השבוע דיווחנו לכם על נזקי ההתחממות הגלובלית שמראה אותותיה על פסגת האוורסט ותוצאותיה בשטח די מצמררות. על פי הדיווחים במזרח הרחוק, מאז שהמעלות החלו לעלות באזור ההר הגבוה בעולם, יותר ויותר גופות של מטפסי הרים שנהרגו בניסיון לכבוש את הפסגה החלו להופיע בצירי ההליכה באזור.

"בגלל ההתחממות הגלובלית, מדפי הקרח והקרחונים נמסים בקצב מהיר מהרגיל", סיפר אנג צ'רינג, נשיא איחוד המטפסים הנפאלי לשעבר. "כתוצאה מכך, גופות שנקברו תחת הקרח לאורך השנים מתחילות להיחשף". גורמים בקהילת טיפוס ההרים באזור מספרים כי מספר האנשים שמתו על ההר אינו ידוע בדיוק, אבל ההערכות הן שמדובר בכ-300 אנשים – חלקם הפכו לחלק בלתי נפרד מהסביבה, בעוד שמקום מנוחתם האחרונה של אחרים לא ידוע עד היום.

כיבוש פסגת האוורסט הוא אתגר שקורץ לרבים ברחבי העולם, אבל די להכיר את 9 המקרים הבאים כדי להבין שהמסע הזה הרבה יותר קטלני ממה שנדמה לכם. 

קארל גורדון הניז

הניז היה פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת נורת' ווסטרן ואסטרונאוט אמריקאי. מעבר לזה, הוא היה מטפס הרים חובב שהציב לעצמו יעד להגיע לפסגת האוורסט. באוקטובר 1993, בעודו בן 66, הוא ניסה לכבוש את ההר כחלק מניסוי של נאס"א למדידת קרינה באזור – אך הוא נהרג במהלך המשימה כתוצאה מבצקת מוחית (Cerebral edema). בהתאם לבקשתו האחרונה, הוא נקבר על ההר בסמוך לבייס קאמפ בנפאל.

פיטר קינלוך

קינלוך היה טכנאי מחשבים בריטי עם חלום לטפס על כל "שבע הפסגות" – כלומר, 7 הפסגות הגבוהות ביותר בכל יבשות העולם. ב-1 למאי, 2010, הוא הצליח להגיע לפסגת האוורסט בצהריים והחל לעשות את דרכו למטה. בשלב הזה, הוא החל לפתח תסמינים של בצקת מוחית, כולל עיוורון. צוות של 4 מדריכי טיפוס ניסו לסייע לו לרדת ואפילו הביאו לו חמצן ותרופות – אך ללא הועיל.

בסופו של דבר, הם נאלצו לנטוש אותו בגובה של יותר מ-28 אלף רגל (8.5 ק"מ) ושם הוא מת. שנה מאוחר יותר, חבר של קינלוך יצא לחפש אותו על ההר ומצא אותו קשור להר. לטענתו, הוא היה קפוא לחלוטין, אך נראה שליו – כאילו הוא "תופס תנומה".

מרטי הווי

 

באביב של 1982, הווי, מדריכת סקי, החליטה לקחת חופשה ולנסות לטפס על פסגת ההר הגבוה בעולם. היא הצטרפה למשלחת של 16 אנשים שטיפסו על הדופן הצפוני של האוורסט. ב-15 במאי, הווי טיפסה על מצוק, כאשר הרתמה שלה השתחררה והיא צנחה אל מותה מגובה של 26 אלף רגל (7.9 ק"מ). לאחר מותה, המשלחת ביטלה את המשך הטיפוס וחזרה למטה בלי להגיע לפסגה –  עד היום לא ידוע היכן נמצאת גופתה.

פרנסיס וסרגיי ארסנטייב

במאי 1998, פרנסיס ובעלה סרגיי הצליחו להגיע לפסגת האוורסט ללא שימוש בחמצן – למרבה הצער, הם לא הצליחו לחזור בשלום. עקב מזג אוויר סוער, בני הזוג הופרדו במהלך הירידה שלהם. כאשר סרגיי חלף על פני מטפסים אחרים ואלו אמרו כי לא ראו אותה, הוא החליט לחזור ולחפש אותה. זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא נראה בחיים.

יום למחרת, שני מטפסי הרים זיהו את פרנסיס מותשת על ההר. היא התחננה שהם יעזרו לה, אך לא הייתה להם אפשרות לסייע לה. בסופו של דבר, הם השאירו אותה על ההר – המשפט האחרון שלה היה: "אל תשאירו אותי פה למות". 12 שנים מאוחר יותר, שניהם חזרו אל גופתה וקברו אותה.

דיוויד שארפ

שארפ ניסה לטפס על ההר לבדו עם שני בלוני חמצן בשנת 2006. בזמן הירידה שלו, הוא נקלע למזג אוויר סוער ונאלץ לתפוס מחסה במערת "מגפיים ירוקים" (עוד כמה פסקאות תבינו למה זה נקרא כך). בזמן שהוא שכב במערה, מותש וגוסס באיטיות, עשרות מטפסים חלפו על פניו ולא היו מסוגלים לעזור לו. עדי ראייה שראו אותו טענו כי לא ניתן היה לסייע לו, שכן הוא אפילו לא הצליח ללכת. לאחר התקרית, פרץ דיון סוער בקהילת הטיפוס בנוגע למתן סיוע למטפסים שנקלעו לצרות על האוורסט.

הנלור שמאץ

באוקטובר 1979, שמאץ וחברי המשלחת שלה הצליחו להגיע אל פסגת האוורסט דרך הציר הדרומי. בדרכם למטה, הם נאלצו לעצור כמה מאות מטרים לפני "מחנה 4" (אחד החניונים בדרך אל הפסגה). שם, שמאץ התמוטטה ומתה מתשישות. לאורך השנים שאחרי מותה, גופתה הפכה מאז לאחד מסימני הדרך המצמררים ביותר במהלך הטיפוס. עדים סיפרו שניתן היה לראות אותה על הציר, "יושבת ונינוחה". עם הזמן, הרוחות העזות על ההר הפילו את גופתה אל נקיק, שם שרידיה נמצאים עד היום.

ג'ורג' מאלורי

מאלורי היה מורה בריטי שנולד ב-1885. מוכר בתור מטפס הרים מוכשר שכבש את האלפים בתחילת שנות ה-20, הוא גויס לשתי משימות טיפוס על האוורסט שנועדו למפות את ההר. בשנת 1924, הוא גויס למשימה נוספת להגיע לפסגת ההר וב-6 ביוני של אותה שנה, מאלורי וחבר צוות נוסף עשו את דרכם אל הפסגה מגובה של 26 אלף רגל – כ-3,000 רגל (900 מטרים) מהפסגה. זאת הייתה הפעם האחרונה שהם נראו בחיים.

גופתו של מאלורי נמצאה בשנת 1975 על ידי מטפסי הרים סינים שגרסו כי הוא נהרג מנפילה. עד היום, מאלורי מוכר בציטוט המופלא שלו לגבי טיפוס אל פסגת האוורסט. כאשר הוא נשאל על ידי חבר "למה שמישהו ירצה לעשות דבר מסוכן כל כך?", מאלורי ענה בפשטות: "בשביל זה הוא שם" – גם גופתו נמצאת שם עד היום.

רוב הול

את שמו של רוב הול, הניו זילנדי שהוביל קבוצה של 8 מטפסי הרים חובבניים אל פסגת האוורסט בשנת 1996, אולי כבר שמעתם בעקבות סרט הוילוודי שנעשה על המקרה.

במהלך המשלחת, הול נשאר לסייע לאחד המטפסים שהתמוטט בסמוך לפסגה. אז, נרשמה התדרדרות בתנאי מזג האוויר כאשר רוחות עזות החלו לנשוב. הול אומנם שרד את הלילה, אבל לא נותרו לו כוחות לשרוד את היום. מודע לכך שהוא עומד למות, הול הוציא את הטלפון הלווייני שלו והתקשר לאשתו ההריונית ב-12 במאי. מילותיו האחרונות היו: "אני אוהב אותך, תשני טוב מתוקה ואל תדאגי יותר מדי". גופתו נמצאת באיזור הרכס הדרומי של ההר עד היום.

"מגפיים ירוקים"

ככל הנראה אחת הגופות המפורסמת ביותר על ההר, זהותו של המטפס המוכר בתור "מגפיים ירוקים", נידונה עוד בימינו. הגופה התגלתה על ידי מטפס הרים צרפתי ששמו פייר פפרון במערה בסמוך לפסגה בשנת 2001. תחילה, מדריכים מקומיים סברו כי מדובר במטפס הרים סיני שנהרג שנה קודם לכן. למרות זאת, רבים סבורים כי "מגפיים ירוקים" הוא בעצם מטפס ההרים ההודי צוואנג פלג'ור, שנהרג לאחר שנקלע לסופת שלגים כשניסה להגיע לפסגת האוורסט ב-1996. במשך שנים, הגופה הפכה לאחד מסימני ההיכר הידועים ביותר בציר הצפון-מזרחי של ההר. כיום, הגופה כבר לא נמצאת במערה ורבים בקהילת טיפוס ההרים סבורים כי מדריכים אלמוניים קברו אותה.