בסוף חודש אפריל האחרון נולד בני הראשון – מזל טוב לי. כמו בני זוג רבים לפנינו, אשתי ואני נתקלנו לאורך תקופת ההיריון במגוון הערות שונות ומשונות מאנשים כאלו ואחרים. לא משהו יוצא דופן, פחות או יותר כל הקלישאות שאתם מסוגלים להעלות בדעתכם, כמו: "מה? מתי הספקתם", "אתה צריך לתת לאשתך כל מה שהיא רוצה, אחרת יהיו לו סימני לידה מכוערים", "תשנו עכשיו, למה אחר כך לא יהיה" וכמובן גם "וואי אחי איך נפלת, החיים שלך נגמרו. זהו" (ללא ספק האהוב עליי). כן, כשבני זוג נכנסים להיריון זה נותן פתח לכל המי ומי של "למי אכפת" להתייחס למאורע ולמרות שאת רובם סיננתי, היה משפט אחד שהיה יוצא דופן מבין כולם.
זה היה באחד מאירועי המשפחה של אשתי, כאשר אחת הקרובות שלה ניגשה אלינו ודיברה על ההיריון. בשלב מסוים במהלך השיחה היא סיננה משהו בסגנון של "אתם יודעים שזה יהיה בן, נכון?". חשוב להדגיש שהמשפט נאמר ימים ספורים לפני שהלכנו לשקיפות העורפית ולא, לא ידענו שזה יהיה בן. בזמן שאני חשבתי לעצמי שמדובר בעוד איזה מתחכמת שחושבת את עצמה למינימום מגדת עתידות צוענייה, אשתי תפסה את ידי וסימנה שזה לא הזמן לדאחקות. השיחה הסתיימה, המפגש נגמר ואנחנו חזרנו לעיסוקינו. כמה ימים לאחר מכן, במכון אולטרסאונד, הרופא הציג בפנינו תמונה שלא השאירה שום מקום לספק – היה לו תקע בין הרגליים.
"היא ידעה", אשתי אמרה לי בדרך הביתה. "איזה ידעה?", עניתי לה, "זה סיכוי של 50:50. רבאק. זה לא שהיא פתרה פה את הלוטו". אשתי נענעה את הראש. "לא", היא אמרה, "אתה טועה. היא ידעה, היא תמיד יודעת את הדברים האלה". באותה נסיעה התברר לי שזה עניין מוכר במשפחה. כלומר, אותה קרובה יודעת את מין היילוד לפני הלידה. יותר מזה, היא גם יודעת להגיד מתי צריכה להיות ההתעברות על מנת שזה ייצא בן או בת. לא מנחשת, יודעת! "די נו", אמרתי לה. "רציני לגמרי", היא ענתה לי, "היא עשתה את זה כמעט לכל המשפחה. היא גם עשתה את זה לאנשים מהעבודה שלה, חברים של הילדים שלה, ילדים של החברים שלה. היא עושה את זה לפחות 30 שנה".
הייתי המום, קודם כל מהעובדה שאני כותב כמעט שנתיים על כל מיני תופעות הזויות מרחבי העולם ורק עכשיו אני מגלה על הדודה הזאת – ושנית, מה כל כך אכפת לאנשים מה מין היילוד שלהם? כלומר, כל עוד הוא לא יוצא ההיטלר הבא, מה זה באמת משנה? באותו רגע הבנתי שאני חייב לבדוק את הנושא הזה לעומק, שאני חייב להבין מה קורה עם הגברת המסתורית הזאת – ועל הדרך לנסות להבין מה גורם לאנשים להיות כל כך אובססיביים כלפי המין של הילדים שלהם.
מומחים, הימנעות ממלחים ושטיפה חמה לשק האשכים
ראשית כל, אני חושב שראוי להתייחס אל תופעת בחירת מין היילוד בכללותה. זה אולי יפתיע אתכם, אבל ישנם אנשים שמאוד חשוב להם שהילד ייצא ממין מסוים. עד כדי כך שהם יהיו מוכנים לבצע מעשים שיכולים להיחשב מבחינתכם כשנויים במחלוקת (בלשון המעטה) – מלשנות באופן דרסטי את הדיאטה היומית שלהם, לתשלומים של אלפי שקלים לכל מיני "מומחים" בתחום (חלקם שרלטנים ארורים ואחרים בעלי תארים אקדמאיים) ועד לבצע מעשים מחרידים לאיברי המין שלהם תוך כדי האקט.
"הפעולות האלו אולי יראו משונות לאנשים שלא מכירים את התחושה שהם חייבים לעשות בן או בת", מספרת מיכל, תושבת רחובות ששינתה את הרגלי התזונה שלה בשביל שתצא לה בת. "אני באופן אישי לא ניסיתי את השיטות הקיצוניות יותר, אבל אני יכולה להגיד לך, מהיכרות אישית, שאנשים שממש רוצים שהילד שלהם יצא ממין מסוים יכולים לעשות דברים מאוד מוזרים". מיכל מספרת שלפני שהיא שינתה את הרגלי האכילה שלה, היא עשתה בדיקה מקיפה על של כל האפשרויות. לטענתה, היא מכירה אנשים שניסו את הכל. "אני מכירה זוג אחד שהלך לאיזו אישה שטוענת שהיא כביכול מומחית בתחום, שאמרה להם מה הם צריכים לעשות כדי שייצא להם בן", מספרת מיכל. "הם שילמו לה 3,000 שקל על ייעוץ, עקבו אחר ההוראות שלה ובסוף יצאה להם עוד בת. אגב, הם לא קיבלו החזר".
דוגמה נוספת שהיא נתנה לי הייתה על בני זוג שהאישה ששלחה את בעלה למקלחת לפני קיום יחסי המין. "היא ביקשה ממנו לעשות שטיפה חמה לשק האשכים שלו, כי היא שמעה שטמפרטורה גבוהה קוטלת זירעונים זכריים", היא סיפרה. "מאוחר יותר כשהם קיימו יחסי מין, רגע לפני שבעלה גמר, היא החדירה חומץ אל תוך הנרתיק שלה. הרעיון הוא שזירעונים זכריים לא שורדים בתנאי חומציות גבוהים. זה היה לה מאוד לא נעים, אבל בסופו של דבר יצאה לה בת – כמו שהיא רצתה". אגב, ישנם אלו שיאמרו שניתן ליישם את התאוריה הזו גם למין השני, רק שבמקום חומץ צריך להחדיר לנרתיק סודה לשתייה. ומכירים את אזהרת ה"אל תנסו את זה בבית"? אז תכפילו פי מאה.
מיכל מספרת שישנן גם מספר שיטות שמבוססות, לכאורה, על מחקרים מדעיים – ולמרות זאת, היעילות שלהם מוטלת בספק. "ישנם המון מאמרים שמתייחסים לכל מיני פרמטרים בחיים ש-'יכולים' להשפיע על מין היילוד", היא הסבירה ומרימה את אצבעותיה באוויר ומדגישה את המרכאות במשפט שלה. "לצורך העניין, אני קראתי מאמר שהעלה טענה שישנה קורלציה מסוימת בין הדיאטה של האישה ובין הזירעונים שנקלטים בביצית". על פי המאמר, נשים שצורכות מאכלים עשירים בסידן ומגנזיום הן בעלות סיכוי גדול יותר ללדת בנות. מצד שני, לנשים שצורכות מאכלים שמועשרים באשלגן ונתרן יש יותר סיכוי ללדת בנים.
"זאת הייתה השיטה שאני השתמשתי בה בשביל לעשות את בתי הצעירה", מספרת מיכל. "הייתי לוקחת טבליות סידן לפני ההתעברות והפסקתי כמעט לחלוטין עם המלח. האם זה היה כיף? לא. הסתובבתי חודש וחצי בקרייבינג מטורף למלח. האם זה עבד? בסוף יצאה לי בת. האם זה עבד באמת? הייתי מסתייגת מאוד מכל קביעה כזאת". במילים אחרות, מה שהיא אומרת זה שלמרות כל המאמרים, המחקרים וה-"שיטות המדעיות", מסתמן שעדיין אין שום דבר וודאי בעולם הזה – אולי חוץ מהסבל והחור בכיס שלכם.
"אני לא נביאה ולא רמאית"
לפני שהלכתי לדבר עם קרובת המשפחה המסתורית של אשתי, חשבתי שראוי לערוך לה איזה בוחן קצר בשביל לראות עד כמה היא באמת מדייקת בהערכות שלה – מעין מחקר קטן לצורך הכתבה. לצורך העניין, התחלתי לפנות לבני משפחה, חברים, קולגות בעבודה, מכרים וחברים של חבר'ה מפלוגת המילואים בניסיון לאגור כמה שיותר זוגות בהיריון – בסופו של דבר ל-12 זוגות שכולם יודעים את מין היילוד שלהם. לא בדיוק המספר האידיאלי בשביל מחקר מהימן, אבל זה מה שיש – וזה עדיף מכלום. חשוב לי להדגיש כי בטרם המבדק עשה רושם שההערכות שלה מדויקות בצורה מבהילה. לטענת בני המשפחה, יש לה לפחות 90 אחוזי הצלחה ואף יותר מזה. לשמחתי, היא הסכימה לערוך את המבדק בתנאי שהיא תישאר בעילום שם ואני הייתי אחוז התרגשות.
שיטתה מבוססת, במילותיה, על "מאמר יפני שהיא קראה לפני כמה עשרות שנים", אשר הצליח לזהות קשר כלשהו בין מחזורי הדם של בני הזוג וקביעת מין היילוד. "התאוריה אומרת כך: בן הזוג שמחזור הדם שלו רענן יותר הוא בעצם זה שיש לו סיכוי טוב יותר לקבוע את מין היילוד", היא אמרה לי בזמן שאני רשמתי את כל הנתונים במחברת שלי. "על פי המאמר, מחזורי הדם מתחלפים לנשים כל 3 שנים מיום הולדתן ולגברים כל 4 שנים מיום הולדתם. חלון הזמן שנוצר בין מועדי ההתרעננות של מחזורי הדם הוא זה שיקבע אם היילוד ייצא זכר או נקבה" – זה נשמע מסורבל, אבל זה פשוט למדי.
לדוגמא: נניח שאני ואשתי נולדנו בחודש ספטמבר של שנת 1988. משמעות הדבר שמחזור הדם הראשון של אשתי ישתנה בספטמבר של שנת 1991, בעוד ששלי ישתנה בספטמבר של שנת 1992 (עד כאן, הבנתם?). אם נריץ קדימה לתקופה הנוכחית, אז אנחנו נראה שמחזור הדם האחרון של אשתי השתנה בספטמבר של שנת 2015 (3 שנים X 9 מחזורים = 27 שנים) בעוד ששלי השתנה בספטמבר של שנת 2016 (4 שנים X 7 מחזורים = 28 שנים). מהבחינה הזאת, אם היא תתעבר בתקופה שבין ספטמבר 2016 ועד ספטמבר 2018 (מחזור הדם הבא שלה), זה ייצא זכר. אם היא תתעבר בתקופה שבין ספטמבר 2018 ובין ספטמבר 2020 (מחזור הדם הבא שלי), אז זאת תהיה בת. פשוט מאוד, לא?
הבאתי לה את מאגר הנתונים שאגרתי והתכוננתי לבצע את המבדק. "חשוב לי להדגיש משהו לפני שאנחנו מתחילים", היא אמרה לי, "אני לא מבטיחה פה שום דבר, כן? לשום דבר ממה שאני אומרת פה אין תוקף מדעי". תהיתי למה היא מתכוונת, הרי למיטב הבנתי היא צודקת ברוב המוחלט של ההערכות שלה. "תראה, לאורך השנים אני באמת צדקתי המון פעמים, אבל היו לי גם טעויות. השיטה הזאת היא לא וודאית", היא מסבירה ומצביעה אל התקרה. "הוא. רק לו יש שיטה וודאית והייתי נזהרת מאוד מכל מי שאומר לך שהוא דיבר איתו".
בהמשך השיחה שלנו סיפרתי לה ששמעתי על אנשים שמעריכים את מין היילוד באופן מקצועי – אנשים שגובים אלפי שקלים מזוגות בתמורה לשירות שלהם. "נו, ואתה חושב שהם צודקים בכל המקרים?", היא שאלה וצחקה. "אתה יודע למה אני לא מפרסמת את עצמי בתור איזה נביאה ולא גובה כסף מאנשים? כי אני לא רמאית. מישהו מהמשפחה שאל? מישהי מהעבודה שלי רוצה לבדוק? בשמחה. אבל אני תמיד אומרת שכל מילה שיוצאת לי מהפה היא בעירבון מוגבל – תמיד! על אחת כמה וכמה כשזה נוגע לאנשים שממש רוצים בן או בת. אולי זה יפתיע אותך, אבל יש אנשים שלוקחים את זה מאוד ברצינות" – הו כן, אני יודע.
לאחר שסגרנו את כל ענייני האחריות המשפטית, ניגשנו לבצע את המבדק – ואני מוכרח להודות שהתוצאות הדהימו אותי. מתוך 12 הזוגות שגייסתי, היא הצליחה להעריך נכון את מין היילוד של 6 וטעתה בכל השאר. במילים אחרות, אחוזי ההצלחה שלה היו 50:50, שזה בדיוק ההסתברות שכל אדם מן המניין יצליח לנחש אם עובר הוא בן או בת. להפתעתי, התוצאה הצחיקה אותה. כשתהיתי למה, היא ענתה לי שזה בדיוק מוכיח את הטענה שלה.
"זה לא שיש לי איזה כוח מיוחד או משהו", היא מספרת, "אני בדיוק כמו כל אדם אחר, צודקת בחצי מהזמן וטועה בכל השאר. אומרים עליי שאני יודעת דברים? שיש לי איזו שיטה מיוחדת? נו יופי, אז אומרים. אתה יודע מה אני אומרת? אני אומרת ככה: מה זה משנה בכלל? ייצא בן, ייצא בת, למי אכפת? העיקר שייצא בריא" – ועם המשפט הזה, באמת קשה להתווכח.