רבקה גרגורי די-מרטינו (27) הייתה אחת מנפגעות הפיגוע הקשה במרתון בוסטון, ב-15 באפריל 2013. היא נפגעה ברגלה ובמשך השנה וחצי האחרונות היא עברה ניתוחים רבים ובעיקר כאבים עזים אשר הקשו עליה בחיי היום יום. היא הייתה צריכה להסתובב בכיסא גלגלים ולא הצליחה לנהל חיים נורמליים יחד עם בנה, נוח בן ה-7, ובעלה, פיט, שנפצע גם הוא בפיגוע.
לבסוף, האם הצעירה מטקסס החליטה שהיא לא רוצה להתמודד יותר עם המצב החמור של רגלה, והחליטה לקטוע את הרגל. מדובר בהחלטה לא פשוטה עבור כל אדם, במיוחד עבור מישהי שרצה מרתונים, אך הגישה החיובית של רבקה הצליחה לרגש את העולם - היא כתבה מכתב פרידה לרגל הנקטעת ופרסמה אותו בפייסבוק:
"הי, זאת אני.
אני בטוחה שזה לא יפתיע אותך אם אומר שהגיע הזמן להיפרד. האהבה בינינו נעלמה, והיחסים האלה הפכו למעמסה אמיתית על חיי. עברנו הרבה ביחד. ראינו מקומות רבים, עשינו הרבה דברים, ואת עזרת לי לעבור תקופות קשות מאוד. אני מבטיחה שתמיד אזכור את זה. ואני לא אומרת שזה לא קשה בשבילי - זה קשה. אבל ככל שזה קשה, אני מרגישה שהזמן שלנו ביחד הגיע לקצו. אם אנחנו ביחד, אני צריכה להרגיש שאני הופכת לאדם טוב יותר, אבל כבר הרבה זמן שאני לא מרגישה ככה. במקום זה, אי מרגישה שאת עוצרת ממני להגשים את הפוטנציאל שלי. אני בטוחה שלא קל לך לשמוע את זה, אבל מעולם לא שיקרתי לך ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו. מה שאני צריכה זה משהו שאת לא יכולה לתת לי יותר. ואת האמפתיה שאת זקוקה לה, אני לא יכולה לספק. אני אוהבת אותך. באמת. אבל אני צריכה להתחיל לחשוב על השלב הבא במסע שלי. צרפתי למכתב שובר מתנה שאני מקווה שתשתמשי בו. לכי תעשי לעצמך פדיקור אחד אחרון על חשבוני ותהני מזה כי מחר... מחר אני חותכת אותך מחיי לנצח.
מאחלת לך כל טוב היכן שלא תגיעי בסוף,
רבקה".
על הרגל עצמה, כולל על הצלקת הקשה, רבקה כתבה "זאת לא את, זו אני".
רבקה סיפרה לבאזפיד שהיא שומרת על גישה חיובית מפני שהיא לא נותנת לעצמה כל אופציה נוספת. "אני מסתכלת על הברכות בחיים שלי, ולא על הבעיות. אני מנסה למצוא את היופי במצבים הכי מכוערים".
הניתוח לקטיעת הרגל ארך כשעה והוכתר בהצלחה. "אני מסתכלת למטה ורואה שהרגל באמת לא שם אבל אני לא עצובה בכלל", סיפרה. "אני מוכנה לפרק הבא בחיים שלי". המטרה הבאה שלה, אגב, היא לרוץ את מרתון בוסטון 2015 עם רגל תותבת. שיהיה המון בהצלחה.
(מקור)