שוב מגיע פורים, וכולנו צריכים לבחור בין שתי טקטיקות עיקריות: הסוואה (כלומר, ההתעקשות שאוזני ארנב בלויות משמען שהתחפשתם ועכשיו כולם מוזמנים לעזוב אתכם לנפשכם) או התחזות (ואמן שתהיה מקורית מספיק על-מנת לזכות אתכם בתו קניה נחשק במסגרת התחרות במשרד). אך גם אחרי אלפיים שנות ונוכח הגאווה היהודית בסטארט-אפים, עלינו להודות שלא ממש מדובר בהמצאה שלנו. ממלכת החי עמוסה בתחבולות של הסוואה והתחזות, כמה מהן כה מדהימות שהיינו חייבים להראות לכם, ואיזה כיף שיש לנו תירוץ. אם עוד אין לכם תחפושת, אתם מוזמנים לשאוב השראה.
שממית זנב העלה
השממית הזאת (Leaf-Tailed Gecko), שחיה באזור מדגסקר, הפכה את התחפושת לאמנות מרהיבה. גודלה נע בין 10 ל-30 ס"מ ויש לה זנב גדול, שטוח ובצורת עלה (באופן מפתיע למדי), שמסייע לה באמנות ההסתוות.
השממיות הללו מאופיינות בצבעים שונים, ולרוב מתחבאות מתחת לעלים מתים או נצמדות לגזעי עצים. חלקן מסוגלות לשנות את צבען ביחס למשטח עליו הן נמצאות. הן מסוגלות לטפס ולהיצמד לכל משטח, רטוב או לא, ובאותה הקלות גם להתנתק ממנו, באופן שאתגר מדענים במשך זמן רב, עד שהתגלה כי הדבר נעשה באמצעות שיערות מיקרוסקופיות ייחודיות. אם למרות כל זאת הצליחו לזהות את התחפושת המתוחכמת שלהן – השממיות פשוט מתנתקות מהזנב, שממשיך להתנועע על-מנת לבלבל את האויב, ורצות לחפש מחסה, עד לתחפושת הבאה.
סוסון הים
הנה חיה שנלחמת לא רק בסטיגמות מגדריות (כידוע, אצל סוסוני הים הזכר הוא הנושא את סוסוני ים הקטנים לאחר ההפריה, ובעצם נמצא בהריון); הייחודיות שלו מתבטאת גם בכך שמדובר בדג ש, איך נגיד זאת, לא ממש חזק בשחייה. למעשה הוא כל-כך גרוע בזה, שבתקופות קדומות אף נהגו לשייכו לעולם החרקים. לייחודיותו תורמים גופו המתפתל של סוסון הים, הדומה בצורתו לספרה 3, ראשו המזכיר את פני הסוס היבשתי, וזנבו חסר הסנפיר. בעצם, מרבית הזמן סוסון הים פחות שוחה ויותר חונה: הוא מתרכז באחיזה באמצעות זנבו בצמחי מים על-מנת שלא להיסחף ולצורך הסוואה.
סוסון הים נתון בסכנה תמידית מפני דגים טורפים וסרטנים - מרבית סוסוני הים ניצודים עוד בטרם הגעתם לשלב הבגרות - ולכן התחפושת היא צורך הישרדותי: במקום קשקשים, עורו של סוסון הים עשיר בבליטות ודבלולים שתפקידם להסוותו בין צמחי הים, והוא גם מסוגל לשנות את צבעו בהתאם לסביבה. התוצאה? מראה מרהיב למדי.
מקלונאים
המקלונאים (הידועים כחרקי מקל, ושמם המדעי הוא Phasmatodea) הם חרקים חסרי כנפיים לרוב, בעלי גוף דק וארוך ומראה המזכיר מקל או גבעול, שאצלם כל יום הוא פורים. צבעם משתנה על-פי צבע הסביבה בה הם נמצאים, כשלרוב הם מוסווים כענפים ובאזורים טרופיים גם כעלים, ואת מרבית העבודה גופם כבר עושה לכשעצמו. הם הולכים לאט, ובעת ההליכה אף מתנועעים כגבעול ברוח.
אבל זה לא נגמר שם: הם גם מתגוננים מפני טורפים באמצעות השרת איברים – כשטורף אוחז באחת מרגלי החרק, הרגל ממשיכה להתנועע בפיו, ואילו המקלון עצמו יכול לחמוק, להיעלם בצמחיה ולהציל את עצמו. אם הוא צעיר, איבריו גם מתחדשים. אגב, מקלונים אינם נושכים, עוקצים, שורטים, מרעישים או מלכלכים, ובמקומות שונים בעולם אף נהוג לגדלם כחיית מחמד. אנחנו לא היינו ממהרים להחליף את החתול, אבל שתדעו.
אבנון
למרות היותו דג טורף האבנון (באנגלית Stonefish, שמו המדעי Synanceia) לא נמצא לרוב בתנועה, ולמעשה מגייס את הסובב אותו לשם התחפושת שלו: עקב העובדה שהוא נשאר לרוב באותו המקום, לאורך זמן הוא "הופך" לאלמוג או לאבן. אצות ובעלי חיים קטנים מתפתחים על גופו, והופכים אותו לחלק מהנוף. הוא משתמש בשיטת הסוואה זו על-מנת ללכוד את טרפו: כשדג מתקרב אליו, מבלי משים לטורף המחופש, כל מה שנותר לו לעשות הוא לפעור את פיו ולשאוב אותו אל קיבתו.
העובדה שהוא מסוגל לשרוד תקופות ארוכות ללא מזון עוזרת גם היא להפוך את התחפושת לאמינה יותר, כשהאבנון יכול לשבת ולחכות לטרפו זמן רב מאוד. בין ארבע לחמש פעמים בשנה האבנון משיל את עורו – כלומר, את היצורים החיים השונים המתפתחים עליו – ומגדל על עצמו מושבה חדשה. ניתן למוצאו על קרקעית הים, על-גבי סלעים בעומק של 20 מטרים וגם מתחת לקרקע חולית – אם תצליחו להבחין בו. זה גם המקום לציין שהאבנון נחשב לדג ארסי ביותר, כשסנפירו בעל הקוצים נפתח כשבעל חיים גדול מתקרב אליו – וכן, לצערנו זה כולל אדם הדורך עליו בטעות בשל תחפושתו המתוחכמת.
פרפר העלים המתים
הפרפר המגניב הזה (בתרגום חופשי, Orange Oakleaf או Dead Leaf, ובשמו המדעי Kallima Inachus) מצוי באסיה הטרופית, מהודו עד יפן. כשכנפיו סגורות, הוא למעשה מהווה את הדוגמה האולטימטיבית להסוואה בממלכת החי, משום דמיונו הייחודי לעלים יבשים, בצורתו, בתבניות לא סדירות האופייניות לעלים, ובגווני חום, צהוב ושחור.
כשהוא מצוי בסכנה, בעיקר מפני ציפורים, הפרפר עף באופן לא סדיר, נע ונד, ונופל במהרה לתוך עלווה, תוך שהוא סוגר את כנפיו ומשווה לעצמו את מראה העלה היבש.
פיל עש-הנץ
לבעל החיים הבא ברשימה יש גם שם מסווה למדי: בתרגום חופשי הוא נקרא פיל עש-הנץ – והוא בכלל עש ממשפחת הרפרפיים, כלומר סוג של פרפר. שמו המדעי הוא Deilephila elpenor, ובאנגלית הוא נקרא Elephant Hawk-Moth: עש על שום סוגו, נץ כיוון שהמעופף המהיר הזה יכול לעוף במהירות של עד 50 קמ"ש, ופיל על שום צורת הפרפר בבגרותו, המזכירה ראש של פיל.
אבל אנחנו התכנסנו לשם תכונה מיוחדת של הזחל שלו דווקא, שבכלל מתחזה לנחש. אורך הזחל, שמצוי בבריטניה ובאירלנד, הוא כ-75 מילימטרים, ולרוב גופו בצבעי ירוק וחום. כשהוא חש בסכנה, הוא "מכניס" את חלק גופו האחורי תחת חלקו הקדמי, כשתנוחה זו מדמה נחש עם ראש גדול וכתמים דמויי-עיניים. הציפורים המבקשות לצוד את הזחלים מתרחקות פעמים רבות בשלב זה, אם כי לא ברור האם הן עושות זאת כיוון שהן באמת מאמינות שמדובר בנחש, או בגלל השינוי הפתאומי בצורת הזחל.
עכביש צואת הציפור
את אופייה של אמנות ההסוואה הבאה, שמתבססת בעיקר על חיצוניות ועל שיטת משחק שמסתכמת בלא לזוז יותר מדי (לא מאוד בשונה מהטקטיקה של קירסטן סטיוארט), אפשר להסיק משם בעל החיים הבא, ואנחנו מתנצלים בפני מי שתכנן לנשנש משהו אחרי קריאת הכתבה הזו: עכביש צואת הציפור, או בשמו היותר פוליטיקלי קורקט, Celaenia Excavata. כפי שכבר בטח הבנתם, העכביש הזה פשוט מחקה בצורתו גללי ציפורים על-מנת להימנע מתשומת לב יתרה של טורפים, ובעיקר ציפורים. הו, האירוניה.
נמר
ואיך יתכן שרשימה שכזו לא תכלול את מי שכבר בגן למדנו שחברברותיו נועדו להסוותו? אז נכון, הרבה פעמים אנחנו דווקא מצליחים לזהות אותו, אבל כשהטריק של ההסוואה וטשטוש תלת-המימד עובד, קשה במיוחד לשים את האצבע על הטורף ממשפחת החתוליים. הגב וצדי הגוף המנומרים בגוון צהוב עם כתמים שחורים וטבעתיים מסווים את הנמר, המסתתר בסבך צמחיה, בסביבה סלעית או על עצים.
התמנון החקיין
אפשר להגיד די בבטחה שלכל החיות הרשומות מעלה עושה התמנון החקיין (Mimic Octopus, בשמו המדעי Thaumoctopus Mimicus) בית ספר: חיה בעלת שמונה זרועות, שגופה הגמיש ועורה המלא בתאי פיגמנט המסוגלים להתרחב ולהתכווץ במהירות רבה הופכים אותה לשחקנית מעולה בעולם ההסוואה. למעשה, התמנון החקיין לא רק מסוגל להסתוות ולהידמות לאובייקט כלשהו על פני הים, אלא גם ממש להתחזות ללא פחות מחמישה יצורים ימיים אחרים – נחשי-ים, סוליות, זהרונים, מדוזות ושושנות ים. המשותף לחמשת המינים הללו, אגב, הוא שהם כולם ארסיים – וכך יכול התמנון לשנות את מבנה גופו וצבעיו במהירות מאפשרים לו לשחות בחופשיות גדולה יותר, וכמעט ללא חשש מטורפים.
חוקרים מצאו שהתחזות התמנון החקיין מותאמת לנסיבות – כך, למשל, כשהוא מותקף על-ידי אלמוגית, מתחזה התמנון החקיין לנחש ים, הניזון מאלמוגיות. בעוד שישנם מינים אחרים בטבע המסוגלים להתחזות לבעלי חיים אחרים, התמנון החקיין מתבדל ביכולתו ללבוש צורה בהתאם לטורף ממנו הוא מנסה להתחמק. תוכלו למצוא אותו משכשך במים בחדווה, מתחת לאפם של בעלי חיים שהיו מסתערים עליו לו היו יודעים מיהו באמת.
דג הלסתן
בטבע כמו בטבע, תמיד יהיה מי שינצל את הנסיבות. שיא כל השיאים של הפורים החייתי שלנו הוא כנראה הדג-שמחקה-את-התמנון-המחקה-דגים. החוקר גודהרד קופ מאוניברסיטת גוטינגן תיעד את דג הלסתן (Jawfish) בסרטון כשהוא נע בצמוד לתמנון החקיין, ושוחה קרוב לזרועותיו באופן המקשה על הבחנה בו. לדברי החוקר, הדג ניסה למעשה לדמות לעצמו מראה של זרוע תמנון, ואף הקפיד לנוע בהתאם לתנועת התמנון. סוג דג זה נוהג לרוב להתחבא במחילות בים, במטרה להתחבא מפני טורפים, ונדיר מאוד לראותו שוחה במרחבי הים הפתוחים. ההנחה היא שהדג התקרב לתמנון, שדומה כי לא שם לב אליו, כטרמפ לצורך חיפוש אחר אוכל או מחילה חדשה להתחבא בה. אתם חייבים להודות שזה רעיון די מגניב.