"אין שם רק קללה אלא גם את האמירה – מות תמות": הארגון למחקר תנ"כי (ABR) הודיע היום (חמישי) על גילוי של הכתובה העברית העתיקה אי-פעם. הכתובת התגלתה על לוח עופרת מתקפל שנמצא בדצמבר 2019. "מדובר בכתובת חשובה מאוד", הסביר פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה. אף שבכתובת יש כנראה נוסח קללה, פרופ' גליל טוען: "זהו טקסט משפטי – סוג של גזר דין".
הכתובת נמצאה על לוח העופרת שהתגלה כאמור בדצמבר 2019, כשהארכאולוג סקוט סטריפלינג מטקסס הוביל צוות שעבר ובחן את מה שנותר מחפירות הארכאולוג הישראלי אדם זרטל בהר עיבל. סטריפלינג שיתף פעולה עם פיטר גרט ואן דר וין מאוניברסיטת מיינץ על שם יוהאן גוטנברג, ועם פרופ' גליל מאוניברסיטת חיפה.
בכתובת מופיעות המילים האלה:
"ארור, ארור, ארור – ארור לאל יהו"
"תמות – ארור"
"ארור – מות תמות"
"ארור ליהו – ארור, ארור, ארור"
מאמר העוסק בגילו המרעיש יפורסם במלואו רק בהמשך השנה, ולכן, פרופ גליל הסביר: "לא ניתן לפרסם את כל מה שאנחנו יודעים על הכתובת הזו כבר עכשיו. מה שכן אפשר לומר הוא שמדובר בכתובת חשובה מאוד".
הוא הוסיף: "זו הכתובת הכי קדומה שיש לנו עד כה; היא ממוקמת בלב ההתיישבות היהודית בשומרון של המאה ה-13 לפני הספירה, וזה מצביע קודם כל על כך שהיהודים היו באזור כבר בתקופה הזו, ושכבר אז הם ידעו לכתוב, בשונה ממה שחושבים".
אף שמדובר לכאורה בקללה, פרופ' גליל הסביר שזו דרך פשטנית מדי לאפיין את הגילוי. "זהו טקסט משפטי", טען והסביר: "אנחנו יודעים את זה כי הסגנון שלו הוא כמו של טקסטים משפטיים אחרים מהמזרח הקדום".
הוא הוסיף כי תצורתו הכללית מעידה על הז'אנר הספרותי: "זוהי מעטפה של עופרת, ואנחנו יודעים שאז היו נוהגים לסגור חוזים במעטפות כאלה, כמו מעטפות חימר ועופרת, ולעתים בעת הצורך ליישב סכסוכים היה איזשהו מהלך של שבירת המעטפה ובירור התוכן שבפנים".
גם התוכן, מבהיר פרופ' גליל, הוא סוג של גזר דין. "אין שם רק קללה אלא גם האמירה מות תמות – והכל כתוב בתקבולת כיאסטית, כתיבה שיש כמותה בהקשר של גזר דין בכתובים, למשל בדברים כ"ז", הסביר. "מצורת האותיות ומסגנון הכתיבה, אפשר לומר שיש כאן רמה ספרותית ואומנותית פנטסטית".
פרופ' גליל משוכנע כי הפעם מדובר בחשיפה העולה בחשיבותה על תגליות קודמות: "זוהי ההופעה הקדומה ביותר בעברית של שם אלוהי ישראל". ההיסטוריונים והארכאולוגים עשויים לפתח תיאוריות רבות באשר לנסיבות שבהן הוכנה הכתובת. "אולי כדי להגן על משהו שהיה שם במזבח בהר עיבל, אשר לפי התנ"ך נבנה על ידי יהושע, אבל זו רק ספקולציה, אמר פרופ' גליל, "מה שבטוח הוא שהיא מוקמה שם ולא זזה מאז".
הוא הוסיף כי הכתובת "נותנת לנו מבט לאחד הרגעים הקדומים של ההתיישבות הישראלית בארץ ישראל, ולניסיון של חברי הקהילה לקיים סדר מסוים בחברה".
החוקרים משערים כי הקמע מתקופת הברונזה המאוחרת ומתאים לתגלית של פרופ' זרטל ז"ל, שגילה את מזבח יהשע במהלך סקר הר מנשה בשנות ה-80. הממצא האחרון סייע לתארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס. זרטל הגיע למסקנה שהאתר הוא שריד של מזבח, וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים כ"ז, פסוקים א'–י', ובספר יהושע, פרק ח', כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו "מזבח יהושע".
"לא ניתן להפריז בחשיבות הממצא הזה לעם ישראל לדורותיו ולמדינת ישראל" אומר יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "קיבלנו דרישת שלום מיהושע בן-נון, ומעם ישראל בתקופת התנ"ך, הוכחה נוספת לקשר הבלתי ניתן להתרה בין עם ישראל לשומרון ולארץ ישראל. אנחנו כמועצה נמשיך לפעול כדי לשמר את המקום ודורשים מהרשויות להידרש לנושא ולדאוג להגן על המקום".