בינואר 2018, העולם כולו נחרד כאשר התפוצצה פרשת "בית הזוועות" של משפחת טורפין בקליפורניה. כזכור, אחת מבנות המשפחה, שהייתה אז בת 17, הצליחה לברוח מהבית וליצור קשר עם הרשויות. היא סיפרה להם על אחיה הכבולים בשלשלות למיטה, ומיד זכתה לקבל עזרה. לקחו עוד חודשים ארוכים עד שהחוקרים הצליחו להבין בכלל את גודל וחומרת העינויים שעברו 13 הילדים של דיוויד ולואיז טורפין.

ההורים, שבתחילה אמרו שאינם אשמים ב-75 סעיפי אישום, הודו כעת ב-14 האשמות המיוחסות להם בבית המשפט - ועם התפתחות הפרשה מתפרסמות עוד פרטים מזוויעים על שיטות העינוי של ההורים. כבר אז נודע כי הילדים סבלו מתת תזונה, חוסר התפתחות גופנית, בשלשלות לתקופות ארוכות במהלך היום והלילה, הלקאות ואפשרות להתרחץ רק פעם בשנה, אבל כעת מתברר שהעינויים היו רבים יותר מזה.

הילדים, שגילם נע בין שנתיים ל-29 בעת שנמצאו, לא ידעו אפילו עד כמה הם חיים במציאות מעוותת מאחר וההורים דאגו לשמור עליהם הרחק מעיני השכנים והם לא ידעו להשוות את מה שקורה בחייהם לאלו של אחרים. "לפעמים הם היו קונים דברים כמו פאי תפוחים או פאי דלעת, שמים אותו על השיש כדי שהילדים יוכלו להריח אבל לא לאכול", סיפרו בחדשות GMA.

על פי הדיווחים, ככל שחקרו יותר את הילדים גילו שהם יודעים מעט מאוד על העולם החיצוני, עד כדי כך שאותה נערה בת 17 שיצרה קשר עם הרשויות בעצם בכלל לא ידעה מקיומה של המשטרה ולא הבינה מה זה בדיוק "שוטר". העובדה הזו רק הופכת את עצם התלונה של הנערה למדהימה עוד יותר, היות ואיש לא ציפה שמישהו מהילדים יבין בכלל שמשהו בבית לא היה כשורה.

פרט נוסף מדהים שנחשף בפרשה, הוא שאל אותה נערה בת 17 הצטרף אחד מאחיה או אחיותיה. לפי פרטי החקירה, אותו קרוב לנערה "חטף רגליים קרות" לאחר שברחו מהבית, ושב על עקבותיו. למרות שנותרה לבדה ולא היה לה מושג למי לפנות ומה לעשות, הנערה החליטה לדבוק בשלה ולקרוא לעזרה.

בתכנית התחקירים האמריקאית 20/20, סיפר אחד השכנים של משפחת טורפין, מייק קליבר, כי לפעמים כשהיה חוזר ממשמרת העבודה שלו בשעות מאוחרות של הלילה בן 12:30 ל-3:00 לפנות בוקר, הוא היה עד למה שהתברר עכשיו כאחת משיטות העינוי של ההורים. "ראיתי את הילדים צועדים בחדר הלוך ושוב, במעגלים". לדבריו הם הוצעדו כמו חיילים במשך שעות לפעמים.

אחת מהדרכים הנוראיות שבן ההורים שמרו על שליטת הילדים, הייתה על ידי היפוך השעות שלהם. מייק הסטרין, התובע המחוזי, סיפר כי הילדים "הלכו לישון בשעה 4 או 5 בבוקר", העבירו את היום בשינה, ואז בערבים ובלילות היו ערים ועושים את הפעילויות והמטלות שלהם הרחק מעיני העולם. בנוסף, הם הולבשו תמיד בבגדים תואמים, הבנים הוכרחו להסתובב עם תספורת זהה לחלוטין לזו של האב, הם הוצעדו תמיד בשורה והיו בטוחים שההורים הם הסמכות האולטימטיבית בעולם. עוד הסטרין סיפר כי כבר ביום הראשון בו חולצו הילדים, היה ברור שחלק מהקורבנות שנמצאו כבולים לא הורשו ללכת לשירותים ושהבית היה מטונף ולא ראוי למגורים.

למרות שהילדים כן קיבלו אוכל בסיסי מההורים, רובם סבלו מתת תזונה חמורה שהובילה לליקוי התפתחותי עד כדי כך שהילדים המבוגרים נראו לחוקרים כילדים קטנים. הם מעולם לא קיבלו טיפול רפואי כמו בדיקת שיניים על ידי רופא, הם הוענשו אם שטפו את ידיהם מעל כף היד משום שההורים האשימו אותם בכך ששיחקו עם המים ולפי העדויות - אפילו שני הכלבים שהיו בחזקת ההורים זכו לטיפול ולאוכל טובים יותר מאשר הילדים.

למרות כל זה, התברר כי דבר אחד שהילדים כן הורשו לעשות הוא לכתוב יומנים. באופן אירוני, היומנים הללו שהגיעו לידי החוקרים, הפכו לראייה חשובה שעלולה לשפוך אור על חיי היום יום של הילדים ולחשוף עוד שיטות התעללות שאולי הילדים בכלל לא הבינו שהם עברו. הסטרין טוען כי סביר מאוד שהיומנים יוסיפו עוד האשמות ל-75 הסעיפים שכבר ישנם נגד ההורים.