא קיבלו אותו 'כי יש לו יותר מדי כסף' וכי הוא רצה לבנות בית שלא מתאים לקו שלהם" (בעידן אכן מאשרים כי ינקוביץ' לא התקבל למושב, שנותן עדיפות למשפחות צעירות עם ילדים קטנים – י"פ, ל"ש).
"תומי הגיע למושב בטרמפים והיה בוועדת הקבלה", מספרת תושבת עידן המעורה בפרטים. "הוא ניסה להרשים את הוועדה בזה שהוא עשיר, אמר שיש לו תוכנית כלכלית איך לנהל את השטח החקלאי והוא מתכוון להשקיע עשרות מיליוני דולרים במושב. החקלאים בוועדה לא הבינו מה הוא רוצה, וכששאלו אותו למה איש עשיר נוסע בטרמפים, הוא ענה שדווקא היה לו נהג, אבל הוא מעדיף ככה. בסוף מישהו הקפיץ אותו לתחנה" ("אני לא נוהג מסיבות אישיות", מסביר לנו ינקוביץ'. "איבדתי את אבא שלי בגיל 10 בתאונת דרכים מול העיניים ואני לא מסוגל להחזיק בהגה").
ינקוביץ' אומר שהוא מפעיל לוביסטים בכנסת ועומד בקשר רציף עם השר בצלאל סמוטריץ'. מלשכת סמוטריץ' נמסר כי השר לא שמע מעולם את שמו של ינקוביץ' או את שם המיזם שלו
ינקוביץ', כך הוא מספר, נולד בקנדה לזוג הורים ישראלים שדיברו איתו עברית – מבטא זר, על כל פנים, אין לו – ועלה לארץ לפני 23 שנה. לדבריו הוא רוצה לחיות בהרמוניה עם הטבע ב"לופ אלוהי", כפי שהוא מכנה את זה, אלא שלצד האג'נדה האקולוגית הוא מחזיק במפעל שמייצר כוסות חד-פעמיות עם מנות קפה מוכנות בתוכן וכפית פלסטיק לבחישה. הוא מספר על עצמו שלא סיים תיכון, אבל גדל להיות איש עסקים, יזם, ממציא, איש חינוך (וקואוצ'ר, אומר ינקוביץ' בשלב מסוים ואחר כך חוזר בו). למרות הרקורד המוצהר, אין עליו כל מידע בתקשורת או באינטרנט, וחשבון הפייסבוק שממנו הוא מגיב להודעות המועצה האזורית נקרא "תומי כוסות מוכנים". מלבד זאת, החשבון נעדר כל פעילות שהיא. "אני קנאי לפרטיות שלי. אף פעם לא הסכמתי שיזכירו אותי, גם כשדובר על פרויקטים שלי בטלוויזיה, כי אני רוצה להיות אנונימי", הוא אומר כשאנחנו שואלות על הנפקדות התקשורתית והדיגיטלית שלו.
ינקוביץ' אומר שהוא מפעיל לוביסטים בכנסת ועומד בקשר רציף עם השרה מירי רגב ועם השר בצלאל סמוטריץ' בענייני עסקיו (בשיחה איתנו הוא לא רצה לפרט באילו עסקים מדובר). מלשכתה של רגב לא הגיבו על דברים נכון לשעה זו, ואילו מלשכת סמוטריץ' נמסר כי השר לא שמע מעולם את שמו של ינקוביץ' או את שם המיזם שלו. ינקוביץ' מצדו מתעקש: "אני יכול להראות התכתבויות עם סמוטריץ' בוואטסאפ, הוא בתוך כמה שעות עונה לי כשאני שואל אותו".
בוא נדבר על תהילות. איך בעצם נולד הרעיון הזה?
"כשגרנו ברמת גן אשתי כל הזמן הרגישה לא טוב ולא ידענו למה. לפני חמש שנים עברנו לקצרין, ופתאום היא הרגישה הרבה יותר טוב. הבנו שהחשמל פה קבור באדמה, לא על עמודים כמו ברמת גן, ולא היו כל כך הרבה קרינה ואנטנות".
המשפחה רכשה בקצרין בית עם מה שינקוביץ' מגדיר "אנרגיות חיוביות" וגרה בו בשלווה, אבל לא לזמן רב. "שנה אחרי הרכישה התחילה להיות שם קרינה חזקה ואשתי שוב הרגישה לא טוב", מספר ינקוביץ' ואומר שבמקום בחדר שינה עם נוף לראש פינה, אשתו "עברה לישון במקלט, על מיטה מוקפת ברזלים".
כדי להימנע מחשיפה לקרינה?
"כן, וכשהיא יוצאת החוצה יש לה כובעים מיוחדים וחליפה מיוחדת שחוסמת קרינה. גם הבת שלי רגישה, אבל לא ברמה כזאת. כאיש חינוך אני יכול להגיד שבשנה האחרונה ראיתי מעל 30 ילדים עם רגישות לקרינה ועזרתי להם. אמרתי להורים לכבות את הקרינות בבית בין שמונה בלילה לשמונה בבוקר, וילדים שלא יכלו לשבת רגע בשקט השתנו בתוך ימים".
כל זה בגלל קרינה?
"כולנו רגישים לקרינה, אבל יש דרגות שונות של רגישות. למשל, אני נוסע עם אשתי באוטו, היא אומרת לי 'אני לא מרגישה טוב', ופתאום אני רואה אנטנה. במשפחות שמצטרפות אלינו יש המון אנשים כאלה, ולכן הם באים לערבה".
למה דווקא לערבה?
"אין שם רצף התיישבות, יש מרחקים גדולים בין היישובים ויש אפשרות לשמור על המקום נקי מקרינה".
אבל בינתיים התברר שבכל זאת תהיה שם אנטנה סלולרית.
"נציג של המועצה אמר לי שאם תהיה בקשה, יזיזו אפילו בקילומטר את האנטנה היחידה שנמצאת באזור כדי שהיא לא תשפיע עלינו".
תשובות או שאלות
מסיפוריו של ינקוביץ' אפשר ללמוד שלא רק הרצון לשמור מרחק מהקרינה הביא אותו לערבה. בין הסיבות היו גם הקורונה על חיסוניה והגבלותיה, וכן קובלנות על מערכות הבריאות, המשפט ובעיקר החינוך. "הבת שלי לא הולכת לבית הספר כבר שלוש שנים", הוא מספר. "כל ארבעה–חמישה חודשים בא אליי קצין ביקור, שאחראי שהילדים יגיעו לבית הספר, ושואל אולי בכל זאת. אני אומר שאין בעיה, אם יהיה בית ספר שמתאים לערכים שלי. הם לא יכולים להכריח".
בתחילת החודש נערך טקס הנחת אבן הפינה בערבה בנוכחות כ-20 איש ואישה, כמה ילדים וכלבים. "זה שלנו, זהו", הכריז ינקוביץ'. "בעוד שנתיים נגור פה, תשמעו כולם!"
ינקוביץ' לא אוהב שום דבר בחינוך הפורמלי. לא את הקירות ("הוכח מדעית שזה לא טוב לילדים"), לא את הפרדת הגיל ("בן 10 יכול להיות מוכשר במשהו כמו ילד בן 12 ובמשהו אחר כמו בן 7") ולא את הפרדת ההורים מהילדים. "ילד שההורים שלו לא יכולים להגיע לבית הספר מתי שמתחשק להם הוא ילד בלי ביטחון", הוא מסביר ב"ארקפה".
"אני מסכימה איתך", אומרת אישה שבדיוק חותמת על צ'ק.
"אני לא מוכן שהילדה שלי תגיע למערכת חינוך ויכניסו לה את ההחלטות שלהם בנושא. מי אתם?", עונה ינקוביץ'.
"אתה מתכוון לחיסונים?", הוא נשאל.
"לא רק", הוא משיב.
לדברי ינקוביץ', הוא הוציא עד כה יותר מ-100 אלף שקל מכיסו על קידום מיזם תהילות, כולל סרטון הדמיה של המבנים החכמים, העשויים משתי מכולות, שאמורים לשמש בתים למתיישבים ("התכנון הוא שלי, האדריכל רק הוציא את זה ברמה המקצועית", מציין תומי ינקוביץ').
"המבנה לא נראה מתחשב בסביבה", אומר ב', מומחה לאדריכלות ירוקה שהעדיף להישאר בעילום שם כשהתבקש לחוות דעה על הסרטון. "כל הנושא של ציפוי במתכת גם הוא בעייתי, כי מתכת היא חומר מאוד לא מבודד ובערבה יש או חום מטורף או קור אימים. אם שמים על זה שכבת בידוד, זה מייקר פי כמה. וזה לא מסתדר עם המחירים שהם נוקבים. הרעיונות שלהם טובים, אבל נאיביים".
כלומר?
"זה תהליך שלוקח זמן, בטח לא שנתיים. וצריך לעבור ועדות תכנון ואישורים מהרשויות – בין חמש לעשר שנים במקרה הטוב. הטכנולוגיה שהם מדברים עליה קיימת, אבל לא בטוח שהם יוכלו לממש את זה. למשל, יש מכשירים שמפיקים מים, אבל הם זוללים המון אנרגיה והיא עולה כסף. אפשר ליישם את הרעיון שכל בית ייצר אנרגיה עצמאית, אבל דווקא אנשים שרגישים מאוד לקרינה לא יוכלו להסתדר עם המערכות שדרושות לזה. גם העלויות לא הגיוניות, אפילו אם הם מקבלים את הקרקע חינם. עלויות הבנייה, התשתיות – את הכל צריך לשנע לערבה מבחוץ. למשל, הם יצטרכו בטון לממ"ד".
הם אומרים שהממ"ד יהיה עשוי ממכולה שתהיה מתחת לאדמה.
"אין חיה כזאת, הם לא יקבלו אישור מפיקוד העורף לדבר התקדימי הזה. לא בתוך שנתיים" ("הפנייה מוכרת ומטופלת על ידי גורמי פיקוד העורף אשר עוסקים בנושא. על מנת לקבל את האישור הסופי על היזם להשלים את כלל הפרטים הנדרשים של הפרויקט כדי להוכיח כי תוכניותיו יעמדו בתקן הנדרש למקלט תקני", נמסר מדובר צה"ל).
מומחה לאדריכלות ירוקה שהתבקש לחוות דעה על הדמיית הבתים בתהילות: "המבנה לא נראה מתחשב בסביבה, ולא מסתדר עם המחירים שהם נוקבים. הרעיונות שלהם טובים, אבל נאיביים"
בקבוצת הטלגרם של המתעניינים בקרקע בתהילות יש משתתפים שההבטחות והחישובים של ינקוביץ' לא מסתדרים להם. שאלותיהם לא נענות, או שהם נשלחים לצפות באותה שיחת זום שבה נמנע מנציג המועצה להזהיר שמדובר בהטעיה.
"הם עמומים מאוד, יש תחושה של גזלייטינג", אומרת אחת מחברות הקבוצה. "כששואלים שאלות לגיטימיות, שולחים אותך לראות את ההקלטה של הזום, שהיא מעל שעתיים. גם אחרי ההקלטה יש לאנשים שאלות, אבל לא עונים עליהן, או שהאנשים האלה מתבקשים לדבר עם היזמים בפרטי. אין להם שום דבר כתוב. הם אומרים שכולנו יזמים וכולנו מייסדים של היישוב, כלומר אין תוכנית מסודרת אלא 'נחשוב בהמשך ביחד'. יש הרגשה שהם מזלזלים ומתנשאים, אבל אני לא חושבת שזה נעשה מרוע, אלא שהם פנטזיונרים שלא יודעים על מה הם מדברים. אני חושבת שהרבה אנשים הולכים להתאכזב".
"מוזר ומחשיד שהם לא עונים על שאלות וכל הזמן מפנים למקורות אחרים", אומר חבר אחר בקבוצת הטלגרם. "אבל מצד שני, יש לי חברים שנפגשו עם תומי ויצאו ממנו בהרגשה מאוד טובה".
ציונות או נוכלות
לפני ההחלטה להקים את תהילות ניסה ינקוביץ' לחבור ל"גרעין הראל", שאנשיו אמורים להתיישב בעיר אובות. "חמש פעמים ניסיתי להיפגש איתם, אבל הם חבר'ה סגורים קצת", הוא מספר. "ניסיתי וזה לא עבד, למרות שמדובר במשפחות טובות עם תפיסת חיים לא שונה משלנו".
אומרים שמדובר בכת.
"באמת הגיעה אליי מישהי משם ואמרה שהם מסוכנים ושזו כת, אבל אני לא חושב ככה. אומנם באו אליי שלוש משפחות משם להירשם, אמרו לי אותו דבר וביקשו שבשום אופן לא אפרסם את שמותיהם כי אחרת ינדו אותן, אבל לדעתי זאת לא כת אלא קבוצה שהתגבשה מאוד חזק".
ינקוביץ' מספר גם שנפגש עם 18 ראשי מועצה והם לא הביעו שום עניין ברעיון שלו. "ראש מועצת הערבה התיכונה הוא היחיד שחיבק אותי מהרגע הראשון. הוא בן אדם אדיר, אני מעריץ אותו, פטריוט גדול לערבה, שרוצה לשנות את מה שקורה. הוא אמר לי, 'אני רוצה שתבואו, שתהיה פה תנופה אדירה'. הדברים האלה מוקלטים, יש לי סיכומי פגישות איתו ויש לי עשרות שיחות מוקלטות ותיאומים".
אז למה המועצה מאשימה אותך בהטעיית הציבור?
"זה עניין פוליטי-כלכלי. הם צריכים לשמוח שיש כאן התפתחות שיכולה להביא 1,600 נפשות שיביאו תעסוקה ופריחה לכל הערבה. לא מגיע לי שטיח אדום עם בלונים? אם לא היה לי את החיבוק הזה מראש המועצה, לא הייתי מתחיל עם זה בכלל".
ומהו העניין הפוליטי-כלכלי?
"התושבים לא רוצים שזה יקרה".
מי כן רוצה? אחת הדמויות הבולטות במיזם היא איש ההייטק מור סגמון, דובר ותיק בגנות נזקיהם של גלים אלקטרומגנטיים; הוא היה המנחה של אותה פגישת זום מדוברת, שבה נכחה גם אשתו, לילך אלון, קואוצ'רית אישית ובעלת הסדנה "חדר כושר לתודעת שפע לנשים רגישות". דמות מרכזית אחרת היא דוד אייזיק, שהוזכר לעיל, איש שיווק שמכנה את עצמו "מהנדס תודעה" ומספר על עצמו שהיה הראשון שהביא לארץ את קונספט מועדון הלקוחות. בקבוצת הטלגרם הודפים השלושה את כל מי שמטיל ספק באפשרות הקמתו של היישוב, או "המדינה" כפי שכינה זאת סגמון, שבו יחיו חיים מועצמים – מילה ששבה וחוזרת בפרסומים ובפוסטים – הרחק מהממסד, שלא ישלוט בהם עוד.
"אני כל הזמן בקשר עם שר השיכון, זה החרדי (יצחק יששכר גולדקנופף – י"פ, ל"ש). זה טוב לנו, הוא בן אדם מגזרי, שמבין צרכים של קבוצה", אומר ינקוביץ' באותו בוקר בקניון. "החרדים מבינים את הצרכים ואת הייחודיות שלהם כשמדובר בקבוצה שמגיעה ביחד". השבוע אומר לנו ינקוביץ' ש"כבר חמישה חודשים אני בקשר עם האנשים של השר גולדקונפף, אפילו הייתי אצלו בבית", אלא שמלשכת השר נמסר כי גולדקונפף "אינו זוכר במי מדובר".
בלשכת ראש המועצה האזורית, לעומת זאת, זוכרים היטב את תומי ינקוביץ'. "בהתחלה חשבתי שהוא בסדר, אבל עד היום אני לא יודע מיהו באמת", אומר לנו צור השבוע. "באיזשהו שלב הוא התחיל להגיע לפגישות איתי בלי לתאם, ואחר כך גיליתי שהוא כבר היה במועצות אחרות וזרקו אותו".
איך אתה רואה את ההתנהלות שלו מול 400 המשפחות שכבר חתמו על צ'קים?
"ההתנהגות שלו כרגע היא של נוכל. אני אומר לו, כותב לו, אפילו ישבתי איתו ועם מפקד משטרת דימונה ואמרתי לו במפורש: 'אתה לא גובה כסף, אין לך זכות'".
יש עורך דין שמלווה את התהליך.
"אני לא יודע מי זה, אני רק יודע שעורך דין נורמלי ואחראי לא היה עושה דבר כזה בלי להתקשר ולברר עם המועצה אם היא בכלל מסכימה לזה".
ינקוביץ' מספר שיש לו הקלטות של הפגישות שלכם.
"תומי שולח לי כל פעם סיכומים של קילומטר בווטטסאפ. הוא קורא לזה 'סיכומי פגישה', אבל זה שטויות. זה לא סיכום פגישה, אלו דברים שהוא כותב".
מה הסיכוי שההבטחות שלו לגבי תהילות יתממשו בסופו של דבר?
"הוא מוכר איזה לוקש שכל הסיפור יעלה 400 אלף שקל, ואלו שטויות. לקנות מגרש ולבנות בית בערבה עולה בין מיליון וחצי לשני מיליון שקל. גם אין איפה לעשות חקלאות שם, הוא פשוט מוכר לוקשים לכולם".
"כבר חמישה חודשים אני בקשר עם האנשים של שר השיכון יצחק גולדקונפף, אפילו הייתי אצלו בבית", אומר ינקוביץ'. מלשכת השר נמסר כי גולדקונפף "אינו זוכר במי מדובר"
בשיחתנו איתו טוען ינקוביץ': "כשיצאתי למסע הזה הקלטתי שיחות שלי עם מאיר, כי התרגשתי מאוד ממה שאני עושה ורציתי לעשות סרט תיעודי מהיופי הזה. הייתי בטוח שאקבל חיבוקים, אבל אני רואה שבמקום לחבק, הם מונעים מהרעיון לקרות. עכשיו השיחות האלו ישמשו אותי להוכיח שלא שיקרתי, כי הייתה תחושה בהודעות של המועצה שאני בן אדם הזוי ושקרן ושהם לא מכירים אותי בכלל".
לא מדובר רק בתחושה. צור אומר לנו במפורש שאתה מתנהל כנוכל.
"איפה הנוכלות שלי פה? במה שיקרתי? במה רימיתי? השטחים האלה שייכים לרשות מקרקעי ישראל, משרד השיכון מריץ שם תוכנית ל-500 יחידות דיור, התוכניות האלה יהיו מאושרות בעוד כמה חודשים. זה שאני מנסה ללקט משפחות שירצו לגור שם – זו זכותי המלאה, אני לא צריך אישור מאף אחד. אני חושב שמגיעה לי תעודת יקיר הערבה שהצלחתי לגייס 420 משפחות, מה שהם לא הצליחו לעשות 50 שנה. נכון שאני לוקח מאנשים 2,500 שקל לטובת המועצה, אבל בסופו של יום הם ממילא יצטרכו לשלם את הצ'ק הזה. זו לא נוכלות, זו ציונות אדירה. אני בטוח שאחרי שנגיע זה יקפיץ את האזור, ואני מקווה שגם אתן תצטרפו".