חייה של מרגריט אליברט הוא מסוג הסיפורים שהם כל כך מופרעים, שלא יפתיע אותנו אם לא תאמינו לו. מוכרת כאחת האושיות הכי שנויות במחלוקת של תחילת המאה ה-20, היא הפכה לאחת הנשים המפורסמות ביותר באירופה בתקופה שבין מלחמות העולם. מסיפור הישרדותה ברחובות פריז, אל הקשר שלה למשפחות המלוכה הבריטית ועד לאופן הבלתי יאמן שהיא הצליחה לחמוק מעונש על רצח של אציל מצרי שנוי במחלוקת – כך הפכה נערה בת המעמד הנמוך לאחת הנשים הכי חזקות באירופה.

אליברט נולדה בשנת 1890 למשפחה פריזאית ממעמד הפועלים. אמה הייתה עוזרת בית ואביה היה נהג מונית. מהר מאוד היא מצאה את עצמה מחוץ לבית, לאחר תאונה טרגית שהובילה למותו של אחיה הקטן. כשהיא הייתה לקראת גיל העשרה, היא נתבקשה על ידי הוריה לשמור על אחיה הקטן (4) בזמן שהם שהו מחוץ לבית. לא ברור באילו נסיבות, הוא נדרס למוות על ידי משאית כשהיה תחת השגחתה. מאז התקרית המצערת, הוריה האשימו אותה במותו ודאגו לשלוח אותה לפנימייה נוצרית – שם היא חיה עד שמלאו לה 15 שנים.

בשנת 1906, הנזירות שניהלו את הפנימייה גילו כי מרגריט נכנסה להיריון כתוצאה מרומן סורר עם גבר מסתורי. היא נשארה שם עד הלידה ולאחר מכן, תינוקה נשלח לבית יתומים בזמן שהיא נזרקה לרחוב. מוחרמת על ידי הוריה ובהיעדר ברירה אחרת, היא מצאה מפלט בבית זונות מקומי. מדאם דנארט, המנהלת, זיהתה את הקסם האישי והפוטנציאל של מרגריט מרגע הופעתה בדלתה. על כן, היא לקחה אותה תחת חסותה, חשפה בפניה את כל רזי המקצוע ולמעשה, לימדה אותה את אומנות הפיתוי הצרפתית.

מנערת ליווי לנסיכת הנילוס

עוד בגיל 17, מרגריט הייתה מוכרת בחוגים האקסקלוסיביים ביותר בפריז. מתוקף היותה אישה צעירה וכובשת, היא זכתה להכיר אינספור גברים בני המעמד הגבוה אשר המטירו עליה מתנות יוקרתיות – כולל דירה פרטית שם היא ניהלה רומן עם גברים נשואים. למרות זאת, ההיסטוריה זוכרת אותה בגלל הקשר ההדוק שלה עם בן מלוכה בריטי, הנסיך אדוארד ה-8 – יורש כס המלכות של בריטניה.

מרגריט הכירה את הנסיך הבריטי בזמן שהוא שירת כקצין בחיל הרגלים המלכותי, בחזית המערבית, בתקופת מלחמת העולם ה-1. על פי הדיווחים, השניים הכירו דרך מכר משותף שרצה לדאוג שהנסיך יזכה לחוות את תענוגות המין מאישה מנוסה. השניים הכירו במלון דה קריאון הפריזאי בשנת 1917 וניהלו רומן סוער. במהלך אותה תקופה, הוא כתב לה אינספור מכתבי אהבה גרפיים מאוד (שלא לומר, ארוטיים) אותם היא שמרה באדיקות. למרות הקשר החם ביניהם, הנסיך איבד עניין ברומן עם סוף המלחמה ובשנת 1918, הוא נפרד ממרגריט – החלטה שתרדוף אותו מאוחר יותר.

בשלהי שנות ה-20, מרגריט הצליחה לכלכל את אורח החיים היוקרתי שלה באמצעות מספר מערכות יחסים עם גברים עשירים. עם חלקם היא אפילו התחתנה והתגרשה, בעבור הסכם כספי נדיב במיוחד. בשנת 1921, היא הכירה את הגבר שיסעיר את חייה יותר מכל אדם אחר – עלי קאמל פאהמי.

פאהמי היה איש עסקים מצליח ממצרים ואדם בעל תואר האצילות "ביי". בתקופתו, הוא הוגדר בתור הנסיך של קהיר והיה מוכר בתור האדם הכי עשיר במדינה. אחרי זוגיות של שנה, איש העסקים הציע נישואין למרגריט. תחילה היא הסתייגה מההצעה, אך לבסוף הסכימה תחת מספר סעיפים. ראשית, שיותר לה ללבוש בגדים מערביים. שנית, שהוא יתיר לה להתגרש ממנו אם תרצה. פאהמי הסכים בתנאי שהיא תתאסלם. היא הסכימה והשניים גיבשו חוזה. מאוחר יותר, התברר לה שהוא זנח מהסכם הנישואים שלהם את סעיף הגירושים והוסיף סעיף משלו שיתיר לו להתחתן עם נשים נוספות – וכפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, הנישואים שלהם היו רחוקים מלהיות סימפטיים.

פאהמי ניסה להפוך את מרגריט לאישה הכנועה שלו. בהיותה אישה עצמאית ומינית במיוחד, זה התקבל בהתנגדות והשניים רבו בלי הפסקה. לעיתים גם במקומות ציבוריים. עם הזמן, המתיחות בין השניים רק הלכה והתעצמה, ובשלב מסוים היא החלה לטעון שהוא מתעלל בה. באותה תקופה, החלו להתרוצץ גם שמועות בקרב בני המעמד העליון בקהיר כי איש העסקים נוהג לקיים איתה יחסי מין אנאליים ולפצוע אותה. מקורבים של מרגריט כבר הבינו לאן הזוגיות הזו הולכת וציפו כי היא תדרוש ממנו גירושים בתוך זמן קצר – אבל אף אחד לא שיער בדעתו מה יקרה בהמשך.

פוליסת הביטוח השערורייתית בהיסטוריה

ערב ה-9 ביולי, 1923, לונדון. מרגריט ופאהמי נכחו בהצגה מקומית. עם חזרתם למלון, הם החלו לריב באופן אינטנסיבי. בשעה 02:00 בלילה, אורחי המלון שמעו 3 יריות מחדרם של בני הזוג. למחרת, התמונה התבררה בעיתונות המקומית: מרגריט ירתה למוות בבעלה עם אקדח בראונינג בקוטר 0.32 מ"מ. היא נעצרה על ידי רשויות החוק ועשה רושם שמדובר בתיק רצח פשוט למדי – עד שהיא איימה לחשוף כמה פרטים עסיסיים על עברה.

זמן קצר לפני המשפט, מרגריט החלה להשתעשע עם הרעיון לפרסם את המכתבים הלוהטים שלה מהנסיך אדוארד ה-8. רובם גם לא היו ברשותה, אלא אצל חברים ומכרים ברחבי אירופה ששמרו עליהם. אותם מכתבים היו למעשה פוליסת הביטוח שלה מבני המלוכה.

על פי ההערכות, היו ברשותה כ-20 מכתבים עם תוכן מביך מאוד על דיירי ארמון בקינגהאם. מדעותיו השנויות במחלוקת של הנסיך על התנהלות המלחמה, להערות שערורייתיות על אביו (המלך ג'ורג' ה-5) ואפילו תוכן מיני סוער למדי – לא מסוג הדברים שבית המלוכה ירצו שיתפרסם. על כן, גובש הסכם כי התביעה לא תנבור בעברה של הנאשמת ובמקום זאת, הם ציירו את התקרית במלון בתור אקט נואש של אישה שעברה התעללות קשה.

פאהמי הוצג לאורך המשפט כאדם מרושע, סאדיסט וגזען. אדוורד מרשל הול, הסנגור של מרגריט, התייחס אליו במשפט ואמר: "הוא היה מפלץ שלוקה בסטיות מיניות. אדם שמצא טעם באקטים בלתי מוסריים כלפי נשים מן המערב". זמן קצר לאחר מכן, היא זוכתה מכל אשמה.

***

לאחר משפט הרצח, מרגריט חזרה להתגורר בפריז ולהתרועע עם בני המעמד העליון באזור. היא חיה בדירה מול מלון הריץ בפריז והמשיכה לממן את אורח החיים היוקרתי שלה באמצעות מערכות יחסים סוערות עם גברים עשירים. בשנת 1971, היא מתה זמן קצר אחרי יום הולדתה ה-80. במותה, היא הורתה לחבריה להשמיד את כל מכתבי האהבה הנותרים של אדוארד ה-8 – אשר מוגדרים כאבודים עד היום.