בבוקר של ה-1 באפריל, 2014, קריס קרמרס בת ה-21 וליסאן פרון בת ה-22 יצאו לטיול בג'ונגלים של מדינת פנמה. השתיים הגיעו למדינה במסגרת משלחת חינוכית והיו אמורות ללמד אמנות ילדים צעירים בצפון המדינה. לפני שהיו אמורות להגיע ללמד היו שבועיים בהם השתיים יכלו לטייל באזור. באותו בוקר גורלי, הסטודנטיות אמרו למארח שלהן כי בכוונתן לקחת את הכלב שלו ולסייר באזור הר הגעש בארו, הסמוך לעיירה בוקטה. השעה הייתה בערך 11:00 בבוקר כשהן יצאו לדרך. באותו ערב, המארח של שתי הסטודנטיות הופתע לגלות את כלבו שב הביתה לבדו, בלי שום סימן לקריס או ליסאן. רק בדיעבד, הוא הבין שבאותו בוקר הייתה הפעם האחרונה שהן נראו בחיים.

המארח החליט לסייר באזור בעצמו בחיפוש אחר הסטודנטיות, אך לא מצא דבר. מסיבה לא ברורה, הוא בחר להודיע לרשויות על היעלמותן רק בבוקר שלמחרת. ב-2 באפריל, משלחת חיפוש רגלית עשתה את הדרך בג'ונגלים הסמוכים לבוקטה. כמו כן, מטוס קל הוזעק לסייר במקום. הודעה נמסרה לבני משפחותיהן, שהחליטו להגיע לפנמה יחד עם בלשים ואנשי כוחות מיוחדים. אף על פי כן, לא הייתה שום התקדמות בחקירה – זה היה כאילו הבנות נעלמו מעל פני האדמה.

הימים הפכו לשבועות, השבועות הפכו לחודשים, ועדיין לא היה שום סימן לשתי הסטודנטיות. חלפו 10 שבועות מאז התפוצצות הפרשה כאשר נמצא קצה החוט הראשון. אישה מקומית הגיעה לתחנת המשטרה ואמרה שמצאה מנשא גב כחול באחד משדות האורז שלה. התיק התברר להיות של ליסאן פרון. בפנים נמצאו חפצים אישיים: משקפי שמש, בקבוק מים, שתי חזיות, 83 דולר במזומן והדרכון שלה. למרות זאת, שתי הראיות המשמעותיות שנמצאו בתיק היו הטלפונים הסלולריים של שתי הבנות והמצלמה של פרון – שהכילה עשרות תמונות מסתוריות.

התמונה החסרה

חוקרים בחנו קודם כל את הטלפונים הסלולריים של שתי הסטודנטיות. על פי ממצאי החקירה, שני המכשירים היו בשימוש 10 ימים לפחות מאז היעלמותן של קרמרס ופרון, עד שהסוללה שלהם אזלה לחלוטין. בפרק זמן של ארבע ימים, נעשו 77 ניסיונות ליצור קשר עם המשטרה, שירותי החילוץ של פנמה ואפילו מוקד החירום של הולנד.

על פי יומן השיחות של הטלפונים, שתי השיחות היוצאות הראשונות בוצעו כמה שעות אחרי שהשתיים יצאו לטיול ביער הגשם. למרות זאת, אף שיחה לא התקבלה בגלל שלא הייתה קליטה ביער. למעשה, מתוך עשרות השיחות שהשתיים ניסו לבצע, הן הצליחו להתקשר למוקד החירום רק פעם אחת – והשיחה ארכה שתי שניות לפני שהקו התנתק בגלל חוסר קליטה.

ב-6 באפריל, ביום שבני משפחותיהן של הסטודנטיות נחתו בפנמה, נעשו מספר ניסיונות לפתוח את הטלפון הנייד של קרמרס – ובכולם הוקש הקוד הלא נכון. ב-11 באפריל, הסוללות של שני הטלפונים אזלו לחלוטין. חקירת הטלפונים נתנה לבלשים מושג קלוש למה שעבר על שתי הבנות בזמן שהן היו בג'ונגל, אבל גורלן עדיין נותר בגדר תעלומה. השלב הבא, לבחון את המצלמה של פרון.

בהודעה לתקשורת, כשהחוקרים התייחסו לממצאים מתוך המצלמה, הם דיווחו כי ניתן לחלק את סדרת התמונות לשניים: היום הראשון שתועד בתחילת הטיול ובשבוע שלאחר מכן. תמונות שצולמו ב-1 באפריל, בבוקר היעלמותן, מציגות את השתיים צועדות על שבילים, חוצות נחלים ומחייכות למצלמה בלי שום סימן שמעורר חשד כזה או אחת. בינתיים, סדרת התמונות שצולמו אחרי היו שונות לחלוטין ומדאיגות מאוד.

חלק מהתמונות צולמו באמצע הלילה של ה-8 באפריל, בין השעות 01:00 ו-04:00. האובייקטים בתמונות היו משונים מאוד. בתמונה אחת אפשר היה לראות את החפצים האישיים של הבנות פרוסים על הארץ ובאחרת ערמה של עפר. הייתה תמונה שבה צולם ראי קטן ואחת נוספת עם עורפה של קרמרס כשדם זולג עם הרקה שלה – כנראה התמונה המדאיגה ביותר מבין כולן. כל התמונות צולמו בחושך מוחלט וכולן הותירו רושם כאילו צולמו בטעות.

הסברה הרווחת של החוקרים הייתה שהבנות, בהנחה ששתיהן שרדו עד ה-8 באפריל, השתמשו בפְלֵשׁ של המצלמה בשביל להאיר את דרכן ביער. אף על פי כן, אחד החוקרים הבחין עד מהרה בפרט מאוד משונה בתמונות: אחת מהן נמחקה. התמונה, שהפכה להיות מוכרת בתור "תמונה מספר 509", הייתה זו שהפרידה בין סדרת התמונות מתחילת הטיול ואלו מהרגעים שאחרי. בין שעות הערב של ה-1 באפריל, לשעות הלילה של ה-8 באפריל. חוקרים ניסו לשחזר את התמונה ולהבין מתי צולמה, אך כל המאמצים עלו בתוהו.

חודשיים אחרי שמנשא הגב נמצא, חוקרים הצליחו לאתר כמה פריטי לבוש של הבנות ובסופו של דבר, גם שרידים מעצמותיהן. כמה בגדים של הסטודנטיות נמצאו על גדותיו של נהר מקומי, בסמוך לעצם אגן אנושית ונעל הרים שבתוכה הייתה כף רגל. עצם האגן, שהתבררה להיות של קרמרס, הייתה לבנה כמעט לגמרי ונקייה משרידי רקמות בשר. בינתיים, כף הרגל שנמצאה בתוך הנעל התבררה להיות של פרון והייתה בשלבי ריקבון מתקדמים. סך הכל, חוקרים מצאו בג'ונגל 33 חלקי עצמות של השתיים, מספיק בשביל לקבוע את מותן של שתי הנעדרות – אבל לא מספיק בשביל להבין מה קרה להן בג'ונגלים של צפון פנמה.


חוקרי המשטרה המשיכו לחקור את המקומיים, כולל מדריכים ותיירים שטיילו באזור באותו זמן. אף אחד מהם לא הוביל לפריצת דרך בפרשה והיא נותרה בגדר תיק חקירה פתוח. עד היום ישנן שתי סברות גורפות באשר לגורלן של שתי הסטודנטיות: הראשונה גורסת שהן נתקלו באדם שהחליט לרצוח אותן, בעוד שהשנייה גורסת כי השתיים נכנעו לתנאי הג'ונגלים האכזריים.

מאז התפוצצות הפרשה, תושבים מקומיים תיארו לכלי התקשורת את הסכנות שרוחשות ביערות הגשם בסביבת בוקטה, מטפילים שחיים במי הנהרות, לסיכון לחלות בדיזנטריה ועד לצמחים רעילים שנפוצים באזור. השתיים יכלו להידבק במחלות אחרי שנעקצו על ידי חרקים, להיטרף על ידי בעל חיים או אפילו לאבד את דרכן ופשוט לגווע ברעב.

בין אם מתו כתוצאה מחשיפה לסכנות הג'ונגל או מהיתקלות עם רוצח, דבר אחד נותר ברור: הבלשים ובני משפחותיהן של קריס קרמרס וליסאן פרון נותרו עם יותר שאלות בנוגע לתעלומה מאשר תשובות.