ה-20 ביולי הוא תאריך משמעותי מאוד במחקר אסטרופיזיקאי והמירוץ לחלל. היום, לפני 49 שנים, ניל ארמסטרונג נכנס לספרי ההיסטוריה כאשר הפך לאדם הראשון בעולם שצעד על הירח. כמו כן, 9 שנים קודם לכן, באותו תאריך בדיוק, בלקה וסטרלקה, שתי הכלבות שבריה"מ שיגרו לחלל, חזרו בריאות ושלמות מן הטיסה שלהן מחוץ לאטמוספרה. למעשה, הן היו בעלי החיים הראשונים ששהו בחלל החיצון ושבו לכדור הארץ בחיים – ואם על זה לא מגיע להן חטיף, אז לאן התדרדר המין האנושי?

אם אנחנו יכולים ללמוד משהו משני האירועים הללו, זה שהמירוץ לחלל בין ארה"ב ובריה"מ היה מורכב מפריצות דרך סנסציוניות, כמו גם מאירועים שנויים במחלוקת בלשון המעטה. מאסונות טרגיים ועד טיוח ממשלתי שערורייתי. מאסטרונאוטים שנשרפו בחיים במעבורות רעועות ועד לקוסמונאוטים שנעלמו באורח מסתורי על ידי הממשל הסובייטי. אז בנימה (לא כל כך) אופטימית זו, הנה כמה דברים שלא ידעתם על המירוץ לחלל:

צער בעלי חיים

לפני שאנחנו מתחילים להיכנס לכל אחת ואחת מן הטעויות של סוכנויות החלל, חשוב לנו להדגיש כי שתיהן אשמות באופן גורף בחטא אחד והוא התעללות בבעלי חיים. כן, הרבה לפני שבלקה וסטרלקה חזרו מן הטיסה שלהן בחלל, המון חיות מתו במירוץ של המעצמות להגיע לירח.

הראשון למות היה קוף מאקוק ששמו אלברט, אשר שוגר לחלל על גבי טיל מסוג V-2 Blossom ביוני 1948. מטרת השיגור הייתה לבדוק את השפעות ההאצה וחוסר המשקל בחלל על אורגניזם חי. הוא לא שרד את השיגור והאמת, הוא גם לא היה אמור לשרוד. מאוחר יותר, המעצמות שיגרו ארנבים, חולדות, עכברים וכלבי רחוב – חלקם עדיין מרחפים בחלל ללא רוח חיים עוד בימינו. 

האישה הראשונה בחלל?

אם אתם מעורים בהיסטוריה של טיסות לחלל, אז אתם בוודאי יודעים שהאישה הראשונה ששוגרה לחלל היא הקוסמונאוטית ולנטינה טרשקובה. אף על פי כן, ישנם לא מעט אנשים שגורסים כי הגדרתה של טרשקובה בתור האישה הראשונה ששוגרה לחלל היא שגויה. כלומר, אין עוררין על העובדה שהיא שהתה מחוץ לאטמוספרה ביוני 1963, אבל היא לא הייתה הראשונה לעשות זאת.

בשנת 1965, פרנק אדוארדס, עיתונאי חוקר אמריקאי, פרסם את ספרו Strange World ובו פרק שלם שמתייחס לסוגיית האישה הראשונה בחלל. לטענתו, טרשקובה לא הייתה הקוסמונאוטית הראשונה לשהות מחוץ לאטמוספרה, אלא הראשונה לחזור משם בחיים. לטענתו, האישה הראשונה ששהתה בחלל הייתה קוסמונאוטית עלומה שהשתתפה במשימה של תוכנית החלל הסובייטית Luna שיצאה לפועל בפברואר 1961.

המידע הזה הגיע מצמד האחים האיטלקי אצ'ילה וג'ובאני ג'ודיקה-קורדיגליה, אשר יצרו בעצמם ציוד ביתי להקלטת אותות רדיו, ובין היתר הצליחו להאזין לתקשורת של הסובייטים עם האסטרונאוטים שלהם בחלל. הם הצליחו להקליט את פעימות הלב של הכלבה לייקה ששוגרה לחלל בחללית ספוטניק 2, אבל ב-1961 הם תיעדו משהו מוזר אחר: קול של אישה, שככל הנראה הייתה מעורבת בניסוי שבוחן את היכולת האנושית להתמודד עם החלל.

בהקלטה (שאתם יכולים להאזין לה כאן) ניתן לשמוע את האישה אומרת ברוסית: "זה לא מסוכן? דברו אלי! התשדורת שלנו מתחילה עכשיו. חם לי. אני יכולה לראות להבה. האם אני עומדת להתרסק? כן, חם לי. אני אכנס מחדש...", ואז ההקלטה נקטעת. אחרי שבוע שלם של דיווחים שוטפים מן הצוות על המעבורת, הקשר עמם נותק באורח מסתורי ורשויות בריה"מ הכחישו כל קשר למשימה. אגב, קוסמונאוטים שהקרמלין התכחש אליהם.

הקוסמונאוטים האבודים

בשנת 1961, חודשים ספורים לאחר חזרתן של בלקה וסטרלקה, הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין נכנס לספרי ההיסטוריה כהאדם הראשון לטוס לחלל – אבל שוב, מדובר בהגדרה לא מדויקת. בדומה למקרה של טרשקובה, גגארין היה הראשון לחזור משם בשלום ורחוק מלהיות הראשון להיות משוגר לחלל.

לפחות שני אנשים שמעורים בתוכנית החלל הסובייטית, אחד מהם הוא לא אחר מאשר הרמן אוברת' (מדען טילים גרמני אשר נחשב לאחד האבות המייסדים של מדעי הטילים), טוענים שבריה"מ ביצעו שורה של שיגורים לא רשמיים אשר הובילו למותם של קוסמונאוטים רבים כתוצאה מתאונות וכשלים טכניים של כלי הטיס. ממעבורות שהתפוצצו בזמן השיגור ועד לכלי טיס שהטייסים שלהם איבדו שליטה ונסחפים עוד בימינו בחלל החיצון (כמו הכלבים מהסעיף הראשון). מאוחר יותר, בכירים בקרמלין דאגו לטייח את התאונות הללו ומחקו כל זכר של אותם אנשים מתוכנית החלל, כולל למחוק את דמותם מתמונות שצולמו באתרי האימונים של תוכנית החלל הסובייטית. כיום, האנשים העלומים הללו מוגדרים 'הקוסמונאוטים האבודים'.

חמושים בחלל

הנה עובדה הזויה לחלוטין: תוכנית החלל הסובייטית דאגה לחמש את הקוסמונאוטים שלהם באקדחי TP-82 – ההקבלה הרוסית לרובה ציד דו-קני עם קנה מנוסר. בזמן שהיינו רוצים לומר לכם שהנשקים הללו יועדו לצורכי היתקלויות עם חייזרים זדוניים, האמת היא הרבה יותר פרקטית מזה – או מצחיקה, אנחנו לא בטוחים.

הצורך לחמש את טייסי החלל הסובייטים הגיע בעקבות אילוצי הנחיתה שלהם. כלומר, בזמן שלאסטרונאוטים אמריקאים היה את האפשרות להנחית את המעבורות שלהם באוקיינוס האטלנטי, הקוסמונאוטים של בריה"מ נאלצו לנחות באזור הערבות של סיביר – שם כל סטייה קטנה במסלול הנחיתה עלולה להוביל אותך לאזורים ששורצים בזאבים, דובים וחיות טרף אחרות. ההחלטה לחמש את אנשי הצוות הגיעה אחרי תקרית אחת ספציפית שבה דווח על שני קוסמונאוטים אשר מצאו את עצמם במרחק של כ-1,000 ק"מ מנקודת הנחיתה המקורית שלהם. השניים נחתו בשטח מיוער, באמצע הרי האוראל, עם שום אמצעי להגנה עצמית מעבר לאקדח 9 מ"מ. אומנם הם הצליחו לשרוד את התקרית, אך הם התעקשו שיש צורך לחמש את המשימות הבאות, ליתר ביטחון. בהתחשב בסעיף הקודם, זה בהחלט מתקבל על הדעת שכמה טייסים מצאו את מותם בידי דוב שחור באמצע סיביר והממשל פשוט טייח את זה.

אין לחם? תאכלו טורטיות

אם אי פעם תהיתם למה מזון של אסטרונאוטים חייב להיות כל כך מעובד, אז זה כי אוכל עלול להיות קטלני כשהוא נמצא בתוך מעבורת החלל. למעשה, אחת המשימות הראשונות של נאס"א מחוץ לאטמוספרה כמעט נגמרה באסון, כאשר אחד האסטרונאוטים חשב שזה יהיה רעיון טוב להבריח כריך אל תוך המעבורת ולאכול אותו בזמן המשימה.

ג'ון יאנג היה אחד מבין שני אנשי הצוות על גבי מעבורת ה-Gemini 3, אשר שוגרה במרץ 1965 על מנת לבחון את תהליכי השיגור ואת מערכת התמרון של המעבורת. במהלך השהייה שלהם מחוץ לאטמוספרה, יאנג שלף סנדוויץ' שהוא החביא בחליפה והציע לטייס שלו, וירג'יל 'גאס' גריסום. הטייס נענה להצעה ונגס בכריך, אך עד מהרה הבין שהוא עשה טעות גורלית והכניס אותו לכיס החליפה שלו. בתמלול השיחה בין שני אנשי הצוות ניתן להבין כי פרורי הלחם התעופפו מן הכריך בזמן האכילה והיו יכולים להזיק למערכת החיווט של המעבורת. מיותר לציין, אבל בנאס"א היו מאוד לא משועשעים מהתקרית והגדירו כי מה עתה והלאה אין להעלות מאכלים למעבורות ללא אישור שלהם – לרבות כריכים. אגב, זאת הסיבה שהיום לא מביאים לחלל לחם, אלא טורטיות.

הגורל האכזר של 'גאס' גריסום

אם כבר דיברנו על הטייס המהולל של ה-Gemini 3, אז אין לנו ברירה אלא להתייחס לתקרית המצערת שהתחוללה על גבי מעבורת ה-Apollo 1. מדובר במשימה הראשונה של תוכנית החלל השלישית של נאס"א, אשר נועדה להנחית את האדם הראשון על הירח. בזמן שהמשימה ה-11 הוגדרה כהצלחה סנסציונית, המשימה הראשונה הייתה אסון נוראי.

בינואר 1967, כחודש לפני השיגור, שלושת אנשי הצוות של ה-Apollo 1 נכנסו אל תוך המעבורת, כחלק מתרגול לפני טיסה. על פי הדיווחים, הטייסים הבחינו בבעיות מיד עם כניסתם למעבורת, החל מריח מוזר שנדף מצינור אספקת החמצן ועד בעיות תקשורת עם חדר הבקרה. בשלב מסוים, אחד הטייסים הבחין כי פרצה שריפה בתא. עד מהרה, האש התפשטה בתא והפכה לקטלנית.

הבדלי הלחץ בין תא הטייסים והאטמוספרה גרמו לכך שאנשי הצוות לא היו מסוגלים לפרוץ את הדלת. במילים אחרות, הם נלכדו בפנים למשך דקות ארוכות. בסוף של דבר, טכנאים הצליחו לפתוח את דלתות התא, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. נקבע כי סיבת המוות של שלושת הטייסים הייתה הרעלת פחמן דו-חמצני. מאוחר יותר, התברר כי תא הפיקוד הכיל חומרים דליקים אשר היו בסמיכות למקורות אש פוטנציאליים. כמו כן, האטמוספירה בתא הייתה מורכבת מ-100 אחוז חמצן, אשר מוגדר כגז דליק.

הטעות הנוראית של נאס"א

המקרה הזה חייב להיות הדבר המביך ביותר שאי פעם קרה לסוכנות חלל ברחבי העולם. מכירים את הקטע הזה בסדרות סיטקום ישנות שהדמות הראשית מקליטה בטעות משהו על קלטת וידיאו ממש חשובה, נניח סרט החתונה שלה? אז תתארו לעצמכם את אותה סיטואציה, רק שבתפקיד הדמות הראשית זה סוכנות החלל האמריקאית וסרט החתונה הוא התיעוד המקורי של ניל ארמסטרונג הולך על הירח.

בשנת 2006, בכירים בנאס"א הודו כי הם לא מצליחים למצוא את סרטון ההליכה על הירח מה-20 ליולי 1969. מאוחר יותר, ריצ'ארד נאפזגר, המהנדס שהיה אמון על מציאת הקלטת חשף בפני סוכנות הידיעות רויטרס כי הקלטת נשלחה לעיבוד מחדש לצורך שימוש חוזר. במילים אחרות, היא נמחקה והקליטו עליה משהו אחר לחלוטין. נאפזגר טען כי מדובר בהליך שגרתי בנאס"א שנועד לחסוך כסף לסוכנות, אבל קלטת ההליכה על הירח לא הייתה אמורה לעבור אותו.

למזלם, ארכיון רשת CBS הביא להם את ההקלטות שלהם מן השידור החי ואלו עברו תהליך שיחזור דיגיטלי אצל מפיק הוליוודי. ההודעה על העיבוד הדיגיטלי הציתה מחדש קונספירציות על כך שהנחיתה על הירח הייתה מבוימת. מייק אינחליק, טכנאי ראשי במעבדת ההמרה הדיגיטלית 'לאורי', הגיב לטענות האבסורדיות בריאיון לתקשורת ואמר: "אנשים שמאמינים בתאוריות קונספירציה יאמינו למה שהם רוצים להאמין".