ב-1886 ארכיאולוגים רבים נותרו המומים כאשר גילו מומיה שנראתה אחוזת אימה - פיה של המומיה היה פעור לרווחה במה שהיה נדמה כצרחת אימה, והיא הייתה עטופה בעור כבש.
במשך שנים קמו תיאוריות רבות באשר לזהות המומיה ולסיבה שנקברה כך. נשיונל ג'יאוגרפיק בעצמם ניסו לפתור את החידה הזו, כאשר הציעו לפני מספר שנים תיאוריה שהתבססה על מחקר עתיק מהמאה ה-12. על פי אותו מחקר, המת היה נסיך, בנו של רעמסס השלישי, שנרצח על ידי אחת מנשות המלך כאשר נתפסה על ידו כשהיא מתכננת לרצוח את בעלה כדי להשתלט על הממלכה המצרית. את עור הכבש הם הסבירו בכך שניסתה למנוע מהצרחות שלו להישמע.
ישנן עוד ספקולציות רבות באשר לתרחיש המוות, כמו ההיא שגורסת שהנסיך בכלל היה זה שתכנן את רצח אביו ולאחר שנתפס ותכניתו נכשלה - נקבר בחיים. אבל כעת ספקולציה אחרת גוברת על כולן ורבים חושבים שהיא מהווה את ההסבר הכי הגיוני לתעלומה שמטרידה ארכיאולוגים כבר יותר ממאה שנה.
ד"ר בוב בריאר, ארכאולוג מאוניברסיטת לונג איילנד שבניו יורק, שבעצמו אגב חקר את המומיה, אומר ש"שני כוחות הופעלו על המומיה: אחד שביקש להיפטר ממנו ואחר שביקש לשמר אותו". כלומר, מצד אחד ייתכן שהוא אחראי למשהו רע, ומצד שני הייתה חשיבות ממלכתית בחייו ומישהו רצה להגן עליו או חשב שהדבר הרע שעשה, לא היה עד כדי כך נורא.
ז"ר זאהי הוואס, מועצת העתיקות של מצרים, מאמין שרוב הסיכויים שהמומיה אכן הייתה נסיך שהביא בושה על משפחתו. הוא מסביר ש"במסורתם של המצרים הקדמונים, עטיפת גופה בעור כבש משמעותה שהמת לא היה נקי, הוא עשה משהו רע בחייו". ד"ר הוואס מוסיף: "מעולם לא ראינו מומיה כזו, שסובלת. זה לא נורמלי וזה אומר לנו שמשהו קרה, אבל אנחנו לא יודעים מה בדיוק".
ד"ר בריאר מסכים עם ד"ר הוואס ומוסיף שמסיבה מסוימת, היה ניסיון לוודא שהנסיך לא יזכה לחיים שאחרי המוות "ובאותה נשימה, מישהי גם דאג לו וניסה לעקוף את זה".
"המומיה הצורחת" תוצג השבוע לראשונה במוזיאון המצרי בקהיר. המומיה כבר הייתה שם עוד הרבה קודם, אך היא הייתה נעולה בארון באזור אחסון, ורק עכשיו תיחשף לציבור כולו.