לקראת סוף שנות ה-70, גורמים במודיעין של צבא ארה"ב וסוכנות הביון המרכזית (CIA) פעלו במלוא המרץ על מנת לאתר מטוס דו-מנועי של חיל הים האמריקאי, שהתרסק במיקום לא ידוע במרכז אפריקה.

מטוסי ריגול הוזעקו לאזור ההתרסקות המשוער על מנת לבצע גיחות חיפוש, אך הטייסים לא איתרו שום זכר לכלי התעופה. צילומי לוויין מן האזור נסרקו ונחקרו על ידי אנליסטים בכירים ולמרות זאת, שום ממצא לא נחשף. הממשל האמריקאי היה במרוץ נגד הזמן כשלפתע, ראש ה-CIA טען שהוא מכיר מישהי שעשויה לעזור להם בחיפושים. אובדי עצות, הם פנו אל אותה אישה מסתורית לעזרה, וזו סיפקה קואורדינטות המובילות אל נקודה מסוימת באפריקה – נקודה שהייתה המיקום המדוייק של הריסות המטוס.

פרטים על האישה המסתורית מעולם לא נחשפו. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, מספר מסמכים מסווגים המאזכרים את החיפושים הותרו לפרסום – אך כל אזכור של האישה, פועלה ומעורבותה במבצע הושחרו מבעוד מועד. אם כן, איך יודעים על מעורבותה? ובכן, נשיא ארה"ב דאז דיבר על כך בריאיון למגזין GQ.

ג'ימי קרטר, נשיאה ה-39 של ארה"ב (בין 1977-1981), נשאל במהלך הריאיון לגבי הבטחת הבחירות שלו לחקור את מאורעות ההתרסקות ברוזוול, ניו מקסיקו, אשר בה נטען כי היה מדובר בבלון לחיזוי מזג אוויר ולא חלליות של חייזרים. הנשיא השיב כי במהלך כהונתו הוא עקב באדיקות אחר פעילות של סוכנויות הביון ופירט על אותו מקרה של המטוס הנעלם.

"לא הצלחנו למצוא את המטוס הזה", הוא סיפר. "שלחנו לשם לוויינים בשביל לצלם תמונות, אבל זה לא עזר. בשלב מסוים, ראש ה-CIA דאז (סטנפילד טרנר) פנה אליי ואמר לי שהוא נמצא בקשר עם אישה מקליפורניה שטוענת כי היא ניחנת בכוחות מיוחדים. אותה אישה נכנסה לטראנס שבמהלכו, היא כתבה נקודות אורך ורוחב בשביל הלוויינים. כשהזנו אותן, מצאנו את המטוס".

מידע מערוצים לא קונבנציונליים

זהותה של אותה אישה מעולם לא נחשפה, אך על פי הדיווחים היא הייתה מעורבת בפרויקט Grill Flame של ה-CIA. מדובר באחד מתוך כמה שיתופי פעולה של סוכנות הביון עם אנשים שניחנים בכוחות מסתוריים, הכוללים חיזיון מאורעות עתידיים וגם תופעה המוכרת בקהילה העל-טבעית בתור "ראייה מרחוק" (Remote Viewing).

ראסל טארג, פיזיקאי מארה"ב שעבד בעבר ב-CIA, מגדיר את התופעה בתור "היכולת להשקיט את התודעה ולצפות את העתיד במקומות מרוחקים". בריאיון שפורסם ביוטיוב, הוא מסביר שבעבור אדם שניחן ביכולות העל-טבעיות הללו, אין שום הבדל בין לצפות מאורעות מעבר לרחוב לבין מאורעות שהתחוללו בערבות סיביר.

"למרחקים אין כל השפעה על ראייה מרחוק וזה שימח מאוד בכירים ב-CIA", הוא מספר. "מעבר לזה, אין הבדל משמעותי בין לתאר מאורע שמתרחש ברגע האמת לבין מאורע שעתיד להתרחש שבוע מעכשיו". לטענתו, אותם אנשים סייעו לסוכנויות הביון באיסוף מידע מודיעיני על אומות ברחבי העולם – ובעיקר על המעצמות.

טארג ממשיך: "אני זוכר מקרה שבו אינגו סוואן, אחד האנשים המוכשרים ביותר שהכרתי בחיי, הצליח לנבא ניסוי אטומי כושל של הממשל הסיני. הוא אמר להם כיצד הוא מסוגל לראות גלים בחלל בצבעים מרהיבים, או משהו שנראה כמו מופע זיקוקי דינור יוצא מן הכלל. באותו רגע, הסוכן שצוות אלינו ידע שלא רק שהוא זיהה את אתר הניסויים הגרעיניים של הסינים, הוא גם ניבא שהניסוי הקרוב שלהם עומד להיכשל. למעשה, מה שהוא ראה בחיזיון שלו היה האורניום שנשרף באטמוספרה בצבעים מרהיבים. שלושה ימים מאוחר יותר, לוויינים אמריקאים זיהו את הניסוי, זיהו את כישלונו וקיבלו הוכחה לכך שאינגו צדק ב-100%".

פרויקט Grill Flame נוסד בתחילת שנות ה-70 בתור יחידה מיוחדת לאיסוף מידע מודיעיני. בפועל, היחידה הוקמה בתגובה לשמועות על כך שבריה"מ החלו לחקור בעצמם יישומים של אנשים עם סגולות על-טבעיות. בשיאה, סוכני CIA היו בקשר עם כמה מאות אנשים בעלי יכולת של חיזוי העתיד וראייה מרחוק. בתחילת נובמבר של 1979, היחידה עשתה מעבר מעיסוק באיסוף מידע לעבודה צמודה עם גורמים בממשל האמריקאי.

בסוף שנות ה-70, העולם כולו עקב במתח אחר הידיעה שנאמני המהפכה האיראנית פרצו את מתחם השגרירות האמריקאית בטהרן והשתלטו עליה, כשהם מחזיקים בה עשרות שבויים. עשרות דיפלומטים, קציני מודיעין ועובדי משרד החוץ נשבו במהלך המהפכה והממשל האמריקאי נכנס לכוננות שיא. זמן קצר לאחר מכן, הוחלט לפעול בכל דרך אפשרית על מנת לדלות מידע על השבויים – כולל לשלוח להם קלטות של משחקי פוטבול עם משדרים מיוחדים שמופעלים כאשר מקלט הווידיאו מנגן אותן. עד מהרה, הוחלט להפעיל גם את אותם אנשי פרויקט Grill Flame. באותה תקופה, 6 אנשים ערכו למעלה מ-200 מפגשים שנועדו לקבוע מה מצבם הרפואי והנפשי של השבויים.

עד היום ישנו ויכוח גדול לגבי יעילותם של אותם אנשים באיסוף מידע על מצבם של שבויי השגרירות האמריקאית. בינואר 1981, כאשר שלטונות האייטולה שחררו את השבויים, סוכנים חקרו כל אחד ואחד מהם לגבי מה ניסיונם באיראן. מאוחר יותר, בכירים בפנטגון השוו את הממצאים עם 202 דו"חות מאותם מפגשים של אנשי Grill Flame – התוצאה? רק 7 מסמכים תאמו עדויות שניתנו על ידי עובדי השגרירות ולמעלה מחצי מהדו"חות היו שגויים לחלוטין. ממצא נוסף חשף כי רק 59 דו"חות נוספים הכילו חלקים שקשורים למציאות, אך הם הכילו גם פיסות מידע שגויות. לעומת זאת, בדיקה של קציני צבא שפיקחו על הפרויקט הניבה תוצאות אחרות לחלוטין.

על פי ממצאי הבדיקה של הצבא האמריקאי, 45% מהדיווחים של הפרויקט הכילו מידע מדויק. כמו כן, נטען באותה בדיקה כי "המידע הזה היה בלתי ניתן להשגה בערוצי ריגול קונבנציונליים". בסיכום הדו"ח אף נטען כי שיעור ההצלחה של ראייה מרחוק הייתה שוות ערך לכל שיטת איסוף מידע מודיעיני – אם לא גבוהה יותר מכל משאר השיטות. ככה או ככה, מסתמן כי כל המידע שהמחקרים הללו התבססו עליו היו ממסמכים שה-CIA התיר לפרסום.

"כל האינפורמציה שה-CIA התיר לפרסום הוא זבל", סיפר ג'וסף מקמונאיגל, אחד המשתתפים בפרויקט Grill Flame. "האמינו לי, הם בחיים לא יתירו לפרסום את כל הפעמים שהטכניקה שלנו עבדה". אדווין מאי, פיזיקאי שפיקח על כל ענפי המחקר הפאראפסיכולוגי בממשל האמריקאי, חיזק את דבריו של מקמונאיגל והוסיף: "היו פעמים שאנשים הצליחו לראות כיצד משנעים שבויים ממקום למקום. הם אפילו יכלו לדעת מה מצבם הבריאותי. אם אדם מסוגל לשבת בארה"ב ולתאר את מצבו הבריאותי של שבוי שעומד להשתחרר, כך שרופא ידע כיצד לטפל בו, אז הייתי מגדיר את זה כהצלחה – לא?".

* * * * *

Grill Flame המשיך לפעול תחת מספר שמות לאורך השנים, עד שבשנת 1995 הוחלט לסגור את הפרויקט. ההחלטה הושגה לאחר שגורמים ב-CIA הסיקו כי "ראייה מרחוק לא מצליחה להפיק אינפורמציה ברורה וספציפית בעלת ערך מודיעיני". עוד היום, הוא נחשב בתור אחד הפרויקטים הביזאריים ביותר שהוקמו בסוכנות הביון המרכזית וככישלון מביך. למרות זאת, ישנם אלו שגורסים כי האמת לגבי הפרויקט מעט יותר מורכבת מזה.

אדווין מאי מסכם: "הפרויקט התנהל במשך שני עשורים ואנשיו שיתפו פעולה עם גורמים מכל סוכנויות המודיעין המובילות בארה"ב. המדינה השקיעה בו 20 מיליון דולר. אני יכול להגיד לכם בוודאות שאתה לא מקבל תקציבים כאלה אם אתה טועה כל הזמן. היו סיפורי הצלחה, הם פשוט קבורים באיזה ארכיון של ה-CIA".