HIX
נמלת אש (צילום: אינסטגרם\terrestria.teb)
צילום: אינסטגרם\terrestria.teb

מפלצת קטנה אך ארסית: נמלת האש משתלטת על ישראל

בגודל מילימטר וחצי בלבד, נמלת האש היא מפלצת משוכללת של ארס והרס, אשר אוכלת כל דבר, יכולה לשחות, לעוף ולעקוץ וזורעת חורבן בעולם כולו. ועכשיו המומחים מזהירים: כל נקודה בישראל תהיה נגועה בהן

גלובס | פורסם 13:57 08.12.19 | עודכן 18:42 08.12.19

שנה גודל אות

בהרבה מינים פולשים התברכה ארצנו, הרבה יותר משבעה. עורבים, יתושים, חיפושיות, כנימות, תוכים, שיחים, דגים, זוחלים ושלל צמחים - כולם מצאו בית חם בישראל תוך כדי שהם דוחקים הצידה באלימות את המינים המקומיים המנומסים. המיקום הגיאוגרפי, שינוי האקלים, הצפיפות האורבנית והרס בתי גידול טבעיים חברו לאדישות לא ברורה, רגולציה לא מספקת ולאכיפה לא יעילה והפכו את ישראל לעיר מקלט לכל פולש ומזיק. דוגמאות לא חסרות. בשמיים הביסו המיינות והדררות את ציפורי השיר, על האדמה חיסלה חדקונית הדקל את עצי הדקל ובים מתעלל הזהרון בלוקוסים.

כל פולש והסגנון שלו, אבל יש פולש אחד יחיד ומיוחד, יעיל, מהיר, חזק ועמיד. כזה שמידת אכזריותו עומדת בניגוד מוחלט לממדיו: נמלת האש הקטנה, Wasmannia Auropunctata. מילימטר וחצי כְּתָמתם-אדמדם של ארס והרס. עקיצתה תגרום לאדם כאבים עזים שיימשכו ימים ותשאיר נגע דמוי כווייה, אבל לחיות בית ומשק היא עלולה לגרום לעיוורון ואף למוות. לא זו אף זו, עדרים של נמלי אש קטנות תועדו מסתערים על אָבְקועים (מילה עברית מקסימה שניתנה לבעלי חיים הבוקעים מהביצה כשהם מתפקדים ונראה כפרטים בוגרים, כמו אפרוחים, צבים, עכבישים, תנינים ועוד) וטורפים אותם.

למינים אחרים של נמלים - כמו נמלת הקציר השחורה הארצישראלית, חלק מכל זיכרון ילדות - אין שום סיכוי, אף שהיא גדולה לפעמים עד פי 10 מנמלת האש הקטנה. ברוב הפלישות שלה שנחקרו בעולם, הפכה נמלת האש הקטנה להיות מין הנמלים היחיד באזור תוך עשור מהגעתה. לא סתם היא כלולה ברשימת מאה המינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN).

54 מדינות בעולם - מאפריקה לאוסטרליה, מאירופה לגלפאגוס (שם התעללו בצבים המפורסמים) - כבר סובלות מנחת זרועה הזעירה.

נמלת האש הקטנה הגיעה לישראל מברזיל בסוף שנות ה-90 (ככל הנראה 1997), נוסעת סמויה במטען של קורות עץ שהיה מיועד למפעל בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן. לקח לה כמה שנים להתבסס בקיבוץ ובעמק כולו, עד שהחליטה להיחשף בפני הציבור, ואיפה טוב יותר להיחשף מאשר בבריכה של הקיבוץ. בוקר אחד בקיץ 2005 התחלפו צווחות הגיל של ילדי אפיקים ששהו בבריכה בצווחות אימה וכאב. הם יצאו עקוצים מהבריכה שעליה צפו כמה מאות נמלי אש קטנות. כן, הנמלה הזו יודעת לצוף ולשחות.

ומהרגע שהתגלתה, לא הפסיקה להתפשט ולהתגלות בקצב מפחיד. ב-2005 היו שלושה אתרים נגועים, כולם בעמק הירדן. ב-2009 כבר התגלתה בשרון ובמרכז הארץ, כולל בנתניה, הרצליה ותל אביב. ב-2010 כבר הייתה נפוצה בחמישים יישובים בגליל כמו גם באזור זכרון יעקב והכרמל וכתבה בערוץ 2 מאותה שנה הכריזה על "אויב אכזר שפלש לישראל". הוקם צוות בין משרדי, אבל שום דבר לא קרה: ב-2013 כבר נמצאה נמלת האש הקטנה ב-116 יישובים, כולל בגולן, בכרמיאל ובחיפה. ב-2015 כבר הייתה בירושלים. ב-2016 דובר על 121 יישובים נגועים והנמלה נמצאה לראשונה באזור ים המלח, כולל התפתחות מדאיגה ביותר שנתגלתה במאי 2017: במצפה שלם נמצאו, לראשונה בישראל, כמה עשרות מלכות מכונפות. כן, היא לא רק שוחה, היא גם עפה. עד אז התבססה נמלת האש הקטנה גם במדבר יהודה, בנגב, בערבה ובאילת, אף שמחקרים מ-2013 הכריזו שהנמלה לא תדרים מעבר לקריית גת. בתחילת 2018 כבר נרשמו 285 אתרים נגועים בכל רחבי הארץ. כל ההערכות האלה, יש לומר, הן הערכות חסר.

מיליונים על מיליונים

כדי לדעת מה עבר על נמלת האש הקטנה בשנה האחרונה - ואני מדגיש "קטנה", כי אתם באמת לא רוצים לפגוש את נמלת האש הגדולה - ואיפה אנחנו עומדים מולה, אני מתקשר לאיתי רנן, חוקר מהמעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, שפרסם בשנה שעברה יחד עם ענב וידן מחקר מקיף על נמלת האש הקטנה. 68 עמודים מרתקים.

יש התפתחות?

"המגמה ברורה: המספר כל הזמן עולה. בשנה שעברה דיברנו על כ-280 יישובים נגועים, נכון להיום מצאנו את נמלת האש הקטנה ב-325 יישובים. והיינו יכולים להגיע לעוד. זו הערכת חסר גדולה".

הדרך העיקרית שבה עוברת נמלת האש הקטנה ממקום למקום היא המשתלות. מספר גדול של משתלות בכל רחבי הארץ נגועות בנמלת האש הקטנה, ואין שום רגולציה שמסמיכה מישהו לעשות משהו בעניין. מה שנותר למשרד להגנת הסביבה זה לפרסם תו תקן ירוק למשתלות ולהזהיר ממשתלות נגועות. רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע אומנם ניסו להעביר את "חוק המינים הפולשים", אבל זה לא כל-כך הלך. יחד עם זאת, בימים אלה מנסה משרד החקלאות להטמיע את מהות החוק (מניעה, ניטור ואכיפה), בחוקי הטבע הקיימים. אבל נראה שזה ייקח כמה שנים טובות, נמלת האש הקטנה יכולה להיות רגועה ולהמשיך להתפשט בקצב של כ-70 מטרים בשנה (רק על פני הקרקע. מי יודע מה קורה מתחת).

"ברגע שנמלה מגיעה למשתלה, קשה מאוד להיפטר ממנה", אומר רנן, "כמעט בלתי אפשרי. בתקופת ההתבססות הראשונית, נגיד עד עשרה קינים, אתה עוד יכול לטפל בזה. אבל אחרי שנה בערך, תלוי בתנאים, הנמלה מגיעה למצב של נגיעות גבוהה, ומספר הקינים הוא כבר במכפלות".

אתה יכול להגיד כמה נמלי אש קטנות יש בישראל?

"אי אפשר לדבר על מספר נמלים. רק להגיד המון, מיליונים על מיליונים. כל הערכה תהיה גסה מדי. אין לנו מושג מה יש בתוך הקן. מה שאתה רואה בחוץ הוא אפילו לא חצי ממה שקורה בפנים. גם הקינים שונים זה מזה - בקן אחד של נמלת האש הקטנה יכולות להיות אפילו מאה מלכות".

די, נו. חשבתי שלכל קן יש רק מלכה אחת!

"נכון, אבל לא אצל נמלת האש הקטנה".

אתה יכול לומר כמה נמלים יש בקן?

"נמלת האש הקטנה יכולה להגיע לצפיפות גדולה, עד 20 אלף פרטים למטר רבוע, אבל גודל הקן משתנה כמובן".

כמה קינים יש באזור נגוע?

"יכול להגיע עד לאלפי קינים באזור לא גדול, אבל גם את זה קשה מאוד לספור".

מה קורה לנמלים שהיו שם?

"איפה שאתה רואה נמלת אש לא תמצא נמלים אחרות בכלל".

אז מה הן עושות?

"נטרפות. הן יכולות לנסות להעביר את הקן, אבל בדרך כלל זה לא הולך. הן מתות. זה קורה עוד קודם, כשנמלת האש הקטנה גומרת להן את המזון. אגב, נמלת האש הקטנה יכולה להעביר קן ממקום למקום בקלות. אבל לא רק נמלים סובלות, כל המגוון הביולוגי סובל. זה נכון גם לזוחלים, עופות וחולייתנים. בגלל שהן כל-כך יעילות וחכמות, הן פשוט מנקות את השטח מנמלים, חגבים ועכבישים. עשרות אלפי נמלים יכולות לטרוף גוזל".

ואין מי שמנצח אותן?

"הן הגיעו בלי האויבים הטבעיים שלהם. בברזיל יש נמלים אחרות שמתחרות איתן, טורפים וזבובים טפילים. כאן אין לה אף מתחרה. היא מנצחת את כולן".

מושבת על שהולכת ומתפשטת

אבל סוד ההצלחה האמיתי - והמפחיד למדי - של נמלת האש הקטנה בישראל הוא לא רק העובדה שמדובר בטורף יעיל ואכזרי. הסוד טמון באותו מטען עצים נגוע שהגיע לקיבוץ אפיקים לפני כעשרים שנה. "ב-2009", מספר רנן, "נעשה מחקר במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב והתגלה שכל הנמלים בכל הקינים בישראל הן צאצאיות גנטיות של אותה מלכה בודדת שהגיעה לאפיקים".

כלומר, הן כולן אחיות? זה מטורף.

"בדיוק. המשמעות היא שהשונות הגנטית בין הקינים נמוכה מאוד וזה כנראה גורם לכך שקינים של נמלי האש הקטנה בישראל לא נלחמים אחד בשני. הן כולן בנות או אחיות. זה מאפשר צפיפות גבוהה של קינים שלא מתחרים אחד בשני, כמו שקורה במקומות אחרים בעולם. למעשה - כל הקינים בארץ הן קן אחד, מושבת־על שהולכת ומתפשטת".

מקסים.

"אם אתה זוכר בילדות, נכון היינו לוקחים נמלה מקן אחד ומעבירים לקן שני וצופים בהן קורעות אחת את השנייה ונלחמות עד המוות?".

האמת שניסיתי לשכוח.

"אבל כאן, תיקח נמלת אש קטנה, ולא משנה איפה תשים אותה - היא בבית".

אני חוזר רגע לסיפור הילדות שלך. זה מה שמשך אותך לעולם החרקים?

"מה שמשך אותי אליהם, עוד מילדות, היה המגוון העצום והקצב המטורף שבו הכול קורה. כילד, גדלתי בירושלים ובבניין חייתה החתולה של השכנה. מה עושה חתול (ירושלמים לא מבדילים בין זכר ונקבה בחתולים עוד מזמן המצור, ד' פ')? מגרגר וישן. אבל כשהבאתי עכביש הביתה, ואחר כך עקרבים ופרפרים, פתאום הכול קורה מהר: יש זחל, אחרי יומיים מתנשל, גדל, תוך שבוע מתגלם, יש לי פרפר - וכל הזמן הזה החתול עוד מנמנם. זה הלהיב אותי".

"שמע, היא מפלצת משוכללת. הגמישות שלה, היכולת שלה להתאים עצמה לכל בית גידול, העובדה שהיא אוכלת-כול, הכול - זה מעורר התפעלות. וזה גם מה שהופך את המלחמה לקשה".

"הנקודה החשובה", מדגיש רנן, "היא שזה הולך ומתפשט. כל נקודה בארץ תהיה נגועה בסופו של דבר. זה רק עניין של זמן".

יש שני אתרים בישראל שמועדים במיוחד ליפול תחת צבאות נמלת האש הקטנה, ושניהם יקרים במיוחד ללבם של הישראלים. הראשון הוא המדבר. במרחב ים המלח נמצאו כאמור ארבעה אתרים נגועים: קיבוץ קלי"ה (המקרה היחיד שבו הודברה הנמלה), מצפה שלם, עין גדי ומלונות עין בוקק - שבהם מתפשטת אוכלוסיית הנמלים במהירות. בקיבוץ עין גדי נמצא אזור נגוע שהתרחב פי 10 בתוך 14 חודשים. שמורות הטבע של נחל ערוגות ונחל בוקק נמצאות בסכנת פלישה מיידית. המדבר כולו בסכנה, כי הנמלה שלנו - אחד מאמצעי התחבורה האהובים עליה הוא השיטפון. קינים שלמים מהגרים כך ממקום למקום, נישאים על המים.

המקום השני, האהוב יותר, הוא הכינרת. התמונה המדאיגה שעולה מהמחקר של רנן - מלבד כל הזוועות שדיברנו בהן עד עכשיו - היא הימצאותה של הנמלה בחופי הכינרת. במחקר מלפני שנה דובר על חוף אחד, היום כבר מדברים על ארבעה. איזה ארבעה? לא הצלחתי לקבל תשובה, אף אחד לא רוצה לעורר מהומה. כזכור, הנמלה שלנו יודעת לצוף ולשחות, מה שיאפשר לה להתפשט בקלות ובמהירות על כל חופי הכינרת והנחלים בצפון. החוקרים מכנים את זה "בתי גידול בלתי הפיכים". מזה, מזהירים, כבר יהיה קשה מאוד לצאת. "זה העתיד של כל הנחלים בישראל", אמר לי מומחה אחד. "הבעיה נוגעת לכל אחד ואנשים עוד לא מבינים את זה", אומר גם עופר שטייניץ מרט"ג, "כמה שנים קדימה - לא הרבה - וכל אחד יכיר אותן כמו שהיום מכירים את היתוש". בואו נראה מה יקרה לנמלים האלה אם יעזו לנסות ולקחת מהישראלים את הכינרת! יכול להיות שזה בדיוק מה שיעיר את המדינה, כמו במקרה העכברת. אולי זה מה שיהפוך אכיפה לא קיימת למלחמת חורמה. אולי, אבל כנראה שלא.

אז מה עושים?

"אנחנו עושים ניסויים, מנסחים פרוטוקולים ומנסים להגיע לביעור מלא, ברמה מקומית. תוך שנה-שנתיים יהיה פרוטוקול", אומר רנן.

עוד שנה־שנתיים לא יהיה מאוחר?

"כבר עכשיו מאוחר מדי, אבל צריך להתחיל מתישהו, לא? המצב קשה, אבל מה נשאר לנו?".

יש עוד נמלים בדרך?

"יש עוד הרבה מינים פולשים. ישראל חשופה מאוד למינים פולשים ומאוד מזמנת אותם. יש זינוק עצום במינים הפולשים. מבחינת נמלים, יש כמה שעלולות להגיע, והן גרועות ומסוכנות הרבה יותר מנמלת האש הקטנה".

רנן מדבר על "הנמלה הצהובה המשוגעת". כן, זה שמה הרשמי. שלא כמו נמלת האש הקטנה, הצהובה המשוגעת מגיעה מהמזרח הרחוק ומתפשטת במהירות ברחבי העולם. הצהובה המשוגעת חודרת לפצעים פתוחים, זוחלת לתוך האוזניים, הנחיריים והעיניים של בני אדם, עם העדפה לתינוקות. היא טורפת בעלי חיים ועופות ומשמידה גידולים בקצב של חזיר בר. אנחנו לא רוצים פה את הצהובה המשוגעת, תאמינו לי. "ברגע שהיא תפלוש", אומרים מקצועני הטבע, "כבר לא יהיה לנו מה לעשות בנדון".

נקווה שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה. לישראל נדרשו יותר משמונה שנים בכלל לדעת שהפולש פה. עד אז התבססה הנמלה. מאז שזוהתה נמלת האש הקטנה בישראל חלפו 14 שנים שגם בהן לא נעשה הרבה, ותעיד מפת ההתפשטות של הנמלים. עד היום מתבחבשים אצלנו לגבי סמכויות הטיפול בנושא בין העיריות, הרשויות, משרדי הממשלה וארגוני הסביבה. למרות זאת, אנשי רט"ג, קק"ל והמשרד להגנת הסביבה אופטימיים יחסית.
אלון זס"ק, סמנכ"ל בכיר למשאבי טבע במשרד להגנת הסביבה, מספר ש"יש הרבה דרך לעשות, אבל היום יש הבדל מהותי בטיפול של הרשות בנושא לבין מה שהיה לפני חמש שנים. גם המדינה וגם הרשויות המקומיות. נעשית המון פעילות של ניטור והדברה. יש לנו צוותי תגובה שמטפלים באופן פיזי ומרחיקים מינים פולשים, בעיקר צמחים. בעניין נמלת האש הקטנה, אנחנו מיידעים את הרשויות ומפרסמים אזהרות ותקנים".

"ברמה המקומית", אומר זס"ק, "יש היום טיפול והדברה טובה. ברמה המקומית אפשר לטפל בזה. אם תעשה את זה כמו שצריך, בעונה יבשה ובלי רטיבות, אתה יכול להיפטר מנמלת האש. כמו שעשו כבר, גם בקלי"ה וגם במקומות אחרים. נכון שיש יותר מ-300 מקומות שנגועים, אבל לך תדע - אולי בלי הצעדים זה היה יכול להיות 3,000". זס"ק מבקש גם להזכיר שעם כל אי הנעימות שגורמת נמלת האש הקטנה, סכנה אמיתית אין פה. "זה לא זיקה", הוא אומר. התעודדתי.

"הדרך היחידה והמהירה לעצור את ההתפשטות היא דרך המשתלות", אומר זס"ק, "זה מה שנשאר לנו. היום יש לנו פקח ייעודי לנמלת האש הקטנה - הוא בא ומפשפש להם בעציצים. אם נייצר פעילות משמעותית, השינוי יורגש. גם הקהל הרחב יכול להילחם בנמלה בשטח שלו".

את תמר יגר, ראש תחום מזיקים במשרד להגנת הסביבה, אני שואל אם קיימת סכנה אמיתית לאחד ממיני הנמלים הארץ-ישראליות השורשיות שכולנו למדנו לא לאהוב, אבל עכשיו קצת מתגעגעים. "נמלת האש פוגעת בכל הזנים המקומיים. אנחנו לא רואים שיש הכחדה של מין מקומי, אבל הן כל הזמן תחת המתקפה והאיום של נמלת האש הקטנה. היא מאוד אגרסיבית. ככל שהיא תתפשט, הן תיפגענה יותר. המערכת פחות יציבה".

את חשה את כובד האחריות של תפקידך כמגינה על הנמלה העברית?

"בהחלט. אנחנו רוצים אותן כאן".

נמלים הן חמודות.

"נכון".

נמלה שאת אוהבת מכל הנמלים?

"אני אוהבת את כולן, כל עוד הן לא בסוכר שלי".

האפוקליפסה של החרקים

● יותר מ־50% מהחרקים נעלמו מאז 1970
● מתוך מיליון מיני החרקים המוכרים בעולם, 400,000 נמצאים בירידה
● בין 2000 ל־2009 איבדה בריטניה 58% ממיני הפרפרים על אדמות חקלאיות
● מחקר משנת 2017 מצא כי אוכלוסיית החרקים המעופפים בגרמניה ירדה ביותר מ־ 75% בשלושת העשורים האחרונים. מחקר אחר שנערך בפורטו ריקו מצא כי 98% מחרקי האדמה באי נעלמו מאז שנות ה־70
● תוך 100 שנה, מזהירים הפסימיים ביותר, לא יהיו יותר חרקים בעולם. כבר עכשיו, שיעור ההכחדה של חרקים מהיר פי 8 מזה של יונקים, עופות וזוחלים. משבר המגוון הביולוגי עלול לעורר קריסה קטסטרופלית של המערכות האקולוגיות של כדור הארץ
● מחקר בריטי שפורסם השנה בעיתון המדעי היוקרתי Nature Communications, מעריך כי 353 ממיני המאביקים הכוללים דבורים וזבובים רחפניים בבריטניה נעלמו ב־30 השנים האחרונות ואיתם התועלת הכלכלית לאדם הטמונה בהם. במחקר נצפתה ירידה של 55% אצל מינים שחיים באזורים גבוהים ו־25% אצל אלה שחיים בדרום בריטניה