האם אי פעם הייתה לכם הרגשה בלתי מעורערת שמשהו נורא עומד לקרות? חלמתם על טרגדיה בלתי נתפסת או הסתנוורתם מחזון פתאומי של אימה המתקרבת ובאה? גם אם לא, אתם עומדים להאמין בנבואות אחרי שתשמעו את הסיפורים על האנשים שחזו חזיונות - והם התממשו אחד לאחד. 

המדיום שחזתה את הנורא מכל

סוזן סאקסמן היא מדיום פופולרית מוודסטוק, ניו יורק. מגיל צעיר היו לה חזיונות מפחידים של מוות וטרגדיה, וזה רק עודד אותה לנסות ולהדחיק את הכישרון שלה. עם זאת, בסופו של דבר היא אימצה את היותה מדיום וגם כתבה ספר על החוויות שלה. באחד הסיפורים היא תיארה מקרה מטריד במיוחד.

סוזן נפגשה עם גבר באמצע הליך הגירושים, שלא האמין שאשתו באמת עומדת להתגרש ממנו. היא אמרה לו שהיא אינה מצליחה לראות בית משפט ומריבות בעתידו, אבל שתהיה לו משמורת בלעדית על בתו בעוד שבע שנים.

 

בשבוע שלאחר מכן, אשתו של הגבר הגיעה למשרדו של סוזן, נסערת ביותר. היא אמרה לסוזן שבעלה סיפר לה את החזון שלה, ואמרה ששום דבר לא ימנע ממנה לסיים את הגירושים. כמה ימים לאחר מכן, בעלה וחברה יצאו לנסיעת עסקים במטוס קטן. לרוע המזל, המטוס התרסק, ושניהם נהרגו. שבע שנים לאחר מכן, האישה שוב הלכה לראות את סוזן. הפעם כדי לספר לה שבתה מתה מלוקמיה. היא אמרה בדמעות לסוזן, "גם בזה צדקת. עכשיו יש לו משמורת בלעדית עליה".

תחושה רעה לפני טיסה הפכה לחלום בלהות

למייק פרידלי, קצין צבאי לשעבר, הייתה תחושה רעה מאוד בכל פעם שחשב על הטיול הקרוב שהוא עתיד לצאת אליו עם חברו גרהאם ווד בנובמבר 1999. הוא שיתף את סביבתו בתחושות המוזרות אבל מאחר ולא ידע להסביר את ההרגשה החזקה שמשהו רע יקרה ובהיותו בעל עבר צבאי, החליט להתעלם מהתחושות הלא מבוססות ולצאת לטיול בכל מקרה. 

מייק וחברו עלו על המטוס הקטן שך גרהאם, והתרסקו לתוך פארק האוורגליידס בפלורידה לאחר שהמנוע כבה. מייק משך את גרהאם מהמטוס אל הכנף כדי להגן עליו מפני הבנזין שהחל להישפך סביבם. לרוע המזל, לגרהאם היה גב שבור, ולמייק היו קרסול ועצם חזה שבורים. למרות הכאב העז, מייק שחה לבדו במים בגובה החזה במשך כקילומטר לפני שהגיע למחנה דייג, שם מצא מעט מי שתייה. 

עם זאת, הוא לא יכול היה לעשות את דרכו חזרה לחברו בגלל כאב חזק. למחרת הוא שמע מסוקים טסים מעליו והצליח למשוך את תשומת ליבו של טייס. מייק ניצל, אבל כשהם הגיעו לאתר ההריסות, הם גילו שחברו מת. מייק אמר לאחר מכן שהוא לא רצה למות שם בחוץ והתעקש שהוא לא גיבור על כך שניסה למצוא עזרה למרות שהיו לו עצמות שבורות.

הבזק של תאונה

אחר הצהריים של 17 במרץ 1999, קרול דימר החלה להרגיש תחושה מוזרה. היא לא יכלה להשתחרר מהתחושה שמשהו נורא קרה ואמרה זאת לבעלה כשהגיע מאוחר יותר הביתה. לאחר כמה זמן, היא נוכחה לדעת שבתם בת ה-17, ג'ניפר, עדיין לא הייתה בבית ושהיא גם לא קיבלה ממנה את שיחת הטלפון הרגילה. 

כשבעלה של קרול, ג'יימס, הביט באשתו בזמן שדיברה, הוא ראה במוחו סצנה של תאונת דרכים. זמן קצר לאחר מכן, לקרול ולג'יימס נודע כי ג'ניפר נסעה הביתה מבית הספר, כאשר נוסע זרק קופסת פיצה מהחלון. הקופסה נדבקה לשמשה הקדמית, מה שגרם לג'ניפר לסטות לנתיב התנועה הנגדי. רכבה התנגש חזיתית במכונית אחרת. ג'ניפר מתה בפגיעה, וארבעת הנוסעים שהיו איתה נפצעו. שני אנשים במכונית השנייה נפצעו אף הם.

הציור המצמרר של הנרצחת מתיכון קולומביין

רייצ'ל סקוט בת ה-17 הייתה מסורה לאמונתה הדתית ומעולם לא נרתעה מלחיות את חייה הנוצריים בבית הספר. למרבה הצער, זה חשף אותה ללעג ולבריונות חמורה. אבל היא מעולם לא הרפתה מאמונתה וניהלה יומן שבו פירטה כמה מהמאבקים שלה וכיצד היא פנתה לאלוהים שיעזור לה להתגבר עליהם.

רייצ'ל הייתה סטודנטית בתיכון קולומביין, הידוע לשמצה בשל אירוע הירי שהתרחש בו על ידי שני תלמידים והפך לאחד האסונות הגדולים והמחרידים בארה"ב. היא הייתה הקורבן הראשון שנורה למוות על ידי אריק האריס ודילן קלבולד, היורים, בשנת 1999. בעקבות הירי, נפוצו שמועות שסקוט נרצחה בגלל אמונתה ושקלבולד הסתובב אחרי שראה שהיא עדיין בחיים ושאל: "האם את עדיין מאמינה באלוהים שלך?". כשהיא לחשה, "אתה יודע שכן," הוא ירה בה בראש והלך.

רצף האירועים הזה כבר אושר אך עדיין שנוי במחלוקת על ידי כמה עדים שהיו במקום. משהו שכן ידוע שהתרחש בוודאות, עם זאת, הוא שריצ'ל ציירה ציור ביומנה זמן קצר לפני הירי. הסקיצה מתארת זוג עיניים שמהן זולגות 13 דמעות אל ורד, שם הן הופכות לטיפות דם. ומה מצמרר בציור הזה?

באופן טראגי, 13 אנשים נרצחו ואיבדו את חייהם באותו יום בידי האריס וקלבולד, בדיוק כמספר הדמעות שצוירו. כמו כן טוענים שאדם זר בשם פרנק אמדיה יצר קשר עם אביה של רייצ'ל חודש לאחר מותה ואמר לו שהוא חלם על עיניה של רייצ'ל ודמעותי זולגות מהם. לאביה של רייצ'ל לא היה מושג מה זה יכול להיות עד שקיבל את התרמיל של רייצ'ל לאחר שהרשויות סיימו את החקירה. בפנים היו שני יומנים, כשהרישום האחרון ביומן השני היה ציור העיניים הדומעות.