נטפליקס פרסמה לאחרונה סדרת תיעודית תחת השם Dark Tourist, שסוקרת את מוקדי התיירות הכי שנויים במחלוקת ברחבי העולם. בזמן שרובכם ככל הנראה מעדיפים לנצל את החופשות שלכם בחו"ל בשביל להשתזף באתרי נופש אקזוטיים, לטייל בערי בירה סואנות או אפילו לעשות איזה טרק שאפתני במקומות נידחים – ישנם אנשים שנמשכים ליעדים אחרים בעולם, מעט יותר מפוקפקים. מיערות שאנשים פוקדים אותם בשביל לשים קץ לחייהם ועד לאזורים שקרינה רדיואקטיבית הבריחה את האוכלוסייה המקומית - וזה רק ביפן!
התוכנית התיעודית היא פרי מוחו של העיתונאי הניו זילנדי דיוויד פריאר, אשר מתלווה בכל אחד משמונת הפרקים של הסדרה שנוגעת לאזורים שונים ברחבי העולם – למעט ארה"ב, שם הוא מבקר פעמיים לאורך כל העונה הראשונה. לרגל תקופת החגים שאוטוטו באה עלינו לטובה, חשבנו לתת לכם טעימה קטנה של כמה מהמקומות המבהילים שהוא ביקר בהם לאורך ההפקה – אז תכינו את הוויזה ואת ספרי התהילים, כי זאת הולכת להיות חופשה חלומית מהגיהינום:
אאוקיגהארה, יפן – יער המתאבדים
בצידו הצפון-מערבי של הר פוג'י תמצאו יער, אותו המקומיים מכנים "ים העצים" – אבל אתם כנראה מכירים אותו בתור המקום שבו אינספור אנשים הלכו בשביל לשים קץ לחייהם. למרות המוניטין השנוי במחלוקת של היער, הוא הצליח למשוך לא מעט תיירים במשך השנים, כולל היוטיובר השערורייתי לוגאן פול שצילם שם Vlog בינואר האחרון וספג את מלוא זעם הגולשים ברשת.
באזור היער ניתן למצוא מדריכים מקומיים שמקיימים סיורים מודרכים של היער, בין אם זה בשביל ליהנות מיופיו הפראי של המקום או בשביל לראות אנשים תלויים מן הצוואר על העצים. אנחנו לא שופטים. סתם, אנחנו כן ואפילו מאוד.
טומיוקה, יפן – אזור מזוהם בנשורת גרעינית
טומיוקה הייתה מוכרת בעבר בתור יעד תיירותי פופולארי ביפן, זאת בשל עונת הפריחה של עצי הדובדבן – אך מאז אסון הכור הגרעיני בפוקושימה בשנת 2011, המקום ננטש לחלוטין. העיר שבעבר הכילה כ-15 אלף תושבים היא כיום לא יותר מאשר עיר רפאים, מלאה בחפצים אישיים שנעזבו מאחור וקרינה רדיואקטיבית.
תושבים מן האזור מנהלים סיורים מודרכים בתוך העיר, אך רק בתיאום מראש עם שלטונות מדינת פוקושימה – אשר מנסים לאכלס את העיר בשנית ללא הצלחה. מעניין למה, אולי זה בגלל שאנשים לא רוצים לגור במקום שמזוהם בקרינה רדיואקטיבית?
סנטה מוארטה, מקסיקו – פסטיבל אלילת המתים
סנטה מוארטה הוא פסטיבל מקסיקני שהפך לפופולארי מאוד לאורך השנים אחרונות. החוגגים מציינים את פועלה של "אשת הצללים", אלה מקומית שהיא הקדושה שאמונה על מסירת נשמותיהם של המתים אל העולם הבא - נשמע קצת כמו עבודה מועדפת.
רבים מאמינים שהאלה הגיעה במקור מבני התרבות האצטקית שהיו שכיחים באזור לפני הכיבוש הספרדי. כיום המקומיים סוגדים לה פעמיים בשנה: בפסטיבל המתים ב-15 לאוגוסט ויום המתים ב-1 לנובמבר. חשוב לציין שהחגיגות הללו יצרו לא מעט מתחים בין האוכלוסייה הקתולית של מקסיקו וגורמים בוותיקן, אשר גינו בעבר את הקדושה המקסיקנית. למרות זאת, התופעה הצליחה למשוך לא מעט תיירים לאזור. כנראה שאנשים ממש אוהבים שלדים.
פעולה לילית, מקסיקו – חציית גבול מדומה אל תוך ארה"ב
אחת הפעילויות היותר שנויות במחלוקת שניתן להשתתף בהן במקסיקו היא אטרקציה בפארק אקואלברטו, אשר במרכז המדינה, שמדמה את חווית חציית הגבול אל תוך ארה"ב. הפעילות כוללת הליכה של 12 ק"מ, תוך כדי שסוכנים מדומים של משמר הגבול האמריקאי מנסים לתפוס אתכם – כיף חיים!
האטרקציה נוסדה בשנת 2004 ומאז ספגה ביקורת קשה מן התושבים המקומיים. רבים גורסים כי הפעולה מזלזלת בתופעת המהגרים המקסיקנים ובקשיים שהם נתקלים בהם בזמן חציית הגבול. על אף הביקורת, המייסדים טוענים שהם הקימו את האטרקציה בשביל "להגביר את המודעות של התושבים המקומיים כלפי התופעה השנויה במחלוקת".
האי האשימה, יפן – כלא לשעבר לאסירי מלחמה
אם אתם מעריצים של סדרת סרטי ג'יימס בונד, אז אתם אולי תזהו את האי הנ"ל בתור מקום המחבוא של ראול סילבה – הנבל של הסרט 'סקייפול'. האי ממוקם כ-15 ק"מ מחופי נגסקי בדרום יפן. במקור, האי שימש כמושבה של כורי פחם, אך באמצע המאה ה-20 השלטונות הפכו את המקום למתקן כליאה עבור שבויי מלחמה סינים וקוריאנים.
בשנת 1959, דווח כי המקום אכלס למעלה מ-5,000 תושבים בשטח של 64 דונם – ואתם חשבת שהרכבת בימי ראשון הייתה צפופה. 15 שנים מאוחר יותר, האי ננטש אחרי שהכורים כילו את מאגרי הפחם בסביבה. כיום, האי פתוח לתיירים שמגיעים לסייר במושבה השוממת ולקבל הצצה אל ההיסטוריה השנויה במחלוקת של האי.
מוזיאון ליטלדין, אנגליה – מיצג הרוצחים הגדול בעולם
על פי הדיווחים, מדובר באחד המוזיאונים המצמררים ביותר באירופה – ואולי אפילו בכל העולם. מפעילי המקום טוענים שיש להם אינספור מיצגים שקשורים לפושעים אמיתיים, כולל מנורה מתקופת הנאצים שיש לה אהיל שעוצב מעור של בני אדם (מה?!) ומתחם שלם ש-"מוקדש" לפרד ורוז ווסט – צמד הרוצחים הסדרתיים הבריטיים.
בעקבות האופי השערורייתי של המיצגים, מפעילי המקום תיארו את המוזיאון כאחד שלא מתאים לאנשים שמזדעזעים, נעלבים או נבהלים בקלות. למרות זאת, הם מדגישים כי אין מניעה להכניס ילדים לשטח המוזיאון – כל עוד משלמים בכניסה כמובן. בכל זאת, מישהו צריך לשלם על החשמל של המנורות מתקופת הנאצים.