כיצד מכסה ביוב מברזל הפך לחפץ מעשה ידי אדם המהיר ביותר בחלל החיצון? האסטרופיזיקאי רוברט בראונלי סיפר לאתר ה-Businessinsider את הסיפור הבלתי ייאמן על הניסוי הגרעיני, שהוא תכנן בעצמו, ששיגר את האובייקט אל מחוץ לאטמוספרה של כדור הארץ.

בראונלי הפריך את השמועות של אלו שלא האמינו לסיפור הביזארי, וטען כי זה אכן החפץ המהיר ביותר, כאמור, ששוגר לחלל על ידי האדם. לדבריו, מ-1945 ועד 1992 ארצות הברית פוצצה 1,054 פצצות גרעיניות בשורת ניסויים שביצעה. בשנות ה-50 החלה דאגה בממשלה ובציבור מהקרינה שפצצות אלו עלולות לשחרר לאטמוספירה, כתוצאה מכך עד 1962 הניסויים נערכו מתחת לאדמה, אך גם פה הועלה חשש מהתוצאות שעלולות להתרחש מהניסויים שנערכים בפצצות אלו.

הניסוי הראשון שקיבל את הכינוי Uncle (תרגום: דוד), התפוצץ מתחת לאתר ניסויים במדבר נבדה ב-29 בנובמבר, 1951. הם פוצצו פצצה כחמישה מטרים מתחת לפני השטח ולאחר הפיצוץ, החלק העליון של פטריית העשן הגיע לגובה של 3,500 מטרים. ב-1957 החל מבצע פלאמבוב, שכלל סדרה של ניסויים גרעיניים שהתבצעו בין ה-28 במאי ל-7 באוקטובר 1957. המבצע כלל את סדרת הבדיקות הגדולה, הארוכה והכי שנויה במחלוקת בתולדות ארצות הברית.

הפעולות כללו 29 פיצוצים, כשרק שניים מתוכם לא יצרו תפוקה גרעינית. 21 מעבדות וגופים ממשלתיים היו מעורבים בניסוי. בעוד שכמעט כל הניסויים הוקדשו לפיתוח ראשי קרב לטילים בטווח בינוני ובין יבשתי, היו גם ניסויים בראשי קרב עבור הגנה אווירית ונגד צוללות שיצרו תפוקות גרעיניות קטנות. המבצע כלל גם ניסויים בעלי השפעה צבאית על מבנים אזרחיים וצבאיים, כשאחד מהם היה תמרון הכוחות הגדול ביותר שיוחס לניסוי גרעיני בארצות הברית. במהלך המבצע שוחררו 58,300 קירי של יוד רדיואקטיבי לאטמוספרה. בנוסף לחשיפה האזרחית תרגילי כוחות חשפו יותר מ-3,000 אנשי צבא לקרינה גבוהה.

לדברי בראונלי הוא זה שתכנן את אחד הניסויים, שנערך ב-26 ביולי 1957. הפצצה הוצבה בתחתית עמוד ברוחב 90 ס"מ, בעומק של 148 מטרים, ועם מכסה ביוב שכיסה את העמוד בעובי של עשרה ס"מ ובמשקל של חצי טון. המטרה הייתה לבדוק כמה מהר עף מכסה הברזל מהעמוד: "מכסה הברזל שהתפוצץ היה חם ברמה שאי אפשר לתאר", הוא אמר. לאחר מכן הוא ביצע ניסוי שני, והחישובים, הוא אמר, היו מדהימים.

ב-27 באוגוסט 1957 בראונלי שחזר שוב את הניסוי הראשון, רק שהפעם העמוד היה בעומק של 152 מטר. הם תיעדו את הניסוי במצלמה שצילמה פריים אחד לכל אלפית שנייה. לדבריו מכסה ה"ביוב" עף מהעמוד בגלל עוצמת הפיצוץ הגרעיני. כשהשתמש במידע שצבר כדי לגלות כמה מהר המכסה עף, הוא הבין שהוא טס במהירות של פי חמישה ממהירות היציאה מכדור הארץ – כ-201,168 ק"מ לשעה.

"הלחץ שנוצר בחלק העליון של הצינור היה עצום", הוא אמר. "הדבר הראשון שראינו היה הבזק של אור שהגיע מהמכשיר שבתחתית הצינור שהיה חם מאוד. ההבזק היה בהיר פי מיליון מאור השמש". יש לציין כי החללית הידועה "ניו הוריזון", שלא מעט כינו אותה כמהירה ביותר, הגיעה רק ל-36,373 קמ"ש.

במשך שנים, פיזיקאים התווכחו לגבי מיקום הימצאו של המכסה. לאחרונה, בעזרתם של מחשבי-על, הם הגיעו למסקנה שהוא לא התאייד כשיצא מהאטמוספרה, ועבר כנראה את המסלול של פלוטו כבר ב-1961 ונמצא עכשיו מחוץ למערכת השמש.

"ציפינו שהמכסה ייפול בחזרה לכדור הארץ", אומר בראונלי. לכן הוא הגיע למסקנה שהוא חצה את האטמוספרה והגיע לחלל החיצון: "אחרי שעסקתי שנים בתחום, וביצעתי לא מעט שיגורי טילים, הבנתי שלחתיכת הברזל הזו לא היה את הזמן להישרף לפני שהגיעה לאטמוספרה", הוא הוסיף.

כמה אנשים הטילו ספק בסיפור של בראונלי, רק שהוא, לדבריו, יודע ממקור ראשון על המבחן שנעשה: "מהנקודה שלי, זה בטוח קרה". כמה חודשים לאחר הניסוי הזה, ב-4 באוקטובר 1957 שיגרה ברית המועצות את ספוטניק, הלוויין המלאכותי הראשון בעולם. ובעוד שהיא הייתה הראשונה ששיגרה לוויין לחלל, בראונלי היה ככל הנראה הראשון ששיגר מכסה ביוב. אז פעם הבאה שאתם מסתכלים על הכוכבים, כדאי שתדעו שאי שם יש מכסה ביוב ששוגר על ידי פיצוץ גרעיני שביצעה ארצות הברית.