אומן רוסי יוצא דופן עלה לכותרות במדינת המוצא שלו לאחר שחשף את טכניקת הציור המקורית שלו. להבדיל מציירים אחרים שמשתמשים בכלי כתיבה, מכחולים או מברשות כדי להפיק את היצירות שלהם, אלברט זקירוב משתמש בגוף האנושי כדי לקשט את הקנבס – ובעיקר בגופן של נשים.
בשיחה עם כתבי חברת החדשות SNTAT, הוא סיפר שהפעם הראשונה שהשתמש בטכניקה הביזארית הייתה בשנות ה-80. "זה היה עם מישהי שיצאתי איתה בזמן שלמדתי אומנות באוניברסיטה", סיפר. "ציירנו על קנבס ואז התחלנו להתפרע עם הצבעים. בסופו של דבר זרקתי את היצירה, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהשתמשתי בגוף של מישהי בשביל לצייר". בשנת 2000 הוא חזר להשתמש בטכניקה שוב והפעם החליט לשמור את הציור.
זקירוב מספר ששיטת הציור שלו פשוטה למדי: ראשית כל הוא מורח שמן על גופה של המודל כדי שיהיה לה קל יותר להתנקות מאוחר יותר. אז הוא שם צבע אקרילי על האזורים שיבואו במגע עם הקנבס, מרים את המודל בזרועותיו ומשתמש בה בתור המכחול שלו.
כשנשאל מה עומד מאחורי הטכניקה הביזארית, זקירוב ציין: "כשאני מרים אישה ונוצר בינינו מגע, האנרגיה שלנו משתנה. הרעיון שמאחורי היצירה, הקומפוזיציה של הצבע, הכל מתחבר בזמן התהליך. לפני שהמודל מגיעה, אין לי מושג מה אני עומד לצייר. אני לא מתכונן לזה מראש. למעשה, המודל היא ההשראה שלי".
זקירוב הוסיף שהרבה שואלים אותו למה הוא משתמש דווקא בנשים והתשובה לכך פשוטה מאוד: הן קלות יותר ברוב המקרים. לטענתו, היו מקרים בעבר בהם השתמש בגברים בשביל לצייר, אך רובם היו רזים מאוד. "פעם אחת רקדן הגיע להיות המודל שלי", סיפר. "הוא היה קל כמו נוצה והגוף שלו היה גמיש כמו גומי. הוא היה מאוד חינני".
באיגוד האומנים הרוסי התייחסו בעבר לאומנות של זקירוב ומתחו עליו ביקורת חריפה. בתגובה שלהם לערוץ החדשות HTB, הם הגדירו אותו כפרובוקטור וטענו שהקשר שלו לאומנות כלל לא קיים. למרות זאת, הצייר השנוי במחלוקת ממשיך בשלו. "אומן צריך להיות חופשי וזו הסיבה שאני לא חבר באיגוד האומנים הרוסי", ציין. "אנשים בארגונים, קבוצות או ועדים נוטים להתווכח אחד עם השני ולהיות מרירים. לאנשים האלה יש רק שנאה בלב ואני לא רוצה שום קשר לזה".