קרי רוסון הייתה באמצע ההכנות של עוגת שוקולד כשהיא שמעה את אותה דפיקה גורלית בדלת. בדרך כלל באותן שעות היא נהגה לעבוד בבי"ס בדטרויט כמורה מחליפה, אבל היא החליטה לקחת יום חופש. היא הייתה עדיין בפיג'מה כשהיא פתחה את הדלת וראתה אדם עם תג של ה–FBI. קרי הכניסה את הסוכן המסתורי לביתה וזה הצטרף אליה במטבח. לא לקח הרבה זמן עד שהוא הגיע לסיבת הביקור שלו. "האם את יודעת מה זה BTK?", הוא שאל אותה. בתור תושבת קנזס לשעבר, היא הייתה מודעת היטב למילים שמסתתרות מאחורי ראשי התיבות המצמררות הללו – Bind–Torture–Kill (קשירה, עינויים, הריגה). זהו הכינוי שדבק לרוצח הסדרתי האכזר שהטיל אימה על תושבי העיר וויצ'יטה וסביבתה מסוף שנות ה–70. מיד אחר כך הוא שלף אפליקטור וביקש לקבל דגימת DNA של הלחי הפנימית שלה. המומה ומבולבלת, היא דרשה לקבל ממנו הסבר בנוגע לשאלותיו ומטרת הביקור. "האדם שחשוד בביצוע רציחות ה–BTK נעצר", הוא אמר לה. "האדם הזה הוא אבא שלך". אותו יום הייתה הפעם האחרונה שקרי אי פעם אפתה עוגת שוקולד. מאז, הריח של הקרם מחזיר אותה אל אותו רגע, אל אותו זעזוע עמוק, כשהיא שמעה לראשונה שאביה הוא רוצח סדרתי.
***
יום שישי, 25 לפברואר, 2005. פארק סיטי, פרוורי העיר וויצ'יטה. דניס ראדר נוסע הביתה לארוחת צהריים. הוא עדיין היה במדים של יחידת השיטור העירונית כששוטר מקומי כיוון עליו אקדח ועצר אותו. "יש לך מושג למה אנחנו עוצרים אותך?", שאל השוטר. "יש לי כמה חשדות בנוגע לסיבה", ענה ראדר. בשעות שלאחר מכן, צוותים מיוחדים של רשויות האכיפה, הכוללים את המשטרה המקומית, משטרת מדינת קנזס, הרשות לאכיפת נושאי אלכוהול, טבק, נשק וחומרי נפץ (ATF) וה-FBI, פשטו על ביתו והחרימו לו חפצים אישיים. אשתו, פולה, נעצרה בזמן שהיא חיכתה לו עם ארוחת הצהריים. חברים, קולגות לעבודה ומכרים נוספים נלקחו לחקירה. אף אחד לא הבין מה העניין, וגם כשהסבירו להם מה העניין אז הם לא האמינו. בבוקר שלמחרת, פקד נורמן וויליאמס, מפקד משטרת וויצ'יטה, כינס מסיבת עיתונאים וחשף הכל. "בשורה התחתונה: תפסנו את רוצח ה–BTK". ההודעה הייתה כמו רעם ביום בהיר ובני הקהילה המקומית היו המומים. רוצח ה–BTK נתפס, הוא הודה במעשיו והוא תושב העיר.
הסייר המוערך מיחידת השיטור העירונית של פארק סיטי היה אותו אדם שבשנת 1977 חנק למוות את שירלי ויאן, בזמן שבנה בן ה–6 ראה הכל דרך חור המנעול של הדלת שלו. האדם אותו מינו בקהילה לתפקד בתור נשיא הכנסייה הלותרנית היה זה שהשכיב את גופתה של השכנה שלו, מארין הדג', על המזבח וצילם לעצמו מזכרות. מנהיג שבט הצופים המקומי היה האדם שחנק את ג'וסף אוטראו הבן ותלה למוות את אחותו ג'וספין, שניהם מתחת לגיל 12. דניס ראדר היה האדם שרצח 10 בני אדם, ככל הידוע, וזעזע מדינה שלמה במשך יותר מ–25 שנה.
המורשת של דניס ראדר
חייה של קרי רוסון הפכו מאז לגיהינום עלי האדמות. הלילות הראשונים זכורים לה היטב, מנדודי השינה ועד לאינספור ניידות השידור שחנו מחוץ לביתה. המחשבות שיגעו אותה. דניס ראדר זכור לה בתור אדם טוב לב, אב אוהב ומכיל. היא רצתה כל כך לפקפק בהודאה שלו, אבל בכל פעם נזכרה בימים שדווח על הרציחות ברחבי וויצ'יטה ולא יכלה להתעלם מכך שאביה לא היה בבית. בלילה שחנקו את מארין הדג', הוא נסע עם אחיה, בריאן, למפגש של שבט הצופים. בשנת 2004, קרוב לחג המולד, הוא נסע להביא את אחיה משדה התעופה, אבל התעכב. כמה ימים מאוחר יותר, המשטרה קיבלה חבילה מסתורית מרוצח ה–BTK, אשר ניהל עם החוקרים משחק "חתול ועכבר" חולני. בחבילה נמצא רישיון הנהיגה של ננסי פוקס, שנחנקה למוות בשנת 1977, כמו גם בובת צעצוע שדימתה את נסיבות הרצח שלה – ידיים ורגליים קשורות, עם שקית פלסטיק מהודקת על הראש.
כמה ימים מאוחר יותר, קרי נחרדה לגלות שדגימת ה–DNA שלה הייתה מה שהוביל את החוקרים ללכוד את אביה – אבל לא זו שנלקחה בדטרויט. כמה חודשים קודם לכן, לאחר שהתגלה כי אדם בשם דניס שלח לחוקרי המשטרה קובץ Word מן המחשב של הכנסייה הלותרנית בפארק סיטי, התבסס חשד סביר כי דניס הוא הרוצח. למרות זאת, חוקרים עדיין היו צריכים לוודא כי המטען הגנטי שלו תואם את זה של רוצח ה-BTK. על כן, הם השתמשו בבדיקת משטח צוואר רחם (Pap Smear) שקרי עשתה בתקופת הלימודים שלה בשביל לבדוק האם המטען הגנטי שלה תואם לזה של הרוצח. כעבור מספר שעות, הם איששו קירבה משפחתית בין דגימת ה–DNA מהבדיקה שלה וזרע שנמצא בזירת הרצח של משפחת אוטראו בשנת 1974. הבדיקה בביתה, 31 שנים מאוחר יותר, נעשתה רק בשביל לוודא את ההתאמה.
בני המשפחה חששו מן המשפט. הם לא יכלו להתמודד עם המחשבה שצוותי התביעה וההגנה ידונו בנסיבות המוות של הקורבנות. תחילה, הם סברו כי ההודאה של אביהם תחסוך מהם את הפרטים האיומים, אבל הסתבר שהדחף שלו לחשוף הכל היה חזק מדי. ביוני 2005, ראדר הודה באשמה וסיפר במשך יותר מ–40 דקות כיצד פנטזיות מיניות הובילו אותו לרצוח את קורבנותיו. הוא לא חסך שום פרט ממצלמות הטלוויזיה, כולל הרצח של ילדי משפחת אוטראו. חודש מאוחר יותר, אחרי 34 שנות נישואים, פולה הגישה בקשה להליך גירושים מזורז בטענה שהמצב הנפשי שלה התדרדר לנקודה שהיא חוששת לחייה. הבקשה התקבלה מיד. באוגוסט 2005, נגזר על ראדר 10 מאסרי עולם, ללא אפשרות חנינה, עם תקופת מאסר מינימלית של 175 שנים.
"פסק זמן ארוך מאוד"
מאז המעצר שלו בפברואר ועד לגזר הדין באוגוסט, אף אחד מבני המשפחה לא הגיע לבקר את דניס. הוא כתב להם והפציר בהם לשמור איתו על קשר. בחודש מאי, קרי הגיבה לו: "היו לך את הסודות הללו, את החיים הכפולים הללו, במשך 30 שנה. אנחנו מודעים אליהם רק שלושה חודשים. אנחנו מנסים להתמודד ולשרוד איתם. שיקרת לנו. רימית אותנו". מאז, היא הקפידה לזרוק את המכתבים שלו לאשפה.
כמה שנים מאוחר יותר, כשהיא הייתה בת 29, היא ילדה את בתה הבכורה – אמילי. לאחר מכן, היא ילדה את בנה הצעיר, איאן. באותה תקופה, היא החלה להבין את תהומות הזוועה של מעשיו. השנאה אליו גברה לאורך השנים ולמרות הנתק ממנו, הנוכחות שלו לא נתנה לה מנוח. יום אחד, כשבתה הייתה בת 5, היא שאלה אותה בנוגע לסבא. "הוא נמצא בפסק זמן", היא ענתה לה, "פסק זמן ארוך מאוד". היא ניגשה לייעוץ נפשי בשלב מסוים ואובחנה עם הפרעת דחק פוסט–טראומטית (PTSD). בטיפולים, היא נזכרה בכל מיני סימנים מחשידים לאורך התבגרותה בבית משפחת ראדר. כיצד אביה נהג להתפרץ עליה ועל אחיה בזעם בכל פעם שאחד מהם נתפס יושב לו בכורסא, או כאשר מישהו לא היה מוריד את הנעליים בכניסה לבית.
בשנת 1996, בן דודו נהרג בתאונת דרכים, בעוד אביו שכב על ערש דווי. מצב רוחו היה ירוד. ערב אחד, פולה הכינה מאניקוֹטי לארוחת ערב בשביל לשמח אותו, אבל הערב נגמר בריב נוראי בינו ובין בריאן. קרי מספרת: "היה לנו שולחן אוכל רעוע ומישהו, אני לא זוכרת מי, דפק עליו. אחת הרגליים נשברו וכל הצלחות והכלים נפלו על הרצפה. אבא כעס כל כך, שהוא כרך את כפות ידיו סביב צווארו של אחי וניסה לחנוק אותו. אני עדיין לא מסוגלת לשכוח את הרגע הזה, את הזעם בעיניים שלו. הוא היה מוטרף".
היא סבלה והזדקקה לעזרה, לסביבה תומכת. מאז, קרי החלה לפקוד את הכנסייה באופן קבוע ולדבוק במשנה של אהבת האל. למרות זאת, בכל פעם שנשמעה דרשה שעסקה במחילה, היא נעדרה. בקיץ של 2012, היא הייתה עדה לדרשה של אחת מנשות הקהילה אשר עסקה בחוויית האונס שלה. קרי ישבה שם והקשיבה כיצד אותה אישה תיארה את החוויה הטראומתית והסבירה שהיא החליטה לסלוח לאדם שאנס אותה – לא בשביל לסייע לו, אלא בשביל להקל על הסבל שלה. הקונספט ריתק אותה.
בחודש אוגוסט של אותה שנה, היא אזרה אומץ וסיפרה לכל בני הקהילה שאביה הוא רוצח סדרתי, שהיא בתו של רוצח ה–BTK ושהיא לא מסוגלת לסלוח לו על מעשיו. שהכעס כלפיו לא נגמר ולא נותן לה מנוח. חברה מהכנסייה סיפרה לה שרק באמצעות המחילה היא תצליח לגרש את השדים ולהפיג את הטראומה. "כשאנחנו בוחרים שלא לסלוח, אנחנו ממשיכים לתת לאדם האחר את הכוח לשלוט בנו וברגשות שלנו", היא סיפרה. כמה חודשים מאוחר יותר, היא עשתה משהו שהיא לא עשתה במשך שנים – היא כתבה לאביה.
אני אוהבת אותך, אבא
קרי כתבה במכתב לאביה שהיא לעולם לא תשכח את הפשעים שלו או תשלים איתם. למרות זאת, מעתה היא מתכוונת לחיות בשלווה איתם ועם האדם שגידל אותה. היא כתבה לו על אמילי, על איאן ועל איך שהוא לעולם לא יזכה לפגוש אותם. "אני לא יודעת אם אני אי פעם אגיע לבקר אותך", היא הוסיפה. "למרות זאת, אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך ויום אחד, אני מקווה לפגוש אותך בגן עדן". לאחר מכן, היא שלחה לו מכתב נוסף ובו היא כתבה לו שוב שהיא סולחת לו – דניס היה המום.
"היא כתבה על כל החוויות הטובות שלנו כמשפחה", סיפר דניס בהתכתבות עם מערכת האתר Readers Digest. "אלו היו זיכרונות טובים, זיכרונות שעוזרים לה להעביר את היום שלה. אפשר להרגיש שהיא באמת מתכוונת לזה, שהסליחה שלה נמצאת שם בין השורות. זוהי אהבה אמיתית של בת כלפי אביה – מה עוד אוכל לבקש יותר מזה?".
בפברואר 2013, קרי נעמדה בכנסייה מול כל הקהילה וסיפרה על התהליך שגרם לה לסלוח לאביה. "אלוהים אמר לי שיש לי בעיה עם אבי", היא סיפרה. "בטחתי באבי, צייתי לו והוא פגע בי. כתוצאה מכך, נסגרתי בפני אדון עולם. השבתי לאלוהים שאני אוהבת אותו, מכל ליבי – אז הוא דרש ממני להוכיח את זה". למרות זאת, המצב ממשיך להיות מורכב עבורה.
לטענתה של קרי, היא ממשיכה לסבול מסיוטים שקשורים לאביה. לעיתים, היא מוצאת את עצמה נלחמת בו, תמיד מפוחדת ממנו או זועמת עליו. בפעמים אחרות, היא מוצאת את עצמה נלחמת על החיים שלה מפני ההמון הזועם או מנסה ללא הצלחה להסביר להם את האמת שלה.
***
הבית של מארין הדג' בפארק סיטי עדיין עומד במקומו. לצידו, נמצא מגרש ריק. לאורך השנים, העירייה נתנה את ההוראה להרוס את בית משפחת ראדר, על מנת למנוע מסקרנים, חובבי פשע אמיתי ו-"מעריצים" של דניס לפקוד את השכונה. בדשא בו הייתה פעם החצר של הבית יש עדיין אזורים בהם ניתן לראות אדמה חשופה – הקבר של הכלב המשפחתי שמת לפני המון שנים. עם התפוצצות הפרשה, סוכני FBI חשפו את עצמותיו ולקחו אותן בשביל לבחון האם ראדר קבר ראיות נוספות יחד עם הכלב. הוא לא. כיום, האדמה החשופה הזו היא עוד ייצוג לצלקות בנפש של תושבי וויצ'יטה ועוד סממן טראומתי במורשת המצמררת של דניס ראדר.