משהו מוזר עבר על העולם השבוע. אם הגבר שניסה להתאבד באמצעות כניסה לכלוב אריות לא היה מקרה קיצוני מספיק, אז כעבור יומיים צץ הדפקט שניסה ללחוץ יד של אריה. חוץ מזה, גילינו שאנשים מסוימים זוממים על סוסים. לא באמת קשור לנקודה שאנחנו חותרים אליה כאן, אבל עדיין דוחה.
שני מקרי הכמעט-מוות בשיני אריה גרמו לנו לחשוב: אוקיי, ברור שאריה בכלוב ינצל הזדמנות לכסח בן אנוש מזדמן. אבל מה לגבי חיות מחמד? האם גם הן רצחניות בפוטנציה?
טוב, אז מתברר שבהחלט כן. הנה שישה מקרים של אנשים שחיות המחמד שלהם הרגו אותם, או לפחות אכלו אותם ללא ייסורי מצפון. מזהירים מראש, זה עלול להזיק באופן בלתי הפיך לאמון שאתם נותנים במיצי.
בקרניים הך הך הך
למה שמישהו יגדל אייל כחיית מחמד? שאלה טובה. לצערו, ג'ראלד רשטון כבר לא יזכה לענות עליה.
רשטון, בעל חווה טקסני, אהב בעלי חיים אקזוטיים וגידל כמה כחיות מחמד. זה לא חוקי בטקסס בדיוק כמו ברוב העולם המתוקן, אבל לזכותו של רשטון ייאמר שהוא לפחות היה בעלים מסור לידידים הפרוותיים שלו. אחד מהם היה אייל אציל – זן שמכונה גם אייל אדמוני – במשקל 251 קילו. בוקר אחד בשנת 2010 פתח רשטון את שער הגדר שהקיפה את שטח המחייה של האייל, ומסיבות לא ברורות, משהו הפחיד או הרגיז את החיה.
האייל הסתער על רשטון והצמיד אותו אל גדר המתכת, אבל זאת הייתה רק ההתחלה. סגן השריף המקומי תיאר לאחר מעשה את מה שהלך שם: "רשטון נפל לקרקע, והאייל נגח בו שוב ושוב עם הקרניים העצומות שיש לבעל החיים הזה". כשכוחות ההצלה הגיעו לחווה, כבר לא היה את מי להציל.
החדשות המקומיות ראיינו מומחה שטען כי האייל היה מועד לאלימות – זאת הייתה בדיוק תחילתה של עונת החיזור שלו. מוסר השכל? בפרפראזה על המשפט האלמותי מ"מועדון ארוחת הבוקר", אל תתעסק עם האייל. אתה תחטוף את הקרניים.
איש העכבישה
דורטמונד, גרמניה, 2004. כוחות משטרה מוזעקים לדירתו של מארק ווגל בעקבות דיווח של שכניו על ריח חריף שעלה ממנה, ומגלים שם גן עדן לזוחלים וחרקים – וגיהינום לאיש אחד.
גופתו של ווגל נמצאה על הספה, עטופה לגמרי בקורי עכביש. עכבישים מכל הסוגים והגדלים שהספיקו לחדור לאיברים הפנימים שלו סללו דרך החוצה מפיו ומעיניו. סביב הספה הסתובבו לטאות ונחשים שקרעו פיסות בשר מהגופה המרקיבה. "זה היה כמו סרט אימה", אמר לתקשורת אחד מהשוטרים שנאלצו לנקות את הזוועה. "המקום הזכיר לי את בית הגידול לפרפרים מ'שתיקת הכבשים'".
בדיעבד התברר שווגל, בן 30 במותו, היה אובססיבי לגבי בעלי חיים שאנשים אחרים נמלטים מהם בצווחות. הוא גידל עשרות זנים של לטאות, עכבישים ונחשים, וככל הנראה היה כרוך במיוחד אחרי האלמנה השחורה שלו. בהתאם לכינוי ולמוניטין שלה, העכבישה הייתה זאת שחיסלה את ווגל. שאר הזוחלים פשוט ניצלו את ההזדמנות של ארוחה חינם.
על פי ההערכות, ווגל נאכל ונרקב במשך שבועיים לפני שהמשטרה באה לראות מה קורה. גם במקרה הזה, הרשויות הבהירו שהקורבן הוא גם הצד האשם: אף אחד לא אמור לגדל אלמנה שחורה כחיית מחמד.
זה לא ייגמר דוב
מה יהיה איתכם, אנשים שמגדלים בעלי חיים מסוכנים? איך אתם חושבים שזה ייגמר?
מייקל וולץ, תושב פנסילבניה, חשב שהדבר הנכון לעשות בחיים זה לגדל נמרים, אריות ודובים. הוא אמנם השיג רישיון מיוחד להחזיק בהם, אלא שתוקף הרישיון פג ב-2008 ונראה שמאז חלה התרופפות באופי הטיפול בבעלי החיים. כעבור שנה, באוקטובר 2009, אשתו של וולץ שילמה על זה בחייה.
בין חיות המחמד האקזוטיות של וולץ היה דב אמריקאי שחור במשקל 158 ק"ג. ילדיה של קלי אן וולץ וכמה משכניה צפו באימה במה שקרה כשנכנסה לכלוב של הדוב כדי לנקות אותו: בהתאם לנוהל המשפחתי, היא השליכה מזון כלבים לצד אחד של הכלוב כדי שתוכל לנקות את הצד שני. "היא עשתה את זה 1,000 פעם בעבר", אמר שכן בשם ג'ון קסטון, "ובפעם ה-1,001 קרה משהו". קרתה טרגדיה: במקום להסתער כהרגלו על האוכל, הדוב הסתער על קלי וכתש אותה למוות.
הרשויות המקומית טענו שהכניסה של קלי לכלוב הייתה מנוגדת לכל כללי הבטיחות בעבודה עם דובים. מצד שני, אותן רשויות טענו גם שלא הייתה עילה לפנות את החיות מבית המשפחה למרות שפג הרישיון שאפשר להחזיק אותן שם, אז לכו תדעו.
חזיר גורלי
לא חייבים לרכוש חיית מחמד אקזוטית כדי להיאכל למוות. זה הלקח האחרון שלמד טרי ואנס גרנר, חקלאי מאורגון שהחזירים שלו השאירו ממנו בעיקר בגדים.
זה קרה לא מזמן, בסתיו 2012: בן משפחה של גרנר גילה במקרה חלקים מגופתו של החקלאי וכמה פיסות מבגדיו בדיר החזירים.
למרבה האירוניה, גרנר היה אוהב חיות – לא אקזוטיות, פשוט חיות - מהסוג המושבע ביותר. הוא גידל ציפורים ותרנגולי הודו, ומעל לכל טיפח את החזירים. "הם היו החיים שלו", סיפר אחיו מייקל. האח סיפר גם שהייתה לפחות סיבה אחת לחשוש מתוקפנות חזירית: שנה לפני הטרגדיה נשך אחד החזירים את טרי. "הוא אמר שייאלץ להרוג אותו, אבל בסופו של דבר שינה את דעתו", סיפר מייקל.
חזירים מבויתים אינם תוקפניים בדרך כלל, אלא שבדיר של טרי היו כמה פרטים במשקל של 150 קילו ויותר. חוקר מקרי המוות דיבר על אפשרות שהחקלאי בן ה-69 לקה בליבו ומת לפני שנאכל, אבל הוא לא הצליח לקבוע בוודאות את סיבת המוות. החזירים פשוט לא השאירו מספיק חלקים.
חתולים בצנרת
אלף פעם אמרנו לכם: אי אפשר לבטוח בחתולים. בסדר, אז אחד ממאה הוא שמיש. השאר הם חיות טרף מרושעות שרק מחכות להזדמנות להוכיח את זה – ובמקרה של הרברט וג'יין וולדן, הם קיבלו אותה.
קיץ 2010. שוב פנסילבניה, הבירה העולמית של חיות המחמד הרצחניות. הרברט וולדן בן ה-74 בא לבקר את אמו בת ה-94, וככל הנראה מת מהתקף לב. אמו, מוגבלת בתנועה וייתכן שבמצב של דמנציה, מתה כעבור ימים אחדים מהתייבשות. שוטר שהגיע למקום בסיור שגרתי נחרד לגלות ש-12 החתולים שלה מכרסמים בנחת את רגליה.
ג'יין, גברת החתולים הרשמית של העיירה אלביון, הייתה תלויה לחלוטין בסיוע של בנה. נראה שמותה היה מחריד למדי עוד לפני שנפלה קורבן לתיאבון של בעלי הזנב.
שתיקת הגמלים
"אשתי בת 60 השנה. מה אני אקנה לה? מה קונים לאוסטרלית שיש לה הכל? אני יודע: גמל. אני אקנה לה גמל". אלוהים יודע למה, אבל זה מה שחשב נואל וויבר. ובסופו של דבר זה הרג את אשתו, פאם.
החלק הבאמת ביזארי בסיפור הזה מאוגוסט 2007 הוא נסיבות המוות. פאם וויבר ניגשה לראות מה שלום המתנה שלה - הגמל הסתובב בחצר "חסר מנוחה" כשבישלה ארוחת ערב – כשהחיה תקפה אותה מינית. הגמל ניסה לעלות על פאם בדיוק כפי שהיה עולה על בכרה, וגופה של פאם לא עמד בעומס. היא קרסה, ויש לקוות שמתה עוד לפני שהגמל ניסה לבצע בה את זממו.
שכנים סיפרו שפאם הייתה חובבת חיות מושבעת: "היא שקלה בעבר לרכוש למה או אלפקה, אבל זה היה יקר מדי". מצטערים, אנחנו עדיין לא מבינים איזו מין מתנה זאת גמל.