לונדון, 1888. סדרה של רציחות מזוויעות באזור ווייטצ'אפל גורמות לפאניקה ציבורית בבירת אנגליה. גופותיהן של חמש נשים נמצאות אחת אחרי השנייה באיסט אנד, כולן נערות ליווי ולכולן שיספו את הגרון לפני שעקרו להן איברים פנימיים. תחילה, חוקרים ובלשים מהסקוטלנד יארד כינו את הרוצח המסתורי "סינר העור" או "הרוצח מווייטצ'אפל". רק לאחר שהתקריות התחילו להדהד בעיתונות המקומית דבק ברוצח המסתורי הכינוי שהפך אותו לשם עולמי, לאחד הרוצחים הסדרתיים המוכרים ביותר בהיסטוריה האנושית. כך למעשה נוצר המיתוס של ג'ק המרטש.
עד היום לא נמצא מניע קונקרטי לרציחות האיומות הללו וזהותו של הרוצח נותרה בגדר תעלומה. לאורך השנים, נערמו אינספור תאוריות לגבי הרוצח, הנעות מעיסוקו המקצועי בחיי היומיום ועד לזהותו האמיתית. חלק משערים שהוא היה אדם שחי באזור, איש מעמד הפועלים, אזרח מן השורה בימי חול ובסופי שבוע רוצח סדרתי. אחרים גרסו שהוא היה אדם מלומד, בן המעמד האריסטוקרטי הבריטי, אולי אפילו רופא, שנהג לפעול באזורים העניים יותר של העיר – איפה שהאזרחים לכאורה שווים פחות. אינספור אנשים נחשדו במעשים האיומים, אבל הרשויות הבריטיות מעולם לא הצליחו לקשור אף אחד מהם לרציחות המזוויעות – עד לשבוע האחרון.
לאחרונה, קהילת ההיסטוריונים וחוקרים חובבים של תעלומת ג'ק המרטש נמצאים באקסטזה, זאת לאחר שנמצא קצה חוט שקושר את זהותו של הרוצח הסדרתי אל אדם ששמו ג'יימס מייבריק. הידיעה הגיע כאשר בשבוע שעבר צוות של מומחים הצליח לקשור את הסוחר המנוח אל הודאה ברצח של חמש נערות ליווי בלונדון ואחת במנצ'סטר בכתב יד – כלומר יומנו האישי של ג'ק המרטש.
מייבריק היה סוחר כותנה שחי באותה תקופה על הציר הימי שבין ליברפול לניו יורק. הוא נפטר בגיל 51 ונסיבות מותו היו שנויות במחלוקת. בשנת 1889, אשתו הובאה לבית המשפט המחוזי בעיר ונשפטה בעוון הרצח שלו, לאחר שעלה חשד שהיא הרעילה אותו בארסן. היא נמצאה אשמה ברצח שלו, נשלחה לבית הסוהר, אך השתחררה כעבור 15 שנים – לאחר שעלו ספקות בנוגע להתנהלותו של המשפט עצמו.
מעבר לזה, חשוב להדגיש כי זו לא הפעם הראשונה ששמו של מייבריק עולה ביחס לחקירות הזוועות שהתחוללו בלונדון. אנשים שבקיאים בפרשיה ידעו שסוחר הכותנה הוא אחד החשודים העיקריים במעשה מאז שנות ה-90 של ימינו. הכל התחיל כאשר סוחר מתכות בריטי הביא לקבוצת היסטוריונים יומן ובו כביכול חתימתו האישית של הרוצח המסתורי. ביומן עצמו נכתב: "אשבע בשמי כי כולם יודעים עליי, כך תספר גם ההיסטוריה, מה האהבה יכולה לעורר באדם שנולד מחדש. בהוקרה, ג'ק המרטש".
ביומן עצמו, המכיל כ-9,000 מילים (קצת יותר מ-22 עמודים), מייבריק מתאר בפרטי פרטים כיצד רצח בברוטאליות חמש נשים באזור האיסט אנד שבלונדון ועוד אחת בעיר מנצ'סטר – אבל חוקרים מעולם לא היו בטוחים לגבי מידת האמינות שלו, לפחות לא עד השבוע שעבר.
החידוש האחרון בחקירה נוגע למקורות היומן, ספציפית היכן נמצא לראשונה. חוקרים הצליחו לגלות את זהותו של המוצא היומן המקורי, פועל בחברת בנייה שככל הנראה ביצעה שיפוצים בביתו הישן של מייבריק. על כן, צוות החוקרים גורס שזה בהחלט מתקבל על הדעת כי המוצא המקורי שם לראשונה את ידיו על היומן בזמן שעבד על הנכס. מבחינתם, מדובר בפריצת דרך משמעותית בחקירה. זוהי הפעם הראשונה שנמצא קשר נסיבתי בין ג'יימס מייבריק וג'ק המרטש.
רוברט סמית', האדם שפרסם את רשמי היומן לראשונה, מספר שהוא מעולם לא פקפק באמינותו של היומן – אפילו לא לרגע. הסברה שלו היא שפועל הבניין ידע מלכתחילה כי מדובר בתגלית מרעישה, אבל החליט לשמור עליה בסוד מחשש שיופעל נגדו הליך משפטי כזה או אחר.
"על פי ממצאי החקירה החדשים", מסביר סמית', "ב-9 למרץ, 92', היומן נמצא מתחת לרצפת החדר שבו ישן ג'יימס מייבריק בשנת 1889. העובדה הזאת מוחקת כל צל של ספק בנוגע לאותנטיות שלו". באשר לשאלה האם סוחר הכותנה הוא אכן ג'ק המרטש, סמית' עונה כי הוא לכל הפחות החשוד העיקרי. "הכותב של היומן הזה הוא לא אחר מאשר מייבריק, אבל עצם השאלה לגבי זהותו של ג'ק המרטש יכולה להמשיך ולהטריד חוקרים גם עוד מאה שנים".
(מקור)