האם הייתם מסוגלים לשבור לילדתכם את הרגל במכוון, שלוש פעמים ביום, במשך ארבעה חודשים? אם זה כדי להציל אותה מכריתה – כנראה שכן. זאת הייתה הבחירה שעמדה בפני ג'קי ומאט מורבק ממישיגן. בתם אלסי נולדה עם מום מולד נדיר בשם proximal femoral focal deficiency (PFFD), הגורם לרגלה השמאלית להיות קצרה בהרבה מרגלה הימנית. שתי אפשרויות הטיפול היו כריתה או הוספת תותבת. לבסוף הציעו להם הרופאים אפשרות שלישית, אך היא הייתה כרוכה בגרימת כאב בלתי נסבל לאסלי.
הטיפול שהיה יכול להאריך את הרגל הזעירה היה כרוך בשבירתה שלוש פעמים ביום לתקופה של ארבעה חודשים. "שאלנו את עצמנו אם אנחנו מסוגלים להעביר את בתנו דרך מסכת עינויים שכזו, והאם זה שווה את המחיר בסופו של דבר. אבל רצינו שלאלסי יהיו את החיים הכי טובים שאפשר", מספרת ג'קי.
בגיל חצי שנה בלבד עברה אלסי את הניתוח הראשון שבו בנו מחדש את ברכה, קרסולה וירכה השמאליים. לאחר מכן חוברה לרגלה תותבת שאפשרה לה ללכת לראשונה בחייה. בגיל שלוש עברה ניתוח בו הפרידו בין עצמות ירכה לעצם השוקית, והתקינו על רגלה מתקן עם עשרה מסמרים שחדרו את לעצמותיה. כדי למנוע את איחוי העצמות, הוריה היו צריכים לסובב ידנית את הברגים במכשיר, שהפרידו בין עצמותיה מרחק 1 סנטימטר מדי יום. כך גופה של אלסי הצליח לגדל עצם חדשה בין החלל שנוצר.
במשך התהליך כולו הייתה אלסי מטופלת במשככי כאבים. "הרגשתי חסרת אונים", מספרת ג'קי. "מאוד שמחתי על ההתקדמות שלה, אבל זה היה קשה לראות אותה סובלת כל כך הרבה כאב ובוכה. לנקות את הפצעים הפתוחים שברגלה היה החלק הכי קשה, אבל היעד הסופי היה תמיד בראשי".
כיום, לראשונה בחייה, רגליה של אלסי שוות באורכן. למרבה הצער, רגליה יצאו בעתיד שוב מאיזון כשתתבגר. כשתגיע לגובהה הסופי, תצטרך לעבור שוב את הטיפול הזה כדי להאריך את רגלה השמאלית. "הקרבנו הרבה, אבל זה שווה את זה", מסכמת ג'קי.
(מקור)