"ידעתי שאני פוגע בה – אבל לא יכולתי להתנגד לצורך שלי לטעום את הפרי האסור". אלו היו מילותיו של יוזף פריצל, אשר כלא את בתו אליזבת' במרתף של ביתו במשך יותר מ-23 שנים. השבוע מציינים עשור להרשעה של פריצל שהואשם ברצח על ידי הזנחה (של בנו ונכדו מייקל), השיעבוד וכליאתה של בתו, גילוי עריות, עבודות כפייה ויותר מ-3,000 מקרי אונס. ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-74, הוא נידון למאסר עולם ולמרות חומרת העברות שלו, הוא מעולם לא הביע חרטה על מעשיו.

פריצל היה אזרח נורמטיבי למראית עין. מהנדס וותיק ומכובד בעל מכונית יוקרתית, אשר מפרנס את אשתו ומשפחתו - אך האמת לא הייתה יכולה להיות רחוקה יותר מן המציאות. האמת היא שהוא היה מפלצת. בקיץ של שנת 1984, הוא כלא את בתו אליזבת' במרתף ביתו, אותו הוא עיצב במשך 3 שנים להיות צינוק – חדר בגודל של 18 מ"ר, ללא חלונות או איוורור, ממנו לא ניתן להימלט.

כריסטיאן בורקהייסר, התובעת, נתנה הצצה אל המציאות הזוועתית שאליזבת' הייתה נתונה בה לאורך 8,642 ימי המאסר שלה: "לא הייתה לה אמבטיה או מקלחת, אפילו לא חימום", היא סיפרה. "הוא נהג לבוא לכבות את האור, לאנוס אותה ולעזוב. הוא נהג לאזוק אותה במשך ימים שלמים, לפני שהוא היה יורד למרתף בשביל לכפות את עצמו עליה". התובעת הוסיפה גם שפריצל נהג לכרוך רצועה סביב המותניים של אליזבת', כדי שתנועתה תוגבל בזמן שהוא אונס אותה.

4 שנים אחרי שנכלאה בצינוק של אביה, אליזבת' נכנסה להיריון. כשאביה גילה את זה, הוא סרב לאפשר לה ללדת את העובר בבי"ח ובמקום זה סיפק לה ספר הדרכה וקופסא עם משככי כאבים. "אליזבת' ילדה את בתה הבכורה, קריסטן, בצינוק הלח על שמיכה מטונפת", סיפרה התובעת, "היא מעולם לא קיבלה טיפול רפואי, רק אספירין. הוא הכריח אותה לשרוד בכוחות עצמה – אפילו בשעת הלידה". 7 ילדים נולדו לאליזבת' בתקופה בה היא שהתה בצינוק של אביה, מתוכם שניים מתו בשבועות שלאחר הלידה. מי ששרד זכה לשמוע מאמן על העולם הנפלא שנמצא מחוץ למרתף של אביה, על "גן העדן שנמצא שם בחוץ".

אליזבת' וילדיה מעולם לא ניסו לברוח מהצינוק, אשר היה תחום בשלוש דלתות פלדה ובטון מזוין. גם אחרי עשרות שנים בשבי של אביה, היא לא ניסתה להימלט מחשש לחייה ולחיי ילדיה. "פריצל אמר לבתו שהוא התקין במקום גלאי תאורה שבמידה והוא יופעל, גז רעיל ימלא את החדר ויהרוג אותה ואת ילדיה", סיפרה בורקהייסר. "מעבר לזה, הוא סיפר לה שהוא מלכד אחת הדלתות וכל מי שייגע בהן יתחשמל למוות". אך בסופו של דבר, היה זה פריצל בעצמו שהוציא את בתו מהצינוק הנורא שלה.

באביב של 2008, פריצל הביא את אליזבת' לביה"ח המקומי לאחר שבתה הבכורה אובחנה עם כשל כלייתי. בעצת השוטרים, אשר חשדו כי מדובר במקרה הזנחה, הרופאים במקום חקרו את אליזבת' בחשד שהיא מתעללת בבתה. היא חששה לדבר בהתחלה, אך בסופו של דבר היא אמרה להם: "אף אחד לא יאמין למה שיש לי להגיד". במשך שעתיים, היא גוללה בפני הרופאים וחוקרי המשטרה ההמומים את סיפור חייה והמציאות המזוויעה מתחת לביתו של אביה.

ב-26 לאפריל, 2008, פריצל נעצר בביתו. רוזמרי, אשתו, שטענה שלא הייתה מודעת לפועלו של בעלה, נדהמה לגלות את הזוועה שהתחוללה מתחת לאף שלה. 11 חודשים מאוחר יותר, פריצל הודה בכל ההאשמות המיוחסות לו, לאחר שהוא טען כי זה "נורמלי לחלוטין להלין את המשפחה שלך בתא מעצר". השוטרים של עיירת אמסטטן התחלחלו למצוא את שאר ילדיה של אליזבת' במרתף החשוך והחנוק.

מארק פרי, עיתונאי בריטי שעקב אחרי הפרשה, סיפר כי הוא לעולם לא ישכח את מה ששוטר מקומי סיפר לו על הלילה שבו הם חילצו את הילדים מהצינוק של פריצל. "פליקס, בנה בן ה-5 של אליזבת', לחץ את האף שלו על החלון של הניידת", הוא מספר. "הוא הביט החוצה, אל האורות ברחוב ואל הכוכבים שבשמיים. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה כוכבים. הוא היה שקט מאוד, המום לראות את כל העולם שנגלה לנגד עיניו".

שנתיים אחרי שחרורם מהצינוק של יוזף פריצל, אליזבת' וילדיה הצליחו להתאושש פיזית מתנאי המאסר שלהם. בזכות טיפולים רפואיים של רשויות הרווחה, הילדים הצליחו להתגבר על מחלות שהם סבלו מהן כתוצאה ממחסור בחמצן והיעדר חשיפה אל השמש. למרות זאת, הם מתמודדים עד היום עם מחלות גנטיות בגלל הקרבה המשפחתית של הוריהם הביולוגיים. למרות החיים הקשים שלהם, ילדיה הצליחו לפתח קשרי משפחה אדוקים ונוהגים לבלות אחד עם השני – ואפילו עם סבתם. זמן קצר אחרי ההרשעה, אליזבת' החלה לפתח קשר רומנטי עם מאבטח שהוצב על ידי הרשויות לשמור עליה בזמן המשפט נגד אביה. ביוני 2013, פועלי בניין הרסו את הצינוק במרתף של פריצל ומילאו את החלל הארור בבטון.