אשליה אופטית חדשה שהתפרסמה כחלק ממחקר במגזין journal Science, הפכה לאחד מהנושאים הכי מדוברים ברשת בימים אלה בגלל המסקנות המרתקות של החוקרים.
במחקר, שבוצע על ידי מדענים מאוניברסיטאות הארוורד, דארתמאות' וניו יורק, התבקשו סטודנטים אמריקאים להבחין בין צבעי נקודות שהוצעו בפניהם. החוקרים הראו להם 1,000 נקודות בסך הכל, אשר הגוונים שלהם נעים בין כחול כהה לסגול כהה. המשתתפים היו צריכים לענות על שאלה אחת פשוטה - האם הנקודה שהם רואים על המסך היא כחולה או סגולה.
זה נשמע פשוט, וכך באמת היה בהתחלה. ב-200 ההצגות הראשונות של הנקודות, הוצגו למשתתפים מספר שווה של נקודות סגולות וכחולות, ורוב המשתתפים הבחינו היטב בין הגוונים. אבל ב-800 ההצגות האחרות, מספר הנקודות הכחולות ירד בהדרגה עד שהוצגו כמעט רק נקודות סגולות. אבל מה שמעניין הוא שהתשובות של הסטודנטים לא שיקפו את השינוי הזה.
"כאשר הנקודות הכחולות נהיו נדירות, המשתתפים החלו לראות את הנקודות הסגולות ככחולות", כתבו החוקרים. כלומר, אותו צבע בדיוק שבתחילת הניסוי היה נראה להם ככחול, כעת הובחן על ידם בתור סגול. המשתתפים המשיכו לסווג את הכחול כסגול גם כאשר החוקרים אמרו להם שמספר הנקודות הכחולות אמור לעלות, וגם כאשר הוצע להם פרס של 10 דולר אם יגיבו לצבעים שהם רואים באותה הצורה שהם הגיבו בהתחלה, כלומר יזהו את אותו גוון כחול ככחול ואת אותו גוון של סגול כסגול. ועדיין - זה לא עבד, משהו במח גרם לכך שהסטודנטים המשיכו לזהות נקודות סגולות ככחולות. אז למה השינוי הזה קרה?
לפי המחקר, ייתכן שמשמעות הדבר הזה היא שהמח האנושי לא מקבל החלטות לפי חוקים קרים ונוקשים, אלא לפי גירויים קודמים. כאשר האיזון בין הכחול לסגול השתנה, המשתתפים הגדילו פשוט את טווח ההגדרה של איך הצבע כחול באמת נראה, ולעניין הזה יש השלכות גדולות יותר ממה שנדמה לכם.
אולי זה נראה כאילו כל מטרת האשליה הזאת היא להראות כמה קל לתמרן את המח שלנו, אבל לא זה העיקר. החוקרים הצליחו להדגים כמה חשוב הפגם הזה מבחינה מעשית וכיצד זה עלול להשפיע על חיי היום יום שלנו בעזרת שני ניסויים אחרים. בניסוי אחד החוקרים הראו למשתתפים 800 פרצופים ממחושבים שהיה צריך לסווג כמאיימים ולא מאיימים בעיניהם. כאשר מספר הפרצופים המאיימים הופחת על ידי החוקרים לאחר 200 ניסויים, המשתתפים התחילו לסווג פרצופים שתחילה הגדירו כלא מאיימים, למאיימים.
בניסוי הסופי הציגו החוקרים למשתתפים 240 הצעות לפרויקטים מזויפים של מחקר. ההצעות המדומות נעו על הספקטרום שבין אתי (למשל, לכתוב רשימה של הערים שהם הכי אהבו לבקר בעולם) ללא אתי (למשל, ניסוי בו משתתפים יתבקשו ללקק פיסת צואה קפואה והחוקרים ימדדו כמה שטיפות פה היה צריך לעשות כדי להרוג את החיידקים), והמשתתפים היו צריכים להחליט איזה מחקרים צריך לאפשר לבצע. כאשר החוקרים התחילו להציע להם יותר ויותר מחקרים לא אתיים, המשתתפים שוב שינו את השקפת מבטם וסיווגו מחקרים לא אתיים כאתיים. ברור כאן מה הסכנה - כאשר הוצגו בפניהם רק מחקרים לא אתיים, המח שלהם הגדיל את טווח המושג "אתי" בעיניהם, ואם באמת היה להם כח אמיתי להחליט - הם היו מאשרים מחקרים לא אתיים.
התהייה העולה מתוך תוצאות המחקר, לפי החוקרים, היא שאם המח שלנו תמיד משנה את התפיסות שלו לפי חוויות קודמות, איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו רואים את הדברים כפי שהם באמת? למשל, אם מסתכלים על התמונה הגדולה יותר מבחינה חברתית - נשאלת השאלה האם החברה האנושית יכולה לפתור את בעיות הפשע, העוני, הגזענות וכ'ו, אם הן כל הזמן מרחיבות את ההגדרות של הבעיות האלה על מנת לכלול מידע חדש.
החוקרים מניחים, אגב, שככל החברה האנושית פותרת יותר בעיות חברתיות, כמו פשע ואלימות, כך היא מרחיבה יותר את ההגדרה למה נחשב בעייתי בעיניה. אנחנו יודיעים, קצת קשה לעכל את כל מסקנות המחקר הזה, אבל חייבים להודות שזה מרתק.