השבוע לפני 12 שנים, אחד מחוקרי הפעילות העל-טבעית הגדולים ביותר בכל הזמנים מת בגיל 79 – אנחנו מדברים כמובן על האדון אדוורד 'אד' ווארן. יחד עם אשתו לוריין, השניים היוו את חוד החנית של המחקר הפאראנורמלי ותחום הדימונולוגיה (חקר השדים) מאמצע המאה ה-20. בשנת 1952, הוא ולוריין ייסדו את אגודת החוקרים העל-טבעיים של ניו אינגלנד, אשר הייתה בין הארגונים הראשונים שחקרו דיווחים על רוחות רפאים בארה"ב.

בני הזוג הוציאו לאור מגוון ספרים אודות המקרים השערורייתיים ביותר שלהם, כולל הספר The Haunted אשר מגולל את סיפורה של משפחת סנדקר – שביתם, כביכול, שרץ בשדים זדוניים. לטענתם, הם חקרו למעלה מ-10 אלף דיווחים על פעילות על-טבעית ברחבי העולם. כתוצאה מכך, הם הפכו למוקד עניין גדול מאוד בקרב יוצרים בתחומי הספרות, הקולנוע והטלוויזיה, כמו גם הרבה חוקרים שטענו במשך השנים שאד ולוריין הם זוג נוכלים.

בין אם הם שיקרו או סיפרו את האמת, החקירות של אד ולוריין וורן היוו השראה ל-17 סרטי קולנוע עלילתיים, סדרות טלוויזיה וסרטים תיעודיים, ביניהם: סדרת הסרטים 'אימה באמיטוויל', סדרת הסרטים 'לזמן את הרוע' וסדרת הסרטים אודות הבובה אנאבל, אשר אחוזת דיבוק, כביכול. כולם, אגב, מבוססים על מקרים אמיתיים שבני הזוג חקרו.

בשנת 2006, בעודו בן 79, אד נמצא ללא רוח חיים בביתו בעיירה במונרו, אשר במדינת קונטיקט. לרגל ציון יום השנה למותו, החלטנו לרכז בשבילכם את החקירות השערורייתיות ביותר של בני הזוג – ומומלץ שלא לקרוא בחושך:

איש הזאב בלונדון

בשנות ה-80, אד ולוריין יצאו ללונדון לחקור דיווחים אודות אדם מסתורי ששמו ביל רמזי – הידוע בכינויו 'איש הזאב מסאות'אנד'. התושבים המקומיים הכירו היטב את רמזי והתפרצויות הזעם הבלתי נשלטות שלו, אשר נהג לנהום על אנשים ולתקוף אותם בפראיות. פעם אחת בשנת 1983, הוא היה מעורב בתגרה המונית שבסופה הוא נעצר על ידי המשטרה ונורה על ידי חצי הרדמה. אד ולוריין שמעו על המקרה שלו בשנת 1989 והאמינו כי רמזי אחוז דיבוק אותו הוא מכנה 'איש הזאב'.

בראיון לתוכנית הטלוויזיה של טוני ספרה, בני הזוג מספרים על גירוש השדים שהם עשו לרמזי בכנסייה בקונטיקט. "כשראיתי את האיש הזה בפעם הראשונה, ידעתי שאני רוצה לעזור לו", סיפרה לוריין. "איך אני אעזור לו? את זה לא ידעתי. מדובר באדם מוטרד מאוד שנהג ללכת לתחנות משטרה בלילות של ירח מלא ולבקש מהם לנעול אותו בתאי מעצר". בני הזוג טוענים כי הם ערכו לו טקס גירוש שדים בשנת 1989 ומאז, לא היו לו יותר התקפי זעם.


אגדת בית הקברות יוניון

בית הקברות יוניון, אשר בעיר איסטון במדינת קונטיקט, החל לפעול בשלהי המאה ה-16. מאז, בית הקברות הפך ליעד פופולארי מאוד בקרב חוקרי פעילות על-טבעית, עם דיווחים על תצפיות כמעט בכל לילה – מהפרעות אלקטרומגנטיות, לשינויים מסתוריים בטמפרטורה ועד לדיווחים אודות "האישה בלבן".

'האישה בלבן' היא אגדה אורבנית הנוגעת לאישה מסתורית שמתהלכת מבית הקברות יוניון לבית הקברות בסטפני, העיר הסמוכה שנמצאת במרחק של כ-6 ק"מ משם. עדי ראייה מקומיים מספרים כי האישה נוהגת ללכת על הכביש הראשי בין בתי הקברות בעודה לובשת כותונת לבנה או שמלת כלה. לאורך השנים, אד וורן חזר וטען כי הוא חזה ברוח הרפאים האגדית – ואפילו תיעד אותה במצלמת וידיאו. אף על פי כן, הוא מעולם לא סיפק הוכחה לקיומו של סרטון כזה.

משפחת סמורל

ג'ק וג'נט סמורל סיפרו כי ביתם נרדף על ידי רוחות רפאים בין 1974 לבין 1989. לטענתם, הם חזו אינספור מקרים של פעילות על-טבעית בביתם, כולל: מגוון מכשירים חשמליים שהפסיקו לפעול בלי שום סיבה, שירותים שמורידים לעצמם את המים והשיא מבחינתם - מקלט טלוויזיה שהתפוצץ להם מול העיניים. בשלב מסוים, שריטות מסתוריות החלו להופיע על קירות הבית, כמו גם ישות זדונית ומסתורית אותה בני המשפחה כינו "הזקנה".

באמצע שנות השמונים, אד ולוריין וורן החלו לחקור את המקרה והגיעו למסקנה שהבית נרדף על ידי 3 ישויות על-טבעיות. למעלה מ-50 ניסיונות גירוש שדים בוצעו בבית הרדוף, כולם נכשלו. בסופו של דבר, בני הזוג סמורל הפסיקו להתלונן על הפעילות העל-טבעית רק כאשר הם פינו את הבית המסתורי בשנת 1989.

בית הלוויות הישן

בשנת 1986, בני הזוג וורן הגיעו לביתם של משפחת סנידקר בעיר סאות'ינגטון שבמדינת קונטיקט, אשר היה רדוף על ידי שדים. לטענתם של אד ולוריין, הבית היה בית לוויות בעבר שבו קברנים נהגו לעסוק בטקסי העלאה באוב – כלומר, יצירת קשר עם רוחות מן העולם הבא. כתוצאה מכך, פעלו במקום ישויות עוצמתיות בעלות כוונות זדון כלפי דיירי הבית. בסופו של דבר, אד ולוריין טענו כי הם הצליחו לטהר את המקום באמצעות טקס גירוש שדים מורכב.

המקרה עובד לרומן של ריי גרטון ואפילו לסרט אימה קולנועי משנת 2009 בכיכובה של וירג'יניה מדסן. אף על פי כן, חוקרים אחרים טענו לאורך שנים כי בני הזוג הגזימו עם התיאורים שלהם בנוגע לפעילות על-טבעית שהתחוללה בבית. למעשה, החוקר בנג'ימן רדפורד שב וטען כי "מעולם לא הייתה הוכחה חד-משמעית לקיומן של רוחות זדוניות בבית הזה".

חקירת מותו של אלן בונו

בשנת 1981, רשויות קונטיקט האשימו את ארני ג'ונסון ברצח של בעל הבית שלו – אלן בונו. לאורך המשפט, הנאשם שב וטען כי הוא לא אשם במעשה, מה הייתה ההגנה שלו? שדים גרמו לו לבצע את הרצח. לטענתו של ג'ונסון, הוא היה אחוז דיבוק בשעת המעשה ועל כן, הוא לא אחראי לרצח. לצורך העניין, הוא גייס את בני הזוג וורן בתור עדים מטעם ההגנה.

אד ולוריין תכננו להעיד כי ג'ונסון אכן היה רדוף על ידי שדים ולטעון שמוקדם יותר באותה שנה, הם ביצעו טקס טיהור לאחיו הקטן של ארוסתו. כתוצאה מכך, כלי התקשורת כינו את התקרית בתור "משפט השד הרוצח". כשהגיע השלב להציג את גרסת ההגנה בפני השופט, הוא דחה את הטענה על הסף והורה למושבעים להתעלם מכל אזכור שלה לאורך המשפט. במקום זה, צוות ההגנה טענו כי ג'ונסון פעל מתוך הגנה עצמית. בסופו של דבר, הוא נמצא אשם בהריגה מדרגה ראשונה ונידון לתקופת מאסר בת 10 עד 20 שנה – ממנה הוא ריצה רק 5 שנות מאסר.


רוח אנפילד

בשנת 1977, אד ולוריין וורן הוזמנו לביתה של פגי הודג'סון, אשר באזור שכונת אנפילד בלונדון. לטענתה, רוח זדונית חדרה לביתם וגרמה לכאוס ברחבי הנכס, כמו רעידות של מיטות, פתיחת מגירות וחפצים שהתעופפו באוויר.

אזרחים רבים הטילו ספק בטענות של הודג'סון וגרסו כי כל הטענות הומצאו על ידי הילדים בבית. למרות זאת, היו כמה אנשים שטענו כי הם חזו בפעילויות העל-טבעיות שהתחוללו בבית, כולל השוטרת קרולין היפס – שאישרה את דבריה של בעלת הבית ואף חתמה על תצהיר שבו היא הייתה עדה למקרה אחד ספציפי שבו כיסא התעופף באוויר בגובה מטר מעל האדמה. המקרה היווה השראה לסרט ההמשך בסדרת 'לזמן את הרוע', אשר עוסק במעורבות של בני הזוג בתהליך הגירוש של הרוח – אם כי רבים גורסים כי במציאות מעורבותם הייתה פחותה יותר ממה שנראה בסרט האימה.

A post shared by Local Ghoul (@local.ghoul) on

 

אימת אמיטוויל

הסיפור הבא הוא ככל הנראה אחד המקרים המפורסמים ביותר שנוגעים לאד ולוריין וורן. מדובר בתקרית שהתחוללה באמצע שנות ה-70, בבית אשר נבנה בעיירת אמיטוויל שבמדינת ניו יורק. ב-13 בנובמבר, 1974, אדם ששמו רונלד דפו הבן ירה למוות בשישה מבני משפחתו במתחם הבית. שנה לאחר מכן, ג'ורג' וקת'י לוץ, דיירי הבית החדשים, החלו לדווח על ישות דמונית שמטילה אימה על בני המשפחה.

חוקרים רבים הטילו ספק בטענותיהם של בני הזוג, אך אד ולוריין טענו כי הם לא משקרים וכי המקום אכן נרדף על ידי רוחות זדוניות. לטענתם, הנכס היה שייך בעבר לאדם ששמו ג'ון קצ'ום, אשר נהג לעסוק במאגיה שחורה לפני מותו. כמו כן, בני הזוג מאמינים שהבית נבנה בשטח שנהג לשמש כמעין בית משוגעים של אנשי שבט השיניקוק האינדיאני שחיו באזור. כתוצאה מכך, הנכס מהווה מוקד לריכוז גבוה של רוחות רעות ופעילות של ישויות דמוניות.

#amytvillehorror

A post shared by Ksenija Stanilović (@ksenijastanilovic) on

 

המכשפה מהאריסוויל

בשנת 1971, אד ולוריין נקראו להגיע לבית של משפחת פרון ברוד איילנד בעקבות דיווחים על פעילות על-טבעית. על פי הדיווחים, המקום היה בעבר מגוריה של מכשפה מרושעת ששמה בת שבע שרמן, אשר חיה באזור במאה ה-19. על פי הפולקלור המקומי, המכשפה הטילה קללה על האזור לפני מותה לפיה כל מי שיגור שם ימות בצורה אכזרית.

לטענתה של אנדריאה, האחות הבכורה במשפחה, הרוח הזדונית ניסתה להתגבש בתור האוטוריטה הנשית בבית. "הישות הזו, תהיה אשר תהיה, תפסה את עצמה בתור האדונית של הבית", היא מספרת, "על כן, היא שנאה את אמי והתנכלה לה באופן אכזרי. פעם אחת היא השתלטה עליה וגרמה לה לדבר בשפה שלא מן העולם הזה. כשזה קרה, חשבתי שאני עומדת להתעלף". הסיפור היווה השראה לסרט האימה המצליח "לזמן את הרוע", אשר יצא לאקרנים בשנת 2013. אנדריאה מספרת שבניגוד למה שקרה בסרט, אביה גירש את אד ולוריין וורן מביתם מיד אחרי שהם ביצעו טקס סיאנס בביתם, מחשש שהם ידרדרו את מצבה הנפשי של אשתו.

סיפורה של אנאבל

אנאבל (צילום: Instagram/popcornfilms)
במציאות אנאבל נראית יותר חמודה מזה|צילום: Instagram/popcornfilms

אד ולוריין טוענים שיש ברשותם בובת סמרטוטים אשר נרדפת על ידי הרוח של ילדה מתה ששמה אנאבל היגינס. על פי בני הזוג, הבובה ניתנה לסטודנטית לרפואה בשנת 1970. זמן קצר מאוחר יותר, היא החלה להתנהג בצורה מוזרה. תחילה, הסטודנטית והשותפה שלה לחדר ניסו לטפל בבובה, עד שבשלב מסוים הן נחשפו לכוונותיה הזדוניות של הרוח. מיד לאחר מכן, הן יצרו קשר עם אד ולוריין.

בני הזוג הגיעו למקום והחליטו לקחת את הבובה לביתם, שם היא נמצאת עד היום. כיום ישנו מוזיאון בבית של בני הזוג, שם הם מציגים אינספור חפצים שרדופים על ידי ישויות שלא מן העולם הזה – כולל אנאבל. לאורך השנים, נטען כי הבובה עדיין פעילה ואפילו פגעה בנער שלעג למיצג שלה.