מכיוון שההיסטוריה הכתובה קצרה, ישנן הרבה תעלומות מדעיות וחפצים מסתוריים שלא נמצא להם הסבר על ידי מדענים. אבל מכיוון שהיסטוריונים ומדענים ממשיכים לחקור ללא הרף תעלומות אלה, הם מצליחים למצוא תשובות לחלק מהדברים המסתוריים ביותר בהיסטוריה האנושית, ולחשוף עוד קצת מעברנו הרחוק מאוד. לאחרונה, כמה מהתגליות הללו הצליחו לשפוך אור על שאלות לא פתורות.
למה אלמוגים זזים?
מי שאי פעם צלל וראה שונית אלמוגים בטח שם לב שיש סוגים מסוימים של אלמוגים שנראים כמו פרחים קטנים שנפתחים ונסגרים. תנועת האלמוגים הזאת (שנקראת באנגלית Pulsate, כלומר תנועה דמוית דופק), היא די מדהימה ומהפנטת, אבל היא בלבלה את החוקרים במשך לא פחות מ-200 שנה. בסריקות הדמייה התברר כי התנועות הן רצוניות ונמשכות כ-23 שעות ביממה, והאלמוגים משקיעים כמויות עצומות של אנרגיה כדי להמשיך לזוז. בתחילה חשבו החוקרים שהאלמוגים מנסים לתפוס טרף או שהם אוספים פלנקטון (יצורים קטנים) מהמים, אך הסתבר כי גם סברה זו שגויה, שכן לסוג הזה של האלמוגים אין בכלל מערכת עיכול.
במחקר שנעשה באוניברסיטה העברית בשיתוף הטכניון (כבוד) הצליחו חוקרים ישראליים לפתור סוף סוף את התעלומה: מסתבר שהתנועה הבלתי פוסקת נועדה כדי לסלק מים מלאי פסולת הרחק מהאלמוגים ולמנוע הצטברות של לכלוך. כך האלמוגים יכולים לווסת את כמות החמצן שנמצא לידם. בנוסף, מכיוון שאלמוגים אלו פועלים על ידי פוטוסינתזה של אור השמש, התנועה מאפשרת להם לווסת את כמות האור המגיעה אליהם (החלקים החשוכים יותר באלמוג נשארים פתוחים יותר זמן).
מה כתוב על אבן עתיקה ומסתורית (ואיך זה קשור לסדום)?
ב-2008 שני חוקרים בריטים הצליחו לפתור כמה תעלומות עתיקות, שנראו לא קשורות לחלוטין, במכה אחת - והצליחו להרעיש את עולם המדע. לפני כ-150 שנה נתגלה בחפירות בעיראק דיסק חימר ועליו כתב צפוף וכן משהו שנראה כמו קווי רוחב ואורך. החוקרים הגיעו למסקנה כי האבן כתובה באשורית עתיקה, ולפי תיארוך פחמן, גילו שהיא נוצרה בסביבות 700 לפני הספירה. לפי הסברה, האבן הייתה שייכת לספריית הארמון המלכותי של אימפריית אשור הקדומה, והיא חלק מסדרה של דסקיות המתארות אירועים משמעותיים בעולם העתיק (לפני שהומצאו ספרים מלומדים היו חורטים על אבנים או חימר).
במשך שנים ניסו לפענח את הכתב על האבן, ללא הצלחה. אך ב-2008 אלן בונד, מהנדס חלל, ומארק המפסל, פיזיקאי ואסטרונום, טענו כי הצליחו לפצח את הקוד. מעבר לעובדה שהם הצליחו לפענח את הכתב הסבוך, תגלית בפני עצמה, מה שהיה כתוב על האבן הדהים את החוקרים לחלוטין: הם גילו כי מדובר בהעתק מאוחר של רשמים של אסטרונומים שומרוניים, שתיעדו פגיעת אסטרואיד ענק בתאריך 29 ביוני בשנת 3123 לפני הספירה. בונד והמספל טוענים כי זהו האסטרואיד שהחריב את הערים התנ"כיות סדום ועמורה, ששכנו באזור דרום הים המלח, וכי התיאור שמופיע על האבן תואם לתיאור התנ"כי של האירוע. הדיווח שמצוי על האבן מדויק להפליא וכולל זוויות, מרחקים וקווי אורך. לפי התיאור, האסטרואיד הענק, שקוטרו היה כקילומטר, פגע באזור הר קופלס שבאלפים האוסטריים, ובדרכו המטיר שברים, גלי הדף והרס רב באזור המזרח התיכון, ובפרט באזור ים המלח. התיאוריה על האסטרואיד פתרה על הדרך עוד תעלומה רבת שנים על ההרכב הגיאולוגי המוזר של הר קופלס, ששונה משאר הרי האלפים. בנוסף, החוקרים מצאו כי הדיווח תואם לסיפורי מיתולוגיה מיוון שמתארים אלים שחרכו את האדמה והשמידו ערים.
האם כרישים יכולים להתרבות ללא יחסי מין?
ב-2001 נולד כריש פטישן חדש בגן חיות בנברסקה. עד כה מדובר באירוע נורמלי לחלוטין, נכון? אז זהו, שלא ממש. הכריש הזה נולד באקווריום בו שהו שלוש נקבות כריש שהיו בשבי מספר שנים, ובלי שום כריש זכר בסביבה. החוקרים נדהמו מ"לידת הבתולין" המסתורית והעלו מספר השערות: האם אחת מהכרישות קיימה יחסי מין לפני שנשבתה והצליחה "לאחסן" את הזרע ולדחות את ההפריה? או שמא כרישים מסוגלים להתרבות ברבייה אל-זוויגית מבלי שיהיה מעורב אב בסיפור?
בדיקתDNA שנערכה לצאצא הקטן אישרה כי אין לו DNA של אב, והוא העתק מדויק של האם, מה שהפך אותו למקרה הראשון המתועד של רבייה אל-זוויגית בכרישים. לידות בתולין הן נדירות, אך הוכחו בכמה סוגים של דגים, זוחלים וציפורים. למרות בדיקות ה-DNA חלק מהמדענים היו עדיין סקפטיים, עד שמקרה שני מתועד של רבייה שכזו התרחש בוירג'ינה. ב-2008 כרישה ממין שחור-הזנב (Blacktip) מתה באקווריום במרכז לביולוגיה ימית. הכרישה מעולם לא הייתה בסביבת כריש זכר, אלא שבנתיחה שלאחר המוות נמצא שהיא בהריון. החוקרים המופתעים ביצעו בדיקת DNA וגילו שוב ששום זכר לא היה מעורב. ביולוגיים ימיים הגיעו למסקנה שרביית בתולין אצל כרישים היא אפשרית, אך כנראה נדירה מאוד, ומתבצעת רק כשכרישות מרגישות במחסור חמור בבני זוג.
האם נשים מסמיקות בחושך?
גאורג כריסטוף ליכטנברג היה פילוסוף ומדען גרמני מהמאה ה-18, שנודע באמרות השפר שלו. רבים מכם בטח מכירים אותו מ"ספר הציטטות הגדול" וספרים דומים ("האהבה עיוורת, אך הנישואים רואים הכל" הוא רק אחד מציטוטיו המפורסמים). באחד מספריו ליכטנברג כתב: "השאלה האם נשים צעירות מסמיקות בחושך היא קשה במיוחד". למרות שזה נשמע אולי כמו שאלה מוזרה ופילוסופית במיוחד, אכן קשה מאוד להוכיח אותה. משהו בסגנון "אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא משמיע קול?".
מה שמצחיק במיוחד בתהייה של ליכטנברג היא שאנשים ממש התייחסו אליה ברצינות. צ'ארלס דארווין אפילו התייחס אליה באחד ממאמריו וטען שלפי דעתו המלומדת נשים (ובכלל, בני אדם) אכן מסמיקות בחושך. למזלנו, המדע המודרני לא נרתע משאלות טיפשיות בנות מאות שנים, והחליט לפתור את התעלומה אחת ולתמיד, בעזרת ציוד טכנולוגי מתקדם. חוקרים מהולנד לקחו אישה שמסמיקה בקלות ושמו אותו בחדר חשוך לחלוטין עם מצלמה רגישה לחום ומכשיר שבודק מוליכות עור. כשהאישה דיווחה שהיא מסמיקה, המצלמה אכן הראתה שיש פעילות חום באזור הלחיים וזרימת דם מוגברת לאזור. וכך שאלה טיפשית בת 250 שנה הגיעה לפתרונה המוזר.
תעלומת הפילים הקטנים של מצרים
ב-217 לפני הספירה, פרצה מלחמה בין אנטיוכוס השלישי לפרעה תלמי הרביעי. אנטיוכוס הכריז על מלחמה, שכונתה "המלחמה הסורית הרביעית", בניסיון להשתלט מחדש על טריטוריות שהיו בשליטת מצרים. הקרב המרכזי היה ברפיח (כיום בעזה) והוא תואר באופן מפורט בכתביו של ההיסטוריון היווני פוליביוס. פוליביוס תיאר איך שני הצדדים השתמשו בפילי מלחמה, שנחשבו אז לכלי לחימה חדשני ומאיים. ההיסטוריון מתאר בצורה חיה את הקרב הקשה, ולפי תיאוריו הפילים של תלמי ברחו בבהלה כשראו את הפילים ההודים הגדולים של אנטיוכוס, מה שגרם לפרעה להפסיד בקרב.
תיאוריו של פוליביוס של קרב זה ורבים נוספים שתיאר בספריו נכנסו לספרי ההיסטוריה המודרנית, ורבים השתמשו בכתביו כמקור לתיאורי מלחמות קדומות. אך בעיה אחת בלבלה את החוקרים וההיסטוריונים: פילים הודים ידועים כקטנים יותר בגודלם מפילים אפריקאים, אז מדוע בתיאוריו פוליביוס מתאר את ההיפך הגמור? האם בעבר היה מין שלם של פילים מיניאטוריים שנכחד מהעולם?
חוקרים העלו את הסברה כי תלמי השתמש בפילי יער אפריקאיים, מין נכחד שהיה אמור להיות קטן יותר מהפיל האסייתי. אך מחקר חדש שהתקיים באריתריאה מוביל למסקנה אחרת: כנראה שפוליביוס פשוט לא ידע על מה הוא מדבר והתבלבל בתיאוריו. החוקרים באריתריאה מצאו שרידים של הפיל הנכחד ומצאו כי הוא אכן קטן יותר מפילי הסוואנה האפריקאים, אך עדיין גדול יותר מפילים הודים. לפי ההסבר העדכני, פוליביוס בכלל לא היה נוכח בקרב (וכנראה שבכלל נולד כמה שנים אחרי שהקרב התקיים), והוא נסמך על סיפורים ומיתוסים שהסתובבו. בתקופה ההיא, היסטוריונים נטו לכתוב את קורות הזמן כמו סיפור טוב, ולאו דווקא נצמדו לפרטים. כך, פוליביוס שמע שאנטיוכוס ניצח בקרב ושהפילים המצרים נבהלו וברחו מהקרב, והחליט להוסיף עוד כמה "עובדות" משלו לסיפור.
מה יש ב"צד האפל" של הירח?
ב-1959 חללית סובייטית בשם לונה 3 צילמה את התמונות הראשונות של הצד הרחוק של הירח. הירח נע סביב כדור הארץ בהקפה סינכרונית, כך שהצד שמופנה לעבר כדור הארץ הוא תמיד אותו הצד. צד זה מכונה "הצד הקרוב", בעוד הצד הנגדי, אותו לא ניתן לראות מכדור הארץ, נקרא "הצד הרחוק". צד זה זכה להרבה מסתורין ותיאוריות סביבו (וכונה "the dark side of the moon" למרות שהשמש אכן מגיעה אליו), וגם למחווה מצד להקת פינק פלויד .
התמונות שהגיעו מהחללית הדהימו את העולם: הצד הרחוק של הירח התגלה כבעל פני שטח שונים לחלוטין מהצד הקרוב. בעוד הצד הקרוב מלא ב"ימות", שהן שטחי בזלת ענקיים, בצד הרחוק אין כמעט שטחים שכאלה. וכך תעלומה נולדה: למה שני צידי הירח שונים כל כך? ולמה דווקא זה המנוגד לכדור הארץ חסר ימות? השאלה נותרה ללא מענה כ-50 שנה ויצרה המון תיאוריות קונספירציה שכללו כמובן חייזרים ושאר יצורים.
לפי תיאוריה מקובלת, הירח נוצר משברים שנוצרו לאחר שעצם ענק התנגש בכדור הארץ לפני מיליארדי שנים. לאחר ההתנגשות, השברים מהפגיעה התמזגו בחלל ויצרו את הירח. לפי התיאוריה החדשה של האסטרופיזיקאי ג'ייסון רייט, הפגיעה יצרה כמויות עצומות של חום. מכיוון שהירח קטן יותר מכדור הארץ, לפי התיאוריה הירח התקרר מהר יותר, אבל הצד שפונה לכדור הארץ המשיך להתחמם כי ספג חום מכדור הארץ החם. לכן הצד הרחוק יותר היה כבר קר, ולבה לא הגיעה לצד הזה, ונשארה בצד החם והקרוב יותר, מה שיצר את ימות הבזלת.
תעלומת הנסיכה האבודה אנסטסיה
הסיפור של הנסיכה אנסטסיה עורר הרבה עניין, ועשרות ספרים, סרטים וכתבות פורסמו בהשראת המקרה המסתורי (המפורסם בהם הוא "אנסטסיה", הסרט המצויר של דיסני). אנסטסיה רומנוב הייתה בתם הצעירה ביותר של הצאר ניקולאי השני ואשתו הצארינה אלכסנדרה. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה הצאר ומשפחתו נשבו על ידי מהפכנים קומוניסטיים וב-1918 הוצאו להורג על ידי כיתת יורים. הם נקברו בקבר אחים ומאוחר יותר גופותיהם הוצאו ונקברו במקום אחר.
השלטון הסובייטי החדש הסתיר את הרצח של בני משפחת הצאר, ומיד נפוצו שמועות שחלק מבני המשפחה ניצלו מהירי או הצליחו לברוח מהשבי בעזרת משתפי פעולה או רחמנותם של השומרים. את השמועות עודדו מתנגדי המשטר החדש, שניסו לערער על הלגיטימיות שלו. ב-1979 השמועות הפכו לעקשניות במיוחד כשנמצאו רק חלק מגופות המשפחה. בחפירות התגלו גופותיהם של הצאר, אשתו וארבעת מבנותיהן. הנסיכה אנסטסיה בת ה-17 והנסיך אלכסיי בן ה-13 לא נמצאו בחפירות אלו, ומיד תיאוריות קונספירציה החלו לצוץ בכל מקום. כמה נשים טענו בתוקף כי הן אנסטסיה, כשהמפורסמת שבהן היא אנה אנדרסון, שאף ניסתה לקבל הכרה רשמית מבית משפט באירופה שהיא בתו של הצאר. אבל כל הטוענים לכתר הוכחו כשקרנים ב-2008, כששברי עצמות נתגלו ביער סמוך לאזור בו נרצחה המשפחה. בדיקות DNA שנערכו לשרידים הוכיחו כי הם שייכים לאלכסיי והאחות מריה, וכי אנסטסיה דווקא נמצאה בשרידים המקוריים שנמצאו ב-1979, וזוהתה בטעות כאחותה. וכך נפתרה התעלומה הטרגית של הנסיכה האבודה מרוסיה.
אולי נפתרה: תעלומת אורות הרפאים של סן לואי
נסיים בתעלומה שהמדענים טוענים שנמצא לה פתרון (ועוד על ידי תלמידי תיכון!), אבל ספקנים ממשיכים לטעון בתוקף כי ההסבר המדעי לא מספק. במשך עשרות שנים התושבים של כפר קטן בקנדה בשם סן לואי צפו בתופעה מוזרה: מדי פעם אורות משונים החלו להופיע על מסילת רכבת ישנה שיצאה משימוש ב-1920. האורות משתנים בעוצמה, בצבע ובמספרם, אך הם בדרך כלל נראים כמו אורות רכבת מתקרבת, למרות שכאמור אין אף רכבת על המסילה. בניגוד לשאר תופעות מוזרות ורוחות רפאים, מאות אנשים צפו באורות, ישנו תיעוד של האורות ואפשר למצוא די הרבה תמונות וסרטונים של התופעה (כולל מוזיקה קריפית).
בעקבות האורות המסתוריים הכפר הקטן זכה לתהילה ולביקורים רבים של תיירים חובבי סיפורי אימה שרוצים לראות את "רכבת הרפאים". לאורות החלו להיקשר סיפורי רוחות ואגדות שונות, והסיפור הנפוץ ביותר מספר על סדרן רכבת שיכור שראשו נערף על המסילה, ומאז רוחו מחפשת את ראשו האבוד עם פנס רכבת ישן.
אך האם יש הסבר לתופעה המוזרה? ב-2002 שתי תלמידות תיכון החליטו לבדוק האם יש הסבר במסגרת "יריד המדע" של בית הספר. אז בעוד תלמידים אחרים בנו הר געש מפלסטלינה, שאנון ואלישה בנות ה-17 החליטו לפתור תעלומה בת כמעט 100 שנה.
התלמידות הניחו שמקור האורות הוא מכוניות מכבישים סמוכים. הן ביקשו מאבא של אלישה לנסוע בכל הכבישים הסמוכים למסילה ולהדליק את האורות הגבוהים, בעוד הן עומדות על המסילה ומנסות לראות אם הן רואות את האורות. לבסוף הן הצליחו לראות את "אורות הרפאים" כשהאב נסע בכביש די מרוחק וגבוה בהרבה מהמסילה. אבל איך האורות מהכביש המרוחק והגבוה מגיעים עד למסילה הנמוכה? מסתבר שיש תופעה פיזיקאלית שנקראת דיפרקציה, שגורמת לגלים (כמו אור) להתעקם ולהתעוות כשהם פוגשים בעצם, מה שגורם לאורות המכוניות להגיע בזווית לאזור פסי הרכבת הנמוך יותר. התופעה הפיזקלית יכולה גם להסביר את השינוי בצבע שנראה לפעמים. התלמידות שחזרו את התופעה במודל קטן, קיבלו ציון 100 עבור הפרויקט וזכו לתהילה. אך הספקנים טוענים שההסבר לא ממש מספק; לטענתם, התופעה תועדה הרבה לפני שמכוניות הגיעו לכפר הקטן ובנוסף הם טוענים שחלק מהאורות נצפו מאוחר בלילה, כשהכביש היה ריק לחלוטין. אז האם נפתרה תעלומת "רכבת הרפאים"?