לאחרונה גילינו על אנשים שהם פשוט לא מרפדים את האסלה כשהם משתמשים בשירותים ציבוריים. חלקם אנחנו אפילו מגדירים כחברים, או לפחות חברים לשעבר אחרי שגילינו את מה שגילינו. הם פשוט נכנסים לשירותים במשרד או במסעדה או איפה שזה לא יהיה, מעבירים ניגוב עם הנייר ומתיישבים על האסלה, כאילו הם לא משתתפים עכשיו באורגיה בקטריילית של אלפי קודמיהם. אנחנו כמובן חסידיה של האסכולה הריפודית: לוקחים נייר טואלט ומרפדים סביב-סביב, לרוב אפילו פעמיים, ומייצרים לעצמנו סביבה סטרילית ונינוחה לישבננו - או לפחות ככה חשבנו. מחקר חדש מדווח שעד היום מסתבר, עשינו את הדבר הכי נורא שיכולנו להיגיינה שלנו.
מושבי האסלה מעוצבים כך כדי למנוע התפשטות של בקטריה מסוכנת, בעוד שנייר הטואלט מתוקף תפקידו מעוצב כך שהוא יספוג אליו את כל הבקטריות. למעשה, ביצירת הריפוד על האסלה, אנחנו מייצר כר סופג לבקטריות. ״מושב האסלה לא סופג אליו חומרים מזהמים״, אומר ד״ר וויליאם שייפר. ״אתם לא תדבקו במשהו״.
בנוסף, בעוד במושב האסלה אתם לעולם לא תגעו בידיים חשופות, בגליל הנייר אנחנו דווקא מרבים להשתמש, עם הידיים המלוכלכות שלנו מארוחת הצהריים האחרונה. תוסיפו לכך את העובדה שבכל פעם שאנחנו מורידים את המים עננה של חומר צואתי ושאר בקטריות משתחררת לאוויר ונדבקת בין השאר לגליל הנייר, אנחנו למעשה בסופו של דבר מתיישבים על כל החיידקים האלו.
עוד דבר שחשוב לציין, לעור האדם יש הגנה טבעית מפני בקטריות וחיידקים. לא שזה יגרום לנו לשנות את דעתנו - העור הזה לא יגע במושב אסלה זר בחיים. חייבים לברר מה המסקנה לגבי אסלניות.
(מקור)