חודש יולי הגיע וכמעט נגמר. חופש גדול. קייטנות. ים ואבטיח. נשמע כיף, לא? האמת היא שחודש יולי הוא הסיוט של המשפחה שלי. זה החודש שבו אני הופכת לאובססיבית במיוחד בנוגע להימנעות מפלסטיק והחיים של כולנו משתנים כי אני לוקחת חלק באתגר "יולי ללא פלסטיק".
זה לא שבשאר חודשי השנה אני צרכנית פלסטיק גדולה. בתור חוקרת של פסולת ימית, אני מאד מודעת להשפעה של פסולת, ובעיקר פלסטיק, על הסביבה. כבר שנים אני מרצה על הנושא, ומלמדת לצמצם פסולת לפי עקרונות של הפחתת הצריכה, שימוש חוזר ומיחזור.
רבים לא יודעים שמלבד כמות פלסטיק קטנה שנשרפת, כל פיסת פלסטיק אשר אי פעם הופקה עדיין קיימת עליי אדמות איפשהו בעולם ושב-10 השנים הראשונות של המאה הזו הופק יותר פלסטיק מאשר במאה הקודמת כולה.
במדינת ישראל לבדה מיוצרות מידי שנה כ-5.4 מיליון טון פסולת עירונית ומסחרית, כאשר מתוכה 1.8 מיליון טון היא פסולת אורגנית, ורק 20 אחוז מהפסולת בישראל עוברת מיחזור. כך שלמעלה משני מיליון טון של פלסטיק נשלחים להטמנה בכל שנה.
אז גם לפני ההשתתפות באתגר הפלסטיק ניסיתי להימנע משימוש מיותר בפלסטיק. אבל ביולי המלחמה שלי בפלסטיק מגיעה לשיאה.
מה עושים בסופר?
התחלתי לפני שנתיים, ביולי 2016, כשחברה שלחה לי את אתגר הפלסטיק של Plastic Free July – יוזמה אוסטרלית שהחלה ב-2011 כדי לעודד אנשים להפסיק את השימוש בפלסטיק חד-פעמי במהלך חודש יולי. החלטתי להרים את הכפפה, נכנסתי לאתר, נרשמתי ואפילו הזמנתי חברים בפייסבוק להשתתף באתגר.
בהתחלה האתגר נראה לי די פשוט. מה הבעיה לסרב להשתמש בפלסטיק חד-פעמי לכמה שבועות? אבל מיד התחלתי לשים לב לכך שקשה מאוד לקנות בחוץ אפילו מיץ טבעי בלי לקבל אותו עם כוס מפלסטיק שסגורה במכסה מפלסטיק שבו נעוצה קשית מפלסטיק.
הקניות בסופרמרקט היו מאתגרות במיוחד. הנה כמה כשלונות פלסטיק שחוויתי על בשרי: בחרתי בעוגיות באריזת קרטון, אבל גיליתי בפנים עוד שתי אריזות פלסטיק. קניתי מארז של קפה שחור ומצאתי בפנים ארבע שקיות פלסטיק (אבל לפחות קיבלתי שתי כוסות זכוכית במתנה). קניתי ג'ינג'ר שהגיע ארוז במגש ועטוף בניילון. לצערי לא מוכרים אותו בלי אריזה. לפחות אני משתמשת במגש בתור תחתית לעציצים.
לצד הכשלונות רשמתי גם כמה הצלחות: היה קל מאוד להתרגל לשימוש בשקיות בד רב-פעמיות. תרכיז מיץ חוסך קניית בקבוקי שתיה קלה, וגם מגיע בבקבוק זכוכית או פחית. אחר כך קניתי מכשיר להכנת סודה בבית וכך נחסכו ממני המון בקבוקי פלסטיק. קניתי רק לחם טרי ללא אריזת ניילון והקפדתי לקנות רק גלידה בקופסת פלסטיק שניתן להשתמש בה שוב, במקום ארטיקים שכל אחד מהם ארוז בנפרד.
האתגר הבא היה איך אני קונה פירות במשק במושב בלי לקחת אותם במכלי הפלסטיק (נספקים) שבהם הם ארוזים? ואז נזכרתי שיש לי מלא נספקים בארון, הבאתי מהבית ומילאתי שם. היום אני גם מרוקנת חלק מהפירות לשקית שהבאתי מהבית ומחזירה נספקים רחוצים מהבית (משתדלת לקנות רק איפה שמקבלים את הנספקים בחזרה).
קשה עם קשית
בתחילת האתגר התקשיתי גם לזכור לבקש מהמלצרים להביא לי את השתייה בלי קשית מפלסטיק חד-פעמי. היום זה אצלי כבר באוטומט. לשמחתי, יש גם כמו יוזמות חברתיות כמו "לא שמים קשים", שחבריה פונים למסעדות ומבקשים מהבעלים לא להגיש קשיות באופן אוטומטי ללקוחות, רק כשהלקוח מבקש וגם אז הם ממליצים להשתמש בקשיות רב-פעמיות או בקשיות מתכלות
אחד המקומות המאתגרים ביותר להימנעות מפלסטיק הן מסעדות למזון מהיר. סיכום הפלסטיק של ביקור במזללה כזאת (אחרי שביקשנו שלא יגישו לנו בצלחת פלסטיק) כולל סכו"ם פלסטיק, כוס חד-פעמית (שלא ביקשתי וגם אם לא אשתמש בה תושלך לפח) וקעריות פלסטיק לרטבים. לכן אני משתדלת לקחת אתי כלי אוכל רב-פעמיים לכל מקום ושמחה כשאני מסיימת את היום בלי להשתמש בכלים חד-פעמיים.
בחיי שלא חשבתי שלהימנע משימוש בפלסטיק יהיה כל כך קשה. היה קל יותר להקפיד על תזונה צמחונית במשך שבע שנים, אבל היום אני מביאה אתי שקיות רב-פעמיות לקניות, משתמשת בשקיות משומשות לירקות בסופר, מסתובבת עם ערכת כלים רב-פעמיים לאוכל, שכוללת ספל קפה עם מכסה, כוס לשתייה קלה, צלחת ממלמין, קש ממתכת (בשביל הילדה שלא מוותרת על הלימונענע הגרוסה שלה) וסכו"ם ממתכת (ירושה מדוד צבי ז"ל, עד שאקנה סכו"ם מבמבוק) וכמובן גם בקבוק מים רב-פעמי שאני כבר שנים לא יוצאת מהבית בלעדיו.
במרוצת הזמן גיבשתי לי רשימת טיפים יעילים ושימושיים למי שמבקש להיגמל מפלסטיק:
- את הכריך והפירות אפשר לקחת לעבודה או לבית הספר בקופסאות רב-פעמיות, לא צריך שקית.
- אם אתם אוכלים הרבה בחוץ, ארגנו לכם ערכה נוחה לנשיאה של כלי אוכל, רצוי בתיק אטום (כך תוכלו לשטוף את הכלים בבית).
- כשיוצאים לאירוע רב משתתפים בשטח (טיול כיתתי וכו') בקשו שכל משפחה תביא איתה את כלי האוכל שלה.
- גדלו תבלינים, פירות וירקות בבית. ככה גם תקבלו את הפירות והירקות הכי טריים בעולם וגם תחסכו את כל השקיות והאריזות מהסופר (ולמדקדקים, קנו זרעים ולא שתילים, וכך תחסכו בפלסטיק שבהם מגיעים העציצים).
- אם כבר לקחתם שקית לפירות והירקות מהסופר (קורה לכולם) זכרו לעשות בה שימוש חוזר בקניות הבאות, או כדי לארוז בה כריכים וכו'.
עם זאת, ככל שהצלחתי לצמצם את צריכת הפלסטיק האישית שלי, עדיין לא הצלחתי להנחיל את זה למשפחה המורחבת או למעגל החברתי. בחברה שלנו הפלסטיק החד-פעמי נמצא בכל מקום ונראה שאי אפשר להימנע ממנו. הוא נמצא באריזות מוצרים – לפעמים אפילו בשתי שכבות (גם בחנויות טבע). הוא נמצא במסעדות, הוא נמצא בכל אירוע חברתי.
רבים וטובים מנסים לנסות לצמצם את צריכת הפלסטיק שלהם, ביולי ובשאר חודשי השנה, אבל כל עוד אין לזה גיבוי ברמה השיווקית-מסחרית, זה פשוט לא יקרה בצורה משמעותית מספיק. מהפכת השקיות החד-פעמיות התחילה מלמטה, מהצרכנים שביקשו ודרשו, והרשתות התחילו למכור שקיות בד לשימוש רב-פעמי. אחר כך החקיקה המשיכה את המהלך (לדעתי כבר הגיע הזמן להעלות שוב את מחיר השקיות) וההשפעה ניכרת בחופי הים, שם אני מוצאת פחות שקיות מבעבר (עם זאת הפלסטיק עדיין מהווה 90 אחוז מהפסולת בחוף).
אבל שקיות הן רק קצה הקרחון. כמעט כל מוצר נמכר לנו באריזות פלסטיק שנזרקות לפח מיד עם פתיחתו. אז נכון שמטרת האריזות היא להגן על המוצר, ואם זה מזון, אז גם לשמור על הטריות. אבל אפשר גם אחרת.
אחרי הניסיון שלי באתגרי יולי ניסחתי לי כמה רעיונות לרשתות השיווק:
- אפשרו רכישה בתפזורת של מוצרים יבשים כגון אורז, קטניות, גרעינים ופירות יבשים וכו'.
- אפשרו לקונים להביא כלים שלהם, לשקול אותם ולמלא במוצרים בתפזורת.
- החזירו את שקיות הנייר. הן טובות להרבה שימושים כמו פירות, מוצרים יבשים ומאפים שונים.
- אפשרו לקונים לארוז את המוצרים בקרטונים (שבכל מקרה נמצאים בחנויות ומועברים לדחסנית).
- הנחו את העובדים לא לארוז בכל כך הרבה שקיות. אין סיבה שגבינה בעמדת המכירה תיארז בקופסא ושקית או בשתי שקיות, או שכל מוצר בקופה ייארז בנפרד.
אם אתם רוצים ללמוד עוד על הפחתת השימוש בפלסטיק חד-פעמי, אתם מוזמנים לבקר באתר של Plastic free July (או באתרים רבים נוספים העוסקים בנושא). גם אם זה נראה קשה, זכרו שאף פעם לא מאוחר מדי לצמצם את השימוש בפלסטיק.