משחר ההיסטוריה בני האדם מנסים למצוא הסברים לקיום האנושי. מאין באנו? למה אנחנו כאן? כיצד נבראנו? כמובן שאין תשובה אחת מוחלטת ונכונה לשאלות האלה (למרות שיש המון שיגידו לכם שכן – ומכאן הגענו למלחמות), אבל תיאוריות לא חסר. הן יעשו לכם כאב ראש ויערערו את אחיזתכם במציאות ובסוף אתם אמורים להבין את משמעות החיים. אולי.
סוליפסיזם
סוליפסיזם היא תאוריה הקובעת כי אין דבר אמיתי בעולם, או ניתן לאמתו במציאות, למעט קיומו של מוח האדם עצמו. בעיקרון – כל מה שאנחנו יודעים, רואים, שומעים, מריחים ונוגעים בו הוא פרי דמיוננו בלבד. אנחנו ממציאים את המציאות והמציאות קיימת במוחנו בלבד. הסוליפסיזם (מלטינית: solus, "לבד", ו-ipse, "עצמי") היא ללא ספק התפתחות של ספקנותו הפילוסופית של רנה דקארט ומשפטו האלמותי "אני חושב משמע אני קיים". התיאוריה מוזכרת גם בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", בו "האח הגדול" שואף לשלוט בזיכרון ובתודעה וכך למעשה לשלוט במציאות. הגישה הפילוסופית המנחה את החברה הדמיונית בספר נקראת "סוליפסיזם קיבוצי".
קל לבטל את התיאוריה הזאת כלאחר יד, אבל אם תצללו אל תוך מחשבות על סוליפסיזם לא תוכלו להפסיק. זה פשוט - אם התיאוריה הזאת נכונה, אין שום דרך להוכיח את ההיפך, כי אפילו הדיון על נכונותה הוא פרי דמיוננו. כאב הראש מתחיל – עכשיו.
מוח בצנצנת
התיאוריה הבאה קשורה קשר הדוק לסוליפסיזם, אז הישארו איתנו באותו ראש. העובדה שאין לנו דרך להסתכל על המציאות דרך עיניהם של יצורים אחרים, הופכת את היכולת לאמת כל דבר הנמצא מחוץ למציאות שלנו לכמעט בלתי אפשרית. כך, ממש כמו שהזכרנו קודם לכן, כל דבר שאנחנו תופסים מתקיים בתודעה שלנו בלבד. מכאן התרחיש של היותנו פשוט "מוח בצנצנת" לא נשמע הזוי כל כך. על פי התיאוריה ייתכן וכולנו, בני האדם, למעשה מוחות בצנצנות המונחות על מדפים במעבדתו של מדען מטורף, והוא שולט בנו באמצעות חוטים ואלקטרודות המחוברים למחשב, ובכך מייצר עבורנו חווית מציאות מדומה. המציאות בה אנחנו חיים ברגע זה. המציאות שאנחנו כל-כך בטוחים בקיומה.
אם זה נשמע בדיוק כמו סדרת סרטי "מטריקס", ובכן, זאת מכיוון שסדרת הסרטים מושפעת ומבוססת בין היתר על תיאוריית "המוח בצנצנת". האם בגלל זה אנחנו מרגישים לפעמים בשינה כאילו אנחנו צפים?
פנומנליזם
ניקח צעד אחד נוסף (ואחרון) קדימה בטרילוגיית תיאוריות המבוססות על חוסר היכולת שלנו לאמת את המציאות. כולם כבר מכירים את השאלה הפילוסופית המציקה: אם עץ נופל ביער ואף אחד לא בסביבה, האם הוא משמיע צליל? ובכן, אם תשאלו פנומנל, התשובה תהיה לא. פנומנליזם למעשה קובע כי כל דבר קיים אם אנחנו יכולים לראות אותו ורק מתוך כך לתפוס אותו מחשבתית. למשל, אם מעולם לא ביקרתם באוסטרליה, מבחינתכם היא לא קיימת באמת. במילים פשוטות, כלום לא קורה מחוץ לטווח הראייה האישי שלנו.
במילים יפות, הנה קטע מתוך "שוסטר", חנוך לוין:
שוסטר: ...מה לעשות, אני לא מרגישה שאני חיה על כדור, מצטערת. ובינינו לבין עצמנו, גברת מרקוס, את אומרת "איך הולכים האנשים באוסטרליה". את ראית פעם את אוסטרליה?
מרקוס: לא.
שוסטר: את בדקת אם יש בכלל אוסטרליה?
מרקוס: מה זאת אומרת "אם יש אוסטרליה"?
שוסטר: כן כן, מה ששמעת, "אם יש אוסטרליה". כי מי מספר לנו על אוסטרליה, מי מפיץ מפות של אוסטרליה, חומר על אוסטרליה, מי מנסה לשכנע אותנו שיש מקום כמו אוסטרליה? - השגרירות האוסטרלית. והם הרי לא אובייקטיביים, הם אוסטרלים.
חייזרים זה אנחנו
לדברי ולדימיר שצ'רבק מהאוניברסיטה הלאומית של קזחסטן, ומקסים מקוקוב מהמכון לאסטרופיסיקה של קזחסטן, אנחנו מחפשים אחר חייזרים, חוצנים וחיים אחרים בכל המקומות הלא נכונים. למעשה, אנחנו החייזרים. את כל הוכחות לכך ניתן למצוא בתוך ה-DNA שלנו. זה נשמע כמו סרט מדע בדיוני? ובכן, זה נהיה מוזר עוד יותר. שני המדענים האלה טוענים כי הם מצאו תגליות בתוך הדנ"א האנושי אותן הם מכנים "הסט"י הביולוגי". ( SETI קיצור של Search for Extraterrestrial Intelligence) - פרויקט לחיפוש אחר חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ). פירוש הדבר הוא כי ה-DNA שלנו מורכב "מתבניות אריתמטיות ואידאוגרפיות של שפה סימבולית". כלומר, אם ה-DNA שלנו נראה מהונדס, מישהו הנדס אותו - לפיכך, ה-DNA שלנו הוא לא אורגני. אחרי המשפט הזה אפשר לומר בבירור כי זוהי ללא ספק תיאוריה מכוכב אחר.
שצ'רבק ומקוקוב מבהירים כי לפי כל המידע הנ"ל ייתכן ובני האדם בכלל לא נוצרו על כדור הארץ, ולמעשה תוכננו ונבראו על ידי מין אחר חזק ומתקדם יותר מאיתנו, באמצעות קוד מורכב וכמעט בלתי ניתן לפענוח.
העתיד כבר כאן
אנחנו יודעים כי העבר משפיע על ההווה והעתיד, אך האם ייתכן כי העתיד משפיע על ההווה? בשנת 2011, ד"ר דריל ג'יי בם מאוניברסיטת קורנל באית'קה שבניו יורק פרסם מחקר שנוי במחלוקת תחת הכותרת המאתגרת: "מרגישים את העתיד: הוכחות ניסיוניות להשפעות אנומליות רטרואקטיביות על הקוגניציה". בם עשה ניסוי בו בחן את יכולתם של 1,000 מתלמידי האוניברסיטה לסווג מידע אקראי על פי משהו שהם שיננו בע"פ רק לאחר הניסוי. למעשה הוא ערך מבחן זיכרון הפוך. התלמידים התבקשו לשבץ מילים אקראיות בקטגוריות שונות, בהתבסס על אינטואיציה בלבד. לאחר המבחן, ד"ר דריל ביקש מהתלמידים לשנן את אותן מילים בקטגוריות המתאימות. הוא גילה כי ישנה סבירות גבוהה יותר שהסטודנטים ישבצו את המילים בקטגוריות הנכונות אם הם ישננו אותן בעתיד.
ניסוי זה ניסה להוכיח את המושג precognition, ידעה מוקדמת, או ידיעה מראש. ד"ר דריל סבור כי יש זרם של מידע בתודעתנו המשודר מאירועים עתידיים, אותו בלתי ניתן להוכיח פיזית או ביולוגית. עדיין. יש לנו דז'ה וו.
העולם הוא בבושקה אחת גדולה
חורים שחורים הם אחת התעלומות הגדולות ביותר של היקום שלנו – אפילו המדענים לא יודעים בדיוק מה קורה שם בפנים ולא מומלץ להיכנס לבדוק.
ד"ר ניקודם פופלבסקי מאוניברסיטת אינדיאנה העלה השערה כי כל דבר הנשאב לתוך חור שחור יכול ליצור יקום חדש כשהוא יוצא מצדו השני. פירושו הדבר הוא, שייתכן וחומר הנמשך אל החור השחור אינו קורס כלל, כפי שחשבו המדענים עד כה, אלא כי חורים שחורים הם שערים ליקומים אחרים.
המחקר מראה כי "מודל הבבושקה" מתאר את היקום שלנו בכללותו. כלומר, היקום שבו אנו חיים שוכן בתוך חור שחור שהוא חור תולעת. לפי המחקר החדש, לכל החורים השחורים יש גשר אינשטיין-רוזן, חור תולעת. גשר אינשטיין-רוזן מחבר בין חור שחור לחור לבן – ההיפוך בזמן של החור השחור. בתוך כל חור שחור בעל גשר אינשטיין-רוזן נוצר יקום חדש. מכאן יתכן שיקומנו נוצר מתוך חור שחור, שקיים בתוך יקום אחר, החור השחור הזה הוא עצמו חלק מיקום גדול יותר ששוכן גם הוא בתוך חור שחור וחוזר חלילה. בדיוק כמו בובת בבושקה. כלומר, כל החורים השחורים שאותם אנו מוצאים ביקום – החל מהמיקרוסקופיים ועד למאסיביים שביניהם – הם למעשה חלק מיקום גדול יותר, או עשויים להיות דלתות ופתחים ליקומים ומציאויות אחרות.
ועכשיו שכל אחד יכתוב לאיזה מסקנה הוא הגיע עם משמעות הקיום האנושי, החיים ובכלל.