פעילות על-טבעית מוכרת היטב בפולקלור היהודי, בין אם מדובר בשדים זדוניים או רוחות של נפטרים, אבל ייתכן שהתופעה המפורסמת ביותר נוגעת לדיבוק - ישות מן העולם הבא האוחזת בגופו של אדם חי ומשתלטת עליו (כשם שקורה בעלילת הסרט "אהבה אסורה", אשר מבוסס על המחזה "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי). למרות זאת, מסתמן שאחת הדוגמאות הבולטות ביותר לתופעה שרבים מאמינים בה, בכלל לא התחוללה עם אדם חי, אלא עם חפץ דומם. קופסת יין ליתר דיוק.
"קופסת הדיבוק" מוכרת בקהילת רודפי הרוחות וחוקרי פעילות על-טבעית בתור אחד החפצים המסתוריים ביותר בהיסטוריה - כמו גם בין העצמים הזדוניים שנראו עלי אדמות. על פי הדיווחים, מדובר בתיבה רגילה למראה שמכילה מספר חפצים אקראיים למדי, בין היתר שתי מטבעות פני, אבן עליה נחרטה המילה העברית "שלום", גביע יין מוזהב, ורד מיובש, מעמד לנר ושתי צמות של שיער אנושי. אחת בלונדינית והשנייה שחורה. כמו כן, יש המאמינים שבתוך התיבה המסתורית נמצא דבר נוסף, משהו שלא נגלה אל העין. משהו שממרר את חיי הבעלים של הקופסא לאורך ההיסטוריה - שד זדוני השוכן בתיבה מאז ראשית המאה ה-20.
הייתכן?
האדם שמוכר בתור זה שהפך את הקופסא למפורסמת בכל העולם הוא קווין מאניס, שהפך לבעליה בראשית העשור הקודם. בשנת 2001, הוא מצא את התיבה בתוך מכונת תפירה ישנה שקנה מקשישה שהתגוררה באורגון. תחילה, הוא חשד שמדובר בחפץ בעל ערך סנטימנטלי לבני המשפחה ועל כן, הוא יצר קשר עם המוכרת ושאל אותה אם היא מעוניינת לקבל אותה בחזרה - אך קיבל תשובה שלילית. יותר מזה, הקשישה אמרה לו בפירוש שהיא לא מעוניינת לראות את הקופסא יותר לעולם. כששאל מדוע, ענתה האישה: "בגלל שהיא מקוללת".
"הדבר הזה הוא רוע טהור"
מניס מספר כי ההשפעה הזדונית של הקופסא הורגשה בין רגע. לטענתו, הוא הניח אותה במחסן של חנות הרהיטים שלו בפורטלנד וכעבור חצי שעה בלבד, קיבל שיחת טלפון מבוהלת מאחת העובדות שלו על תקרית מחרידה שהתחוללה במקום. היא סיפרה שראתה אדם מסתובב במחסן וצורח מזעם. אדם מסתורי ששובר מנורות ומקלל בלי הפסקה. כשניסתה להימלט, היא גילתה שכל היציאות ננעלו והיא לכודה בפנים עם האיש. כאשר מניס הגיע למקום, לא היה סימן לפריצה. מה שכן היה זה ריח חריף של שתן חתולים ושאריות הנורות שנשברו לרסיסים על הרצפה. מאוחר יותר באותו יום, אותה עובדת החליטה להתפטר ולעולם לא לשוב לשם, אחרי שעבדה שנתיים במחסן.
השפעותיה של התיבה על חייו של מניס לא נגמרו בתקרית המחסן. הוא מעיד כי מאז שהקופסא הגיע אליו הוא התמודד עם סיוטים נוראיים, רובם על חברים קרובים שהופכים לשדים ופוגעים בו. יום אחד, הוא הביא את החפץ המסתורי לאמו וזו לקתה בשבץ כמה שעות לאחר מכן. אפילו אחיו העיד שמשהו לא בסדר בתיבה וטען שהיא תמיד מדיפה ניחוח של יסמין, למרות שאשתו בטוחה שהיא מסריחה כמו שתן של חתולים. פעם אחת הוא ניסה ואף הצליח למכור אותה לאדם אחר, רק כדי למצוא אותה שוב בפתח ביתו עם מכתב: "הדבר הזה הוא רוע טהור".
מניס הודה בעבר כי המחשבה להשמיד את הקופסא חלפה בדעתו, אבל הוא לא עשה זאת מחשש שזה רק יחמיר את המצב. במקום זאת, הוא הציע למכור אותה למישהו עם ניסיון בתחום. ביוני 2003, הוא העלה את החפץ לאתר eBay עם כמה שורות אזהרה עבור הקונים הפוטנציאליים. "הייתי משמיד את הקופסא בין רגע, אבל אני לא יודע עם מה אני מתמודד פה", הוא כתב. "נאמר לי שיש אנשים ב-eBay שמבינים בזה יותר ממני. אם אתה אחד האנשים האלו, בבקשה, קנה את הקופסא ותעשה את מה שצריך לעשות. עזור לי!" - ואכן, הישועה הגיעה.
הסיאנס שהזמין את השד
יוסיף ניצקי היה האדם שקנה את קופסת הדיבוק ממניס ולא לקח לו הרבה זמן להרגיש את השפעותיה המרושעות. לאורך התקופה שהיא הייתה בחזקתו, הוא ושותפו לדירה לקו בבעיות בריאותיות והתמודדו עם שורה של תופעות ביזאריות, כולל התפרצות חריגה של מקקים, נורות שהתנפצו מעצמן וריחות משונים ברחבי הבית. בשלב מסוים, הוא אפילו החל להתמודד עם נשירת שיער כתוצאה מהמתח הנפשי שנגרם לו מהקופסא. בסופו של דבר, כשנמאס לו, הוא מכר אותה לג'ייסון הקסטון.
הקסטון היה הראשון שניסה לחקור את מוצאה של קופסאת הדיבוק במטרה להבין מה עומד מאחורי כוחה המסתורי. הוא פנה אל מניס לעזרה ויחד, השניים החלו לברר פרטים על ההיסטוריה שלה - כאשר התחנה הראשונה הייתה הקשישה מאורגון. במהלך שיחה עם אותה גברת, התברר להם שהתיבה הייתה רכושה של סבתה - ניצולת שואה מפולין שהיגרה לארה"ב בשלהי המאה ה-20.
לטענת הקשישה, הקופסא מוכרת היטב בקרב בני משפחתה כמקוללת. למעשה, עוד מלפני תקופת מלחמת העולם ה-2. על פי הפולקלור המשפחתי, התיבה נקנתה בתחילת המאה ה-20 מסוחר חפצי יודאיקה בספרד, אך השפעותיה המרושעות לא באו לידי ביטוי עד שאחת מבנות המשפחה החלה לעסוק בכשפים. הקשישה סיפרה כי הכל החל אחרי שסבתה ערכה סיאנס בביתם וזימנה בשוגג שד מרושע. היא ניסתה בכל כוחה להחזיר את השד אל השאול שממנו הגיע, אך לשווא.
רבים מבני המשפחה מאמינים כי השד נמשך אל העולם הממשי כי חש את בואה של המלחמה הגדולה. חלקם אף סבורים כי הוא זה שגרם לזוועות המלחמה להתחולל מלכתחילה. רק בשלהי שנות ה-40 סבתה הצליחה להשתלט על השד ולכלוא אותו בקופסאת היין. כעת, היה ברור להקסטון ומניס כי הם מתמודדים עם כוח שאין להם שום סיכוי נגדו - לכן, הם גייסו עזרה חיצונית.
השניים התייעצו עם שורה של רבנים בנוגע לתיבה בכדי לברר באיזו דרך ניתן להיפטר ממנה - התשובה? הם נאלצו לסגור את קופסאת הדיבוק בארון שנבנה מעץ שיטה וזהב (הדומה לארון הברית). השניים עמדו לטמון את הקופסא במקום סודי בתקווה להיפטר ממנה לנצח, אבל אז פנה אליהם אספן חפצים על-טבעיים ששמו זאק בגנס. כיום, הוא הבעלים האחרון של התיבה המקוללת ששומר אותה במחסן סודי. על פי הדיווחים, הוא לא מתיר לאף אחד לראות את קופסאת הדיבוק, אלא אם הוא חתם על כתב ויתור לפיו בגנס לא אחראי לנזק כזה או אחר.
***
רבים תוהים עוד בימינו האם הקופסא באמת זדונית: למרות המון עדויות שכביכול מוכיחות את העוצמות העל-טבעיות שלה, ישנם לא מעט ספקנים שלא מאמינים שיש לה כוחות מיוחדים. למעשה, לא מעט אנשים סבורים שכוחה האמיתי של התיבה נובע מהאמונה של אנשים בכך שהיא מקוללת.
כריס פרנץ', פסיכולוג-חוקר ממכללת גולדסמית' בלונדון, התייחס לקללה העתיקה שהוטלה על התיבה והביע ספק רב כי מדובר בתופעה אמיתית. "רוב האנשים שבאו במגע עם הקופסא ציפו לכך שדברים רעים יקרו", הוא סיפר. "אם אתה מאמין שאתה מקולל, אז ככה אתה נוטה להסביר את כל הדברים הרעים שקורים לך. הקללה היא הסיבה לכך. אומר זאת כך, אני הייתי שמח להיות הבעלים של התיבה הזאת".