מהי החיה המפחידה בעולם? התשובה האינטואיטיבית של רובנו ודאי תתחלק בין אריה וכריש, אולי גם טיגריס ואפילו דב. אבל האינטואיציה שלכם, במקרה הזה, היא ככל הנראה מוטעית: החיה שהורגת הכי הרבה אנשים מדי שנה – וכן, זה כולל גם את האדם עצמו – היא דווקא היתוש, שאחראי למותם של יותר מ-400 אלף איש בכל שנה אך ורק על ידי טפיל המלריה שהוא מעביר וזה מבלי להתחיל ולספור את הקורבנות של קדחת דנגי, הקדחת הצהובה, זיקה, קדחת הנילוס המערבית, קדחת המוח היפנית ועוד.

עד היום, סברו מומחים שהיתושות (שכן הנקבה היא זו שעוקצת אותנו) עוקצות למטרות הזנה: הדם היקר שלנו משמש אותן לייצור חלבון, שלו הן זקוקות עבור הטלת ביצים וגידול הדור היתושי הבא. אבל מחקר חדש חושף שהיתושות עוקצות אותנו כשחם ויבש בחוץ גם על מנת להרוות את הצמא שלהן.

אין מים? תשתו דם

הנתון המפתיע התגלה לראשונה במקרה, כאשר יתושים שהיו מוחזקים במבחנה בתנאים של התייבשות במסגרת ניסוי השתחררו במעבדה, והחלו לעקוץ את הנוכחים באגרסיביות רבה הרבה יותר מהרגיל. כשהחוקרים במחקר הנוכחי ביקשו לבדוק לעומק את התופעה ולנסות להבין מדוע זה קרה, הם גילו שמה שגרם לכך הוא הצמא המוגבר של היתושים: בתנאים יבשים וללא גישה למקור מים, הם גילו, כ-30 אחוז מהיתושות ניסו לעקוץ – אחוז גבוה בהרבה מאשר יתושות שאינן שוהות בתנאי התייבשות (במקרה כזה רק כ-10-5 אחוזים מנסות לעקוץ). החוקרים ראו גם שההתנהגות הזו אצל היתושות מתחילה כבר החל משעתיים-שלוש מאז שהתנאים הופכים יבשים והטמפרטורה עולה.

ההשערה של החוקרים קיבלה אימות נוסף, כשהם מצאו שיתושות שהוחזקו בתנאים זהים של חום ולחות אך עם גישה למים – נטו לעקוץ בקצב רגיל, שלא כמו היתושות הצמאות.

מריחת משחה על עקיצה (צילום: Shutterstock/ThamKC)
מורחת משחה על עקיצה|צילום: Shutterstock/ThamKC

לדברי החוקרים, תוצאות המחקר עולות בקנה אחד עם נתונים שהתגלו בעבר: אחוזי ההעברה של קדחת הנילוס המערבי, למשל – מחלה שהתפוצה שלה בעולם הולכת ועולה – הם גבוהים יותר בתקופות של בצורת. הגילוי החדש על היתושים הוא אמנם בהחלט לא מעודד – מכיוון שכאמור, לפי התחזיות אחוזים ניכרים מהאזורים על פני כדור הארץ צפויים לסבול במהלך המאה הנוכחית יותר ויותר מתנאים של חום, יובש ובצורת; אבל מצד שני, הבנה של דפוסי העקיצות של היתושים וההתנהגויות שלהם יכולה לעזור לנו בהתמודדות איתם, ואולי גם עם המחלות שהם מפיצים.

יתושים אחראיים גם להעברה של מחלות נוספות כמו קדחת הדנגי, זיקה וכאמור – מלריה, שקוטלת קרוב לחצי מיליון איש בשנה. החוקרים עדיין לא בטוחים כיום כיצד שינוי האקלים צפוי להשפיע על תפוצת היתושים בעולם ועל אופן התפשטות המחלות הללו, אבל קיים חשש שההתחממות ותנאי קיצון נוספים כגון שיטפונות והצפות פתאומיות שעלולים, לפי התחזיות, להתממש – יסייעו להפצה ולשגשוג שלהן.

"מדובר בניסוי מעניין וחשוב, שמאפשר הבנה טובה יותר של מנגנונים מולקולריים ופיזיולוגיים בגוף היתושים, להם אנו זקוקים לצורך תכנון כלים להתמודדות עם יתושים ומזיקים אחרים", אומר ד"ר רועי פיימן, מומחה לאנטומולוגיה רפואית, שחוקר כעת במסגרת פוסט-דוקטורט בארגון הבריאות האמריקאי (NIH) אקולוגיה ותעופה של יתושי מלריה במערב אפריקה. "תוך כדי ארוחת הדם, נקבת היתוש מרכזת את הדם במערכת העיכול ומפרידה ממנה את הנוזלים הלא רצויים (מים בעיקר). לא מן הנמנע כי יתושה שנמצאת בעקת יובש תיעזר באותם מים מתוך ארוחת הדם, לצורך איזון משק הנוזלים בגופה".

יתושים גמישים

למרות שהתחזיות נשמעות קודרות, לפיימן חשוב להדגיש שהניסוי שבוצע בתנאי מעבדה רחוק מלדמות את תנאי השטח הקיימים כיום, או אף בעתיד הנראה לעין. "יש מרחק גדול בין תגובה במעבדה (או תנאי שדה-למחצה), בתנאים מווסתים על פני מספר יממות, לבין מה שקורה בשדה על פני שבועות או חודשים", הוא אומר. "חשוב לציין שבטבע, במרחב בו מתקיימים היתושים מהסוג שנבדק בניסוי, נדיר למצוא תנאי יובש קיצוניים כאלה שאליהם נחשפו היתושים בניסוי – של אפס אחוזי לחות. אפילו במדבר הסהרה היבש הלחות היחסית נמוכה מאוד, אך היא לא מגיעה לאפס".

המפלס עדיין השפל. ארכיון (צילום: דניאל נחמיה, חדשות 2)
פחות מים - יותר עקיצות|צילום: דניאל נחמיה, חדשות 2

"מעבר לכך, מגוון מקווי מים בגדלים שונים כמעט תמיד יהיו בנמצא, והיתושות פיתחו כלים ייחודיים לאתרם בכל מצב כמעט", הוא מוסיף. "יתושים ניזונים באופן קבוע ורציף ממגוון מקורות מזון סוכריים כגון צוף פרחים ועסיס פירות, ומכאן גם מתקבלים מי השתייה שלהם. טל הלילה כנראה גם הוא מהווה מקור מי שתייה ליתושים. מכאן, שמקורות שתייה לא חסרים ליתושים בטבע כנראה".

פיימן גם אינו ממהר לחשוש מהשפעות שינוי האקלים שלנו על היתושים. "קשה לראות אם וכיצד שינויים אקלימיים בטווח הזמן הקצר ישפיעו על אוכלוסיות היתושים", הוא אומר. "יתושים הם יצורים מאוד גמישים ביכולותיהם, המסוגלים להתאים עצמם למגוון תנאי אקלים. הם עברו אבולוציה ממושכת על פני כ-200 מיליון שנה וחוו את כל תנאי האקלים על פני כדור הארץ בזמן זה. גם מאז הופעת האדם, ומאוחר יותר המהפכה התעשייתית, היתושים נאלצו לעבור התאמות ושינויים קיצוניים כדי לשרוד – כולל פיתוח עמידות לחומרי הדברה. בנוסף, זמן ההתפתחות של יתוש משלב הביצה ועד ליתוש הבוגר הוא בין 10 ל-15 ימים, כשיתושה בוגרת עשויה להטיל מספר מחזורי ביצים בחייה – כל אחד בן כ-200 ביצים. המשמעות היא שקצב הרבייה של היתושים הוא כה גדול ורציף, שיהיה נחוץ שינוי מאוד קיצוני וחד במרחב המחייה שלהם על מנת לשנות משהו בדפוסי האוכלוסיות הקיימות".

למרות הגילוי במחקר החדש, פיימן מדגיש את החשיבות שבייבוש מקורות המים העומדים בסביבתנו: "ייבוש מקורות מים הוא בהחלט גורם חשוב בצמצום יכולת הרבייה של יתושים ומהווה אלמנט משמעותי – אולי המשמעותי ביותר – בצמצום המטרד לבני האדם. הפחתת מקורות המים לדגירה עד לרדיוס של שני קילומטרים סביב מקומות ישוב הראתה גם הפחתה משמעותית במטרד היתושים".

*הכתבה הוכנה על ידי מגזין זווית