ב-26 באפריל ציין העולם 30 שנה לאסון צ'רנוביל – התאונה הגרעינית הגדולה בהיסטוריה. חודש וחצי קודם לכן, ב-11 במרץ, מלאו חמש שנים לאסון פוקושימה. שנחשב לתאונה השנייה בחומרתה. בשני המקרים דלפו כמויות עצומות של חומרים רדיוקאטיביים רעילים לאזורים נרחבים, ולא הייתה ברירה אלא לפנות מהם מאות אלפי בני אדם. כעת נראה כי נגד כל הציפיות מישהו הרוויח מהאסונות הללו – ובגדול: אוכלוסיית חיות הבר, באזורים שנותרו ריקים מבני אדם.
אסון צ'רנוביל אירע בעקבות תכנון לקוי של הכור. בעקבות ניסוי כושל עלתה הטמפרטורה בכור מספר 4 של תחנת הכוח, בצורה שהובילה בסופו של דבר להתכתו ולפיצוץ כיפת הכור. אף שהכור לא יצר פיצוץ גרעיני דומה לזה של פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסקי ביפן, האסון הביא לשחרור של כמות אדירה של נשורת גרעינית – לפי ההערכות פי 300 מזו שמשתחררת בפיצוץ של פצצה גרעינית סטנדרטית. בעקבות האסון פונו כל התושבים שחיו ברדיוס של 30 קילומטר ממוקד האסון. כ-130 אלף איש עזבו את בתיהם ולא שבו אליהם עד היום.
שגשוג הזאבים הבלארוסים
איך משפיע הזיהום הרדיואקטיבי על חיות הבר? למרבה ההפתעה, ההשפעה כנראה חיובית. מחקר שפורסם בכתב העת Current Biology מראה שלא רק שאוכלוסיית חיות הבר באזור צ'רנוביל לא הידלדלה בגלל הקרינה – היא פורחת.
המחקר התמקד בחלק הבלארוסי של אזור האסון, שגודלו כ-2,165 קילומטר רבוע. בגלל סכנת הקרינה, החוקרים, מאוניברסיטת פורטסמות' שבאנגליה, לא יכלו לסקור את אוכלוסיית חיות הבר מהקרקע, ועל כן הם סקרו מהאוויר את עקבות החיות בשלג, באמצעות מסוק.
החוקרים בדקו שלוש השערות מחקר; שיהיה קשר שלילי בין כמות הזיהום לצפיפות האוכלוסייה (כלומר ככל שהזיהום עולה תרד כמות החיות באזור); שכמות החיות באזור המזוהם תהיה נמוכה יותר מזו הנצפית בשמורות טבע לא מזוהמות אחרות בבלארוס; ושאוכלוסיית החיות הצטמצמה בעשר השנים הראשונות שלאחר האסון.
למרבה ההפתעה, כל שלוש ההשערות הופרכו. החוקרים גילו שבעקבות הסתלקות האוכלוסייה האנושית מהאזור התפנתה בעשר השנים שאחרי האסון הנישה האקולוגית הגדולה שהם אכלסו, ואת הגומחה הזו מילאו בהצלחה רבה ובאופן בלתי צפוי חזירי בר, צבאים, דישונים וחיות אחרות. אוכלוסיית הזאבים באזור גדלה באופן המרשים ביותר - פי שבעה בהשוואה לאזורים בלתי מזוהמים. החוקרים מסכמים שבחצי השנה הראשונה לאסון אכן היו מקרי מוות רבים של חיות, אולם נכון להיום אין הוכחה שאוכלוסיית החיות ניזוקה מהקרינה באופן ארוך טווח. ההפך הוא הנכון.
התרבות חזירי הבר היפנים
ומה קורה ביפן? האסון הגרעיני בפוקושימה התרחש בשנת 2011, כשגלי צונאמי הציפו שלושה מששת הכורים של התחנה הגרעינית בפוקושימה וגרמו לפליטת כמויות גדולות של חומרים רדיואקטיביים. כמות הנשורת שנפלטה באסון הזה הייתה "רק" עשירית מזו שנפלטה בצ'רנוביל, אך הנזקים עדיין עצומים וגם במקרה הזה פונה אזור גדול מרוב האוכלוסייה האנושית ששכנה בו.
את הנישה האקולוגית שפינו בני האדם תפסו בעיקר אלפי חזירי בר, שיוצרים כאב ראש גדול ומדאיג לתושבים שנותרו באזור ולרשויות. חזיר הבר הוא חיה מבוקשת מאוד למאכל ביפן, ובריחתם של בני האדם מאזור האסון שחררה את החזירים מעולו של הטורף הגדול ביותר שלהם באזור. כתוצאה מכך אוכלוסיית חזירי הבר שילשה את עצמה בתוך זמן קצר, מ-3,000 ל-13,000 פרטים.
הצרה היא שהחיות הללו נגועות בצסיום-137, שהוא איזוטופ רדיואקטיבי פולט קרינת גמא שנפלט מהכורים הפגועים, ועל כן ציידי חזירי הבר אינם מוכנים לפעול באזור מחשש שייחשפו גם הם לקרינה. יתר על כן, בשרם הרדיואקטיבי של חזירי הבר הללו בלאו הכי אינו ראוי למאכל אדם, כך שאין תמריץ לצוד אותם. אוכלוסיית החזירים המשגשגת גורמת נזקים אדירים לחקלאים המעטים שעוד נותרו באזור, בהיקף שמוערך בקרוב למיליארד דולר.
הבעיה הזו תופחת לממדים מבהילים ומעלה שאלות רבות שלשלטונות יפן אין מענה עליהן. חזירי הבר הם בעלי חיים גדולים שמשקלם מגיע עד 90 קילו. לא קל לצוד אותם, ואחרי הציד צריך לפנות את הפגרים המזוהמים בקרינה למקום בטוח. בעיר ניהומנמצו, הנמצאת כ-35 קילומטר מאזור האסון, נפתחו שלושה אזורים שמשמשים קברי אחים לחזירים הרדיוקאטיביים, אולם כל קבר כזה יכול להכיל עד 600 חזירים.
בעיה נוספת היא מה לעשות עם הפגרים בקברים עצמם; שריפה פשוטה שלהם תשחרר לאטמוספרה את הצסיום-137, כך שהיא לא באה בחשבון. מתקן מתאים לכך נמצא בעיר סומה הסמוכה, אולם הוא מסוגל לשרוף רק שלושה פגרי חזירים ביום.
אזורי האסון בצ'רנוביל ובפוקושימה הפכו למעשה לשמורות טבע בלתי מתוכננות ומשגשגות. הדבר המדהים ביותר הוא היכולת של החזירים ושל חיות בר אחרות לספוג כמויות גדולות של קרינה, המסוכנות לבני אדם. יש הטוענים שהדבר מוכיח שקרינה גרעינית מסוכנת לחיות הבר פחות מהנוכחות ההרסנית של בני האדם.
ד"ר יוחאי וולף הינו חוקר במכון וייצמן למדע
