סביר להניח שכל החשודים הבשריים הרגילים יעלו בשלב כזה או אחר על מנגל העצמאות שלכם: סטייקים, קבבים, שיפודים, חזה עוף, המבורגרים, נקניקיות ואולי גם קציצות מוזרות שסבתא הכינה משאריות בשר שמצאה במקפיא. אבל יש גם כאלה, לרוב מסביב לעולם, שלא מסתפקים בחלקים סטנדרטיים של חיות ובוחרים לתבל את התפריט שלהם גם באיברים אחרים, שפחות מוצאים במעדנייה שבסופר ליד הבית שלכם. הנה כמה מהם:

קורקבנים

השם אולי מטעה, כי הוא זורק אתכם לפופיק שלכם, אבל קורקבני עוף הם לא בדיוק שאריות של חבל הטבור אלא יותר כמו קיבה שרירית שמסייעת לציפורים לטחון את המזון כדי לעכל אותו, וזאת משום שלרובם הרי אין שיניים. בני האדם מצאו שאפשר לאכול גם את זה, במיוחד אם מטגנים את הקורקבנים וגורמים להם להיראות כמו עוף מטוגן. בניגריה משתמשים בהם כדי לתבל מרק, בפורטוגל מגישים אותם בתבשיל עם שום, בצל ויין אדום, ובתאילנד הם פשוט כלולים בכל מיני מנות במקום בשר, כמו למשל קאו מאן גאי.

לבבות בקר

בשנות ה-40 של המאה הקודמת, לבבות בקר נחשבו מעדן עשיר ובריא במיוחד, הודות לריכוזים הגבוהים של ויטמין B וברזל. יחד עם זאת, כאמור, מדובר פה על לב של יצור חי, כך שהרבה אנשים נגעלים מהמשמעויות המטאפוריות והפיזיות של אכילת האיבר הזה. ישנן עדיין מסעדות שמתייחסות אליו כמו סטייק איכותי ומציעות אותו בתפריט, בעוד אחרות משלבות אותו עם מאכלים אחרים כמו אבטיח. בפרו משרים את הלבבות ברוטב וצולים על המנגל כמו שיפודים, כאילו היו אוכל רחוב. בלונדון יש אפילו מסעדת מישלן שמתגאה בהם.

כליות כבש

בתקופת השפל הגדולה בארה"ב, משפחות רבות היו מסתפקות במועט ועל כן מעדיפות למצות עד תום את כל חלקי החיה שהיו ברשותם. היום, לעומת זאת, אין ממש תירוץ כזה ובכל זאת מסעדות ברחבי העולם מחשיבות כליות של כבשים כמעדן. בהונג קונג מנקים אותן, חותכים ומקפיצים במחבת, מתבלים ומגישים עם ירקות. במטבח הפרסי הן נחשבות כמרכיב העיקר בתבשיל הגולבה, בו הן מבושלות ברוטב עגבניות. בצרפת צולים אותן ובאנגליה הופכים אותן לממרח, מכניסים לתוך קדירה או אופים בתוך פאי – שזו מנה מפורסמת של השף גורדון רמזי.

מוח של עזים

מכיוון שרובנו לא חניבעל לקטר, המחשבה של לאכול מוח נשמעת דוחה במיוחד, אבל יש מדינות שבהן מדובר במעדן יוקרתי, שגם מסייע לשיפור היכולות הגופניות של האוכל. במומבאי, למשל, יש תבשיל בשם ברז'ה פריי במהלכו מוחות של עזים מבושלים עם קארי, צ'ילי וג'ינג'ר. את המנה הזו אפשר למצוא גם במסעדות בארה"ב תחת שם מגהז מסאלה, כמו גם כמאכל רחוב בפקיסטן ובהודו. במקסיקו יש כאלו ששמים אותו בתוך טאקו במקום בקר, ובמסעדות צרפתיות מחליפים לפעמים שוק של כבש במוח של עז במסגרת מנת ה-tete de veau. אנשים שאכלו אותה תיארו את טעם המוח כמו של ביצה מקושקשת.

מעיים של חזיר

בהתחשב בכך שבארה"ב שאוכלים בערך כל חלק אחר של החזיר, לא מפתיע שגם המעיים נצרכים שם, אבל הרעיון מגיע בכלל מהמזרח. בדרום קוריאה ישנו מאכל רחוב בשם סונדיאה שהוא מעיי חזיר מורתחים וממולאים בנודלס, דם ותבלינים. בסין זה נקרא נקניק דם, והוא מוגש עם כרוב חמוץ ונאכל בחודשים הקרים יותר בשנה. בסינגפור משפדים אותם וצולים, או שמטגנים אותם בשמן עמוק והופכים אותם לחטיף.

קיבה של כבשים

מדובר במעדן סקוטי ידוע בשם האגיס אשר כולל חלקים שונים של כבשים שלא מוצאים בשום מקור אחר – כולם מורתחים ו"נארזים" מחדש בתוך הקיבה. יש גם כאלו שהופכים את הקיבה של הכבש, על כל תכולתה, להמבורגרים, מילוי לבוריטו ואפילו פוטין (מאכל עם תפוחי אדמה, גבינה ורוטב). מאכל אירופאי אחר בשם טרייפ כולל בישול קיבות של פרות, וברומניה מתייחסים לקיבה כאל תרופה להאנגובר, כאשר מכניסים אותה לתוך מרק חמוץ.

אשכי שור

בקולורדו שבארה"ב יש מאכל מקומי בשם "צדפות הרי הרוקי", שבניגוד לציפיות לא מכיל שום צדפות אלא דווקא אשכים של שור מצופים בפירורי לכם ומטוגנים בשמן עמוק. המאכל הזה עד כדי כך פופולרי שיש סביבו פסטיבל שלם. בקנדה הוא מכונה "צדפות תפילה", ושם טובלים אותם ברוטב דמי גלאס במקום בפירורי לחם. בספרד טובלים אותם ביין אדום לפני הטיגון, ואכילה של האשכים נחשבת לסממן של גבריות, בעיקר בקרב לוחמי שוורים, כאשר יש כאלו שטוענים כי מדובר במאכל מעורר תשוקה. בגוואטמלה וניקרגואה עושים מהם סביצ'ה עם מיץ לימון, עגבניות, בצלים וכוסברה, ובוויטנאם מכניסים אותם למרק. הטעם, לפי הדיווחים, הוא כמו של בשר ציד. שם יש אפילו אליפות שנתית בבישול אשכים, כמו גם ספר מתכונים שמלמד איך משלבים אותם בפיצה ובפאי.

שילייה של רחם

טרנד אכילת שליית ההיריון היה קיים בעבר, אבל לאחרונה תופס תאוצה מחדש, כאשר אימהות אוכלות את השלייה של עצמן בצורת אבקה, כדורים או תוספת לשייקים ולמרקים כדי לסייע בדיכאון שלאחר לידה, למרות שאין הוכחה מדעית לכך. חלקן אף משלבות אותה בקרמים ונוזלים כדי לסייע בשיכוך כאבים, וזאת למרות שהמרכז למניעת מחלות בארה"ב הוציא הודעה רשמית לפיה השילייה עלולה להכיל חיידקים ורעלנים אחרים שיכולים להזיק לאם ולתינוק כאחד. בעבר האמינו כי מדובר בתוסף תזונה חשוב לאם אשר מסייע בהנקה ובהעלאת רמות האנרגיה. בסין אפילו מייבשים אותה לכדי אבקה ומוכרים כתרופה לאימפוטנציה.