בעלי חיים יכולים להיות מגעילים ומרושעים משחשבתם. ולא, לא נזכיר כאן כרישים חדי שיניים, גם לא תנינים מפחידים או אריות טורפים. לפניכם 10 מנהגים שלא הייתם מעלים על דעתכם שביכולתן של חיות לקיים, ויגרמו לכם לצמרמורת רק מלקרוא אותם.
טרנטולות נודדות בקבוצות של אלפים
ציפורים נודדות זה פסטורלי, סוסים דוהרים בקבוצה זה רומנטי, עדר פרות לצד הדרך מזכיר טיולים ברחבי הארץ, אלפי טרנטולות נודדות – זה מגעיל. בכל שנה, בסתיו, במקומות כמו דרום קליפורניה, אלפי עכבישי טרנטולה עוזבים את המחילות שלהם בחיפוש אחר בת זוג. הם שוכחים את הטקטיקות החשאיות בהן הם רגילים להתחיל עם עכבישות ויוצאים אל הדרך. התופעה כל כך נפוצה שבכל שנה, הרשויות העירוניות מקבלות אינספור טלפונים מבעלי בתים מבוהלים, שהמפלצות בעלות שמונה הרגליים השתלטו על בתיהם. אבל אין מה לדאוג, כי המומחים לא מגדירים זאת "נדידה" אלא פשוט קבוצה של כמה אלפי עכבישים ענקיים, שזה הרבה פחות מפחיד.
עטלפי ערפד יתקפו לילה אחרי לילה את אותו הקורבן
נשיכה מחיה כזאת נשמע כמו סצנה בסרט אימה, אבל למעשה, אפשר לקבל ביס מדברים גרועים יותר מאשר עטלף-ערפד. יחד עם היותו יצור פרוותי, עטלף הערפד כמעט ולא נושא מחלות, כלומר, האפשרות להידבק בכלבת או כל דבר אחר, מנשיכה, היא מאוד לא סבירה. בנוסף, השיניים שלהם כל כך חדות, שכמעט ולא מרגישים את הביס. עד כה נשמע נחמד, אבל – מסיבות שמדענים לא יודעים להסביר, עטלפי ערפד נוטים לחזור לאותו קורבן לילה אחרי לילה. ואם זה לא מספיק גרוע, המדענים גילו כי עטלף הערפד הנפוץ מסוגל לזהות בני-אדם באמצעות הצליל שהם עושים כשהם נושמים, וכך לדעת לאן לחזור. ממש כמו שחוזרים שוב ושוב למסעדה שאוהבים.
יתושים מריחים את הדם שלנו
ב-2004 נעשה מחקר ביפן, ובו התגלה כי יתושים מכוונים באופן ספציפי אל אנשים בעלי סוג דם O, הרבה יותר מאנשים בעל סוג דם אחר. כלומר, על 45 אחוזים מהאנשים שקוראים את המלים הללו עכשיו, ייושב יתוש שמרייר על הוורידים שלהם, ומעבר לזה, המסקנה המפחידה עוד יותר - יתושים יכולים להריח את הדם שלנו. הם יחפשו במכוון את האנשים שימצאו כאטרקטיביים יותר, תוך התעלמות באופן פעיל מאלו שלא. לדוגמא, במחקר היפני שהוזכר לעיל, יתושים התעלמו מעשרות אנשים באותו החדר לטובת כמה אנשים בודדים שנעקצו שוב ושוב. כשאמא אמרה שהיתושים עוקצים רק אתכם כי אתם ילדים מתוקים – באיזשהו מקום היא צדקה.
הצפרדע ששוברת את עצמותיה לשם הגנה
הצפרדע השעירה, או בשמה הלועזי Trichobatrachus robustus, זכתה בתואר "שיטת ההגנה העצמית הדוחה ביותר" לשנת 2014. כאשר הצפרדע נמצאת תחת איום, היא מפיקה זוג טפרים זעירים הבוקעים מקצות אצבעות רגליה. טפרים אלה נשמרים בדרך כלל בתוך גופה של הצפרדע, והדרך היחידה שלה לשלוף אותן כרוכה בשבירתן ודחיסתן דרך העור שלה. תארו לעצמכם לרגע שאתם שוברים את האצבעות שלכם ולאחר מכן מנסים לדחוק את החתיכות השבורות והמשוננות של העצם דרך כפות הידיים שלכם. זה בעצם מה שהצפרדע השעירה עושה בכל פעם היא מותקפת. דרך אגב, לא בטוח שהיא מסוגלת להחזיר את הטפרים פנימה, לאחר שדחפה אותם דרך העור החוצה. אווץ' אחד גדול.
נמלי אש נושכות תמיד באותו זמן
נמלת האש נקראת כך כי העקיצה שלה לא מאוד רחוקה מתחושה של צריבת אש. היא יכולה לעקוץ מספר רב של פעמים בנשיכה אחת, ואם זה לא מפחיד מספיק - לנמלי אש יש עוד טריק אחד בשרוולן הזעיר. כאשר נמלי אש תוקפות, הן כמעט תמיד מחכות כמה שניות לפני שהן עוקצות, כדי לסנכרן את העקיצות של כל הנמלים יחד. לא ברור בדיוק איך הן מסוגלות לעשות את זה. תאוריה אחת היא, כי הנמלים עוקצות בהתאם לתנועות הנעקץ, סתם לדוגמא, כשאדם מתנער באימה למראה מאות נמלים הזוחלות במעלה הזרוע שלו. בכך שהן עוקצות יחדיו הן מגבירות את רמת הכאב פי כמה וכמה, ובנוסף הן מוודאות שהנתקף לא יודע את שעומד לקרות עד הרגע בו הוא נעקץ בידי מאות נמלים בבת אחת. במילים אחרות, אם אי פעם תדרכו על קן נמלי אש, לא תדעו זאת עד שתעקצו. ראו הוזהרתם.
נחשי עצים חומים תוקפים תינוקות בשנתם
נחש העצים החום הוא זן פולש של נחש, שהגיע בטעות לאי גואם במהלך מלחמת העולם השנייה. למרות שהנחש לא ידוע כחיה מזיקה לבני אדם, הוא גרם לבעיות רבות לאנשים המתגוררים באי במשך 60 השנים האחרונות, בעיקר עקב הרגלו לתקוף ילדים ותינוקות בשנתם. מדענים וחוקרים מבולבלים חיפשו מה עומד מאחורי התנהגות זו של הנחש ולא מצאו תשובה, שכן אנשים ישנים אינו מהווים איום על הנחשים, ואפילו התינוק הקטן ביותר, והטעים ביותר - גדול מדי לאכילה עבור נחש עצים חום. כך נותרו המדענים ללא הסבר סביר לשאלה מדוע הנחשים מתגנבים לחדר של תינוק רק כדי לנשוך קורבן פסיבי. פרט מידע נוסף לידע הכללי שלכם: ניסויים הראו כי הנחשים נמשכים לריח של דם וסת. החוקרים לא ידעו להגיד אם הם רצו את דם הווסת באופן ספציפי, או אם הם רק רחרחו מסביב כי הם אוהבים דם של בני אדם באופן כללי. למקרה שתהיתם, הניסוי בוצע בדיוק כמו שדמיינתם - על ידי נפנוף בטמפונים משומשים מול נחשים רעבים.
השד הטסמני נולד מרושע
ממש כמו טאז, הדמות המצויירת מה'לוני-טונס', שדים טסמניים הם מרושעים, קולניים ומסוכנים. ככה זה כשאמא-שדה-טסמנית ממליטה כ-30-50 גורים, ויש לה רק ארבעה עטינים. לא צריך להיות ביולוג כדי לנחש מה עומד לקרות. ברגע שהם נולדים, הגורים מתחילים להילחם על גישה לפטמה. הם ינשכו, ישרטו, וינסו להרוג את האחים שלהם שניות לאחר שנולדו. אם זה לא מספיק, אז נזכיר שהשד הטסמני הוא חית כיס, וכל המאבקים הללו מתרחשים בתוך "הכיס" של האם. מעט מאוד גורים שורדים את החוויה קשה הזו, הלחימה ביניהם כל כך קיצונית, שחלקם אפילו יעזבו את כיס אימם, מכוסים בפצעים, צלקות, ודם. עכשיו תזכרו כמה פעמים רבתם עם האח היחיד שלכם על השלט של הטלוויזיה, תבינו כמה טיפשי זה היה ולכו לתת לו חיבוק.
הזבובים שמטילים ביצים על לשון של סוס
משפחת הטבניים, או בכינויים, זבובי הסוס, הם קבוצה של חרקים שמטילים את ביציהם בתוך בשרם של יצורים חיים. זבוב-סוס נקרא כך משום שהנקבה מטילה את ביציה על סוסים, חמורים, או פרות. כחיה המגדלת את עצמה - ביצים אלו יבקעו, והזחלים יטיילו אל כיוון הלשון שלו, החניכיים, או חלל הפה ויתחפרו שם. אחרי שהתבגרו במשך כמה ימים, הזחלים עושים את דרכם לקיבה של הסוס, ומשם יחדרו לרירית המעיים עם כמאה מחבריהם, וימתינו תשעה חודשים כדי לצאת החוצה במסלול המקובל – דרך הצואה. וכעת נאמת את החרדה שלכם - כן, הזבובים האלה יכולים גם להתנחל בגופם של בני אדם. עם זאת, הם לא יכולים לחיות בתוך הגוף שלנו וימותו בקיבתנו אחרי כמה ימים. נרגעתם?
דרקוני קומודו בולעים את הטרף שלהם בביס אחד
הזוחלים הענקיים מגיעים לאורך של כ-2 מטרים, הם ציידים חזקים וחשאיים, המחפשים בסבלנות אחר הטרף שלהם לאורך קילומטרים רבים (חזיר בר, כבשה או אייל) ונחשבים לנבונים מאוד. אך, בשנייה שיימצאו את הארוחה המושלמת – יבלעו אותה בביס אחד. איך הם עושים זאת? הם פוצחים בריצה פראית לכיוון עצים, כשהטרף בפיהם, כדי לאלץ את המזון להכנס לגרונותיהם ולשבור את העצמות של מה שהם מנסים לעכל. מידת העוצמה שבה דרקוני קומודו עושים זאת, יכולה לעקור את העצים בהם נעזרו. עכשיו דמיינו לטאה ענקית דוחסת עז (עם הפרווה, הרגליים והכל...) באמצעות עץ, וזכרו לאכול בביסים קטנים ומנומסים בארוחה הבאה שלכם.
הדבורים ששותות את הדמעות שלנו
למרות שדבורים בדרך כלל ישמחו לאכול מהזיעה שלנו (דוחה בפני עצמו), ישנם מינים של דבורים שניזונים מהדמעות שלנו. כאשר חוקרים בתאילנד הציגו בפני דבורים את ההזדמנות לאכול מעיניו של אדם, רק אחרי עשרות ניסיונות כושלים, הדבורה איבדה עניין וניסתה למצוא מזון במקום אחר. אולי החלק הגרוע ביותר של כל זה הוא העובדה שהדבורים עצמן כל כך מיומנות באכילה בדרך זו, כך שרוב הזמן, האנשים שאוכלים מעיניהם - אפילו לא שמים לב. למעשה, אם אתם ברגע של משבר, יכול להיות שדבורים אוכלות מהעיניים שלכם ממש עכשיו.
(מקור)