לוסי בלאקמן הייתה אישה צעירה מבריטניה שכל החיים היו לפניה. בגיל 21, היא עזבה את ביתה ואת עבודתה כדיילת, ועברה לגור בטוקיו, יפן, יחד עם חברתה, לואיז פיליפס. לוסי מצאה עבודה כמארחת בבר יוקרתי במחוז רופונגי ותכננה לחסוך מספיק כסף כדי שתוכל לצאת לטיול ארוך ברחבי המזרח הרחוק. אולם, כל התכנונים שלה נגדעו לילה אחד, אחרי שהבריטית הצעירה נעלמה באורח מסתורי.

ב-2 ביולי, שלושה שבועות לאחר שעזבה את ביתה, אביה של לוסי, טים, קיבל טלפון מודאג מלואיז. במהלך השיחה, היא סיפרה לו שלא ראתה את בתו במשך יומיים ולמרות שניסתה להתקשר אליה תריסר פעמים, לוסי לא ענתה לטלפונים שלה או למיילים ששלחה לה. אז, כמה דקות לפני שהתקשרה לטים, היא קיבלה שיחה מאיש לא מוכר שטען שלוסי הצטרפה לכת והיא לא תחזור יותר לעולם.

"בהתחלה חשבתי מיד שחייב להיות הסבר הגיוני להיעלמות שלה", סיפר טים בסרט התיעודי Missing: The Lucie Blackman Case. "הייתי משוכנע שחייבת להיות סיבה רציונלית לזה שאי אפשר לתפוס אותה. רק כשלואיז התקשרה אליי שלוש או ארבע פעמים נוספות, ידעתי שקרה משהו לא בסדר. אני זוכר שתחושת בהלה איומה פשוט התרסקה עליי".

דרינק עם איש עסקים מפוקפק

טים ובני משפחתו טסו לטוקיו בעקבות היעלמותה של לוסי וכינסו במסיבת עיתונאים ביפן בתקווה לחשוף מידע חדש על פרשת ההיעלמות המסתורית. במקביל נתלו ברחבי הבירה אלפי מודעת נעדרת, עם פרס כספי גדול לכל מי שיסייע למשטרה למצוא את בת ה-21. בשלב מסוים, ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר, התייחס גם הוא לפרשה והבטיח להעלות את העניין לתשומת הלב של ממשלת יפן.

רשויות החוק בטוקיו חיפשו את הנעדרת במשך חודשים ולא מצאו שום קצה חוט. יום אחד הם קיבלו מכתב כביכול מלוסי ובו היה כתוב: "אני עושה עכשיו את מה שבא לי לעשות, ואני רוצה שתעזבו אותי לנפשי". עד היום לא ברור בדיוק מי כתב את המכתב, אך הסברה הרווחת היא שהוא נועד לעכב את החקירה. אז, נרשמה פריצת דרך.

המשטרה חקרה את ג'וג'י אובארה, איש עסקים ממוצא יפני-קוריאני, בחשד למעורבות בפרשה. הוא הודה בפני בלשים שנפגש עם לוסי לקראת חודש יולי ואף שתה איתה כמה משקאות, אבל הכחיש כל קשר להיעלמותה. כלי התקשורת היפנים אז פרסמו את זהותו של החשוד ועד מהרה, שלוש נשים הגישו נגדו תלונה בגין תקיפה מינית. כולן תיארו את אותו תרחיש: הן נפגשו עם ג'וג'י למשקה והתעוררו במיטתו, כאובות ומטושטשות הכרה, בלי שום זיכרון לגבי הלילה שעבר עליהן.

ב-9 בפברואר, 2001, שוטרים מצאו את גופתה של לוסי. יחידת כלבני גישוש סרקו את האזור סמוך לביתו של ג'וג'י ומצאו את שרידי הגופה במערה ליד קו החוף. לפי דוח המקרה, הבריטית בותרה ל-8 חלקים והראש שלה כוסה בשכבה של בטון. יותר משנה לאחר מכן, באפריל 2002, איש העסקים נעצר בחשד למעורבות ברצח של לוסי בלאקמן.

ג'וג'י הואשם שחטף את לוסי, אנס אותה, הרג אותה ואז ניסה לטשטש את מעשיו. כמו כן, רשויות החוק האשימו אותו בעוד סעיפי אונס נוספים של נשים אחרות, וסעיף הריגה של תיירת אוסטרלית – קריטה רידג'ווי – שמתה בשנת 1992 אחרי שהוא סימם אותה עם כלורופורם. ההליכים המשפטיים נגררו במשך 5 שנים עד שלבסוף, בשנת 2007, איש העסקים הורשע במעשיו ונידון למאסר עולם. למרות זאת, בית המשפט זיכה אותו מכל אשמה בפרשת הרצח של לוסי בלאקמן.

השופט לא השתכנע שהיו מספיק ראיות כדי להרשיע את ג'וג'י ברצח של הבריטית, כך לפי הדיווחים של ה-BBC באותם ימים. ג'יין סטיר, אמה של לוסי, הגיבה לתפנית באותם ימים ואמרה: "ההכרעה שברה את ליבי לרסיסים. אני לא מאמינה שזה קרה. הפחד הגדול ביותר שלי התגשם". טים הגיב גם הוא לפסק הדין וטען ש"שאין צדק בבית המשפט".

בשנת 2008, הצדק נעשה ביפן לאחר שהפרקליטות ערערו על ההכרעה, ובית הדין הגבוה בטוקיו פסק שג'וג'י חטף את בת ה-21, ביתר אותה ואז ניסה להסתיר את גופתה. כיום הוא עדיין מרצה עונש מאסר בבית כלא יפני.