קל להבין למה המחשבה על מסע אל ובתוך יקומים מקבילים מציתה את הדמיון האנושי. ובשונה מלא מעט תאוריות קונספירציה ואגדות אורבניות, נראה שגם המדעים המדויקים מספקים עוד ועוד סימוכין לקיומם של המימדים המקבילים, שכבות מציאות נפרדות שמתקיימות בנוסף למציאות המוכרת לנו. תאוריית המיתרים והחתול של שרדינגר הם רק שניים מתוך מושגים רבים מענף הפיזיקה שהצליחו לחדור לתרבות הפופולריות (גם אם, ובואו נודה באמת, אנחנו לא לגמרי מבינים אותם עד תומם). הם הפכו לחומר ממנו עשויים חלומות הוליוודיים - מ"גולשים בזמן" (תרגום שגוי במיוחד), דרך "אינטרסטלר" ועד היקומים האינסופיים שבחוברות קומיקס.
המאה העשרים ואחת רוויה במחשבה על אותן מציאויות מקבילות, על היקומים האפשריים שמתרחשים במקביל לכל מה שמוכר לנו. ומה אם אפשר היה לעבור בין היקומים? מה אם הנדידה בין מציאות אחת לאחרת היא קלה יותר משחשבנו, וצריך רק למצוא את הדלת הנכונה? הכירו נא את האנשים שנשבעים שמצאו את הדלת המטאפורית הזאת, בדרך כלל באופן מאוד לא מכוון, והצליחו לצאת למסע בין מימדי.
האיש מהמדינה שאף אחד לא מכיר
ביום חמים בשנת 1954, נעצר נוסע אחד בנמל התעופה "האנדה" שבטוקיו. הוא היה בדרכו לאירופה, בארנקו היו מטבעות ממספר מדינות אירופאיות, והוא הבין ודיבר, בין השאר, צרפתית ויפנית. הוא הראה לפקידים בשדה התעופה את דרכונו ובו חותמות שהעידו על נסיעות רבות - אבל פרט אחד משך את תשומת ליבם של עובדי האנדה: הם מעולם לא שמעו על טאורד, המדינה ממנה הגיע הנוסע. כשחקרו אותו על כך, הגיב האיש בזעזוע. הרי טאורד קיימת כבר אלף שנה, הסביר, וידע למקם אותה על המפה, בין צרפת וספרד, היכן שנמצאת נסיכות אנדורה, עליה לא שמע מעולם.
הנוסע המסתורי ידע לספק אליבי מושלם: היו לו מסמכים שהעידו על הביקור העסקי שערך ביפן, והוא סיפק לחוקריו גם פרטי חשבון בנק. אולם המשטרה היפנית, שהיתה חייבת לעכב אותו לצורך חקירה, בדקה וגילתה שהחברה בה ביקר לא שמעה עליו מעולם, ושהוא לא הופיע ברישומי המלון בו, לטענתו, שהה בטוקיו. נאסר עליו לעזוב את יפן עד להשלמת החקירה, אשר לכל אורכה טען כי מעולם לא שמע על אנדורה, ושכולם מכירים את טאורד, מדינתו, ויודעים היכן היא נמצאת. הוא הולן בחדר מלון שאובטח על ידי המשטרה המקומית, וכאן הסיפור מסתבך עוד יותר: למחרת בבוקר, איש העסקים מטאורד נעלם.
"אנא, אם מישהו עבר דבר דומה, בבקשה צרו איתי קשר"
"אם אכן קפצתי ליקום מקביל, למה אני חיה באותה שנה? אני אותה אישה, אבל עם שינויים קטנים בחיים", כתבה לרינה גרסיה גורדו, ספרדייה בת 41, בתגובה לכתבה במגזין מדע. את התגובה ובה סיפורה של גרסיה ניתן לקרוא גם היום (תודה, אינטרנט!). גרסיה סיפרה שכשהתעוררה בוקר אחד, לא חשה בשינוי של ממש, אולם במהלך היום הבחינה בעוד ועוד חריגויות מהמציאות שהכירה. כל מסמכיה, בהם תעודת זהות ורישיון נהיגה הכילו פרטים נכונים, אולם במקום עבודתה לא זיהו אותה, והמשרה שעבדה בה כעשרים שנה אוישה על ידי אדם אחר. הדירה בה התעוררה היתה ללא ספק דירתה, אבל המצעים על מיטתה וכן הבגדים לגופה לא היו אלה שזכרה מליל אמש. אבל השינוי המצמרר ביותר התרחש בחיי האהבה של גרסיה. מזה חמישה חודשים היא יצאה עם גבר גרוש, וזכתה גם להכיר את בנו הקטן. כך לפחות היא זכרה במדויק, רק שבמציאות החדשה אליה התעוררה - הגבר נעלם כלא היה, ואיש לא ענה כשהתקשרה למספר הטלפון שלו. כדי להוסיף חטא על פשע, לרינה גילתה שבמציאות החדשה היא בכלל לא נפרדה מבן זוגה הקודם, שהתקשה להבין את השינוי הפתאומי שחל בבת זוגו.
כבר בבוקר התקרית נבדקה גרסיה על ידי רופא, ששלל את האפשרויות המתבקשות, בהן הזיות עקב צריכת אלכוהול או סמים. בדיקות רפואיות נוספות שללו התרחשות של אירוע מוחי. בעוד כל הסובבים אותה, כולל בני משפחתה של גרסיה, חוששים שעברה אירוע מוחי סמוי או שהזתה את מערכת היחסים עם בן הזוג הגרוש ובנו, היא עצמה בטוחה שהתשובה טמונה במישור המטפאיזי. "אנא, אם מישהו עבר דבר דומה, בבקשה צרו איתי קשר", כתבה בהודעתה. "אני רוצה לדעת מה קרה לי, ואף פתולוגיה רפואית לא מסבירה מה קרה".
האישה שנסעה אל תוך עיירת רפאים
בדרכה הביתה מתערוכת כלבים, החליטה קרול צ'ייס מקלהני לעבור דרך ריברסייד, קליפורניה, העיירה בה בילתה קיצים רבים אצל קרובי משפחה, ובה התגוררה גם לאחר שסיימה ללמוד באוניברסיטה. השנה היתה 2006, ועבר זמן רב מאז ביקרה בריברסייד, אבל היא היתה בטוחה שתתמצא בה בקלות הודות להיכרותה עם העיר. אולם על אף שעל פניו ריברסייד לא השתנתה, כל האתרים מעברה של מקלהני נעלמו או השתנו באופן קיצוני - הבניין שעמד בכתובת של בית סבתה לשעבר לא דמה לבית שזכרה, הבית שהתגוררה בו לאחר לימודיה - נעלם. בית הקברות בו נקברו סבה וסבתה נראה נטוש, והשטח בו היה ריק ממצבות. אחד הרחובות הראשיים בריברסייד ננטש גם הוא, ומקלהני מספרת שפחדה לצאת מהמכונית ולשאול את תושבי העיר, שפתאום נראתה נטושה ומוזנחת, מה קרה. "חשבתי שאם אדבר עם מישהו אני אלכד לנצח בגרסה המשונה הזאת של ריברסייד 'האחרת'", סיפרה. היא נמלטה מהעיר.
לאחר כמה שנים, מוות נוסף במשפחתה אילץ את קרול לשוב לריברסייד. בביקור הזה, הכל שב לקדמותו, וכשתיארה בפני בני משפחתה ותושבים אחרים בעיר את מה שראתה, הם לא הבינו על מה דיברה.
האישה שסבלה משיתוק אחרי שנכנסה לבקתה מסתורית
בעשור הראשון של שנות האלפיים, הגיעה אישה פרואנית אל ד"ר ראול ריוס סנטנו, חוקר של תופעות על טבעיות, כדי שיעזור לה להבין מה קרה לה, לאחר שסבלה משיתוק פתאומי. האישה אובחנה כסובלת מהמיפלגיה - שיתוק בצד אחד של הגוף, מתופעות הלוואי המוכרות של שבץ. אולם היא מעולם לא חוותה שבץ, וגם כשעברה בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (סי.טי), לא נתגלו בגופה תסמינים אחרים שמעידים על שבץ. ההסבר שלה לשיתוק היה מסתורי ומוזר בהרבה.
היא וחברותיה יצאו לטיול קמפינג בשמורת מרקוואסי בהרי האנדים. המרקוואסי הוא מישור רחב ידיים, שמכונה גם "יער אבן" הודות לעשרות זקיפי האבן שבוקעים מאדמתו. הזקיפים סקרנו מאז ומתמיד מבקרים ומקומיים גם יחד, בגלל הצורות שכמו חרוטות בהם, שמזכירות צלליות של חיות וגם של פני בני אדם. במקום גם נצפו כוכבים נופלים רבים והוא ידוע גם כנקודה טובה ל"ציד" עב"מים, כיוון שמבקרים רבים טוענים שראו בו חלליות שונות. המטופלת וחברותיה יצאו לטיול לילי בשמורה, ונתקלו בבקתת אבן. הבקתה הוארה בלפידים, ובתוכה שהו אנשים בלבוש, שהאישה זיהתה כשייך למאה ה-17. היא ניסתה להתקרב ולהיכנס לבקתה, אולם כשרק חצי מגופה בפנים, חברה משכה אותה לאחור. החלק שהיה בתוך הבקתה הוא החלק בגופה שסבל משיתוק.
