לפני כשנתיים ארכיאולוגים האמינו שהצליחו לפתור את תעלומת ״המומיה הצורחת״, שנתגלתה בשנת 1881 בלוקסור שבמצרים. אז, האמינו המומחים כי מדובר בנסיך שנקבר בעודו בחיים לאחר שהמיט קלון על משפחתו, אבל תגלית חדשה שנחשפה לאחרונה שינתה את הכיוון לחלוטין.

החוקרים גילו כי על אחד מבדי הפשתן שעטפו את המומיה מופיעה הכתובת ״הבת המלכותית, אחותו המלכותית של מרט אמון״, מה שאומר כמובן שהמומיה העתיקה הייתה למעשה נסיכה מצרייה, ולא נסיך. כמו כן, סריקות CT הצליחו לחשוף כי סיבת המוות של המומיה היא התקף לב, מה שהוביל למסקנה הסופית כי הנסיכה ״נתקעה״ בפוזה של צרחה עקב צפידת המוות - התקשחות השרירים תוך מספר שעות לאחר המוות.

ד"ר זאהי הוואס ממועצת העתיקות של מצרים וסהר סאלים, פרופסור לרדיולוגיה באוניברסיטת קהיר, אף הצליחו למצוא עדויות לכך שהנסיכה סבלה מטרשת עורקים, מה שהוביל להתקף הלב הפתאומי שלה. ״אנחנו מניחים שגופתה של הנסיכה הצורחת נתגלתה רק לאחר מספר שעות, מה אפשר את התפתחות הצפידה״, אומר הוואס.

״אנחנו גם מניחים שהחונטים פשוט חנטו את הגופה המכווצת כפי שהיא לפני שהיא הספיקה להשתחרר או להירקב, וזה מה שקיבע אותה בפוזה הנוכחית. הם ככל הנראה לא היו מסוגלים לסגור את פיה או להניח את הגופה המכווצת בתנוחת שכיבה, כפי שנהוג עם מומיות אחרות, ולכן היא נשתמרה עם ההבעה והתנוחה שהיו לה בזמן המוות״.

הסריקות שעברה המומיה אף חשפו כי הנסיכה ככל הנראה מתה במהלך העשור השישי לחייה, וכי טרשת העורקים ממנה סבלה הייתה נוכחת בעורקים הכלילים הימניים והשמאליים, בצוואר, באב העורקים הבטני, באזור עצם הכסל ובעורקים שבגפיים התחתונות.

התעלומה, כאמור, החלה כאשר המומיה נתגלתה באזור שבו כמרים היו נוהגים להחביא מומיות של בית המלכות כדי להחביא אותן משודדי קברים, לפני יותר מ-3,000 שנה.