כולנו כבר מכירים בעל פה את אסון הטיטניק, נכון? ב-14 באפריל 1912 הושקה ספינת הפאר במסגרת הפלגת בכורה מסאות'המפטון שבאנגליה לאמריקה. ב-23:40 היא התנגשה בקרחון באמצע האוקיינוס האטלנטי, ושקעה למצולות באזור 2:20 בלילה. ב-15 באפריל התברר כי מתוך 2,240 הנוסעים ואנשי הצוות, רק 706 ניצלו, והספינה נותרה במצולות בעומק של 3.9 קילומטרים מתחת לפני המים.

מה שמוזר הוא שבעוד ששאריות הספינה מכילים שרידים של שלל חפצים שהיו עליה, כמו למשל כלים, רהיטים ואפילו בגדים, עדיין לא נתגלה שריד אחד של בן אנוש. זאת בניגוד לספינות אחרות ששקעו בלב ים, כמו למשל האדמונד פיצג'רלד ששקעה ב-1975 באגם סופיריור. אז מה ההסבר לזה - האם יש פה איזושהי קונספירציה? ברור שלא, אבל זה מה שאנשים אוהבים לחשוב.

ובכן, הסיבה לכך היא מדעית לחלוטין. מבלי לשעמם אתכם בהסברים מייבשים של פיזיקה והידראוליקה, מספיק רק לומר שבכל סביבה על פני כדור הארץ יש לחץ. מעל פני האדמה מדובר על לחץ אטמוספרי שנוצר עקב כוח הכבידה של כדור הארץ שמושך אליו גזים. אנחנו לא חשים בו כי אנחנו כבר רגילים אליו, אבל אם נשנה את המיקום שלנו באופן דרסטי, כמו למשל אם נטפס על הרים או נצלול למצולות, נתחיל להרגיש כבר בהבדלים משמעותיים.

בעומק שהטיטניק נמצאת בו, מדובר על לחץ שהוא פי 377 (!) מהלחץ הנורמלי שאנחנו חווים כרגע, וזאת כתוצאה מכובד המשקל של המים שלוחצים על הקרקעית. ובעוד שהלחץ הזה לא ממש משפיע על חומרים כמו מתכת, ברזל ואפילו זכוכית, עקב הצפיפות שלהן, על החומרים האורגניים שמהם מורכב גוף האדם זה כבר סיפור אחר לגמרי.

ככל שהטיטניק שקעה עמוק יותר, סביר בהחלט שגופות הנוסעים שנותרו בתוכה החלו לחוות לחץ פנימי עצום, עד כדי כך שהאיברים הפנימיים החלו פשוט להתפוצץ ולהתמוסס במים. מדובר בעיקר על המוח, הריאות, המעיים, הכליות ובפרט כל איבר חלול. כמו כן, סביר שגם עצמות דקות יותר בגוף האדם כמו למשל אצבעות הידיים, הרגליים ואפילו הצלעות פשוט התנפצו לרסיסים עקב הלחץ הרב שהופעל עליהם.

אלא ששאר העצמות העבות יותר בגוף האדם יכולות לשאת לחץ גבוה יותר, כמו למשל עצם הירך שהיא העצם החזקה ביותר בשלנו. כאן נכנס לתמונה אלמנט הזמן המצטבר. ככל שנקפו השנים, הלחץ על העצמות הללו נהיה אינטנסיבי ומצטבר יותר, כך שמבנה העצם החל לאט לאט להיסדק ולהתפורר. סיבה נוספת היא המים המלוחים של האוקיינוס, שמסוגלים לפרק ו"לאכול" חומרים אורגניים בקלות רבה יותר מאשר מים מתוקים, כמו אלו למשל של אגם סופיריור. וזאת מבלי להזכיר אורגניזמים שונים שחיים בלב ים, וככל הנראה שיחקו גם הם תפקיד בפירוק העצמות. כך שאלף חמש מאות הקורבנות של אסון הטיטניק, ככל הנראה, כבר התמזגו מזמן עם מימי האוקיינוס האטלנטי.