זה מדע, זו אמנות, זה משחק ילדים – או אפילו שלושתם ביחד. אם חשבתם שכבר עשו (ניוז דיסקברי) כל מה שאפשר עם לבני לגו, עוד לא ראיתם איך ג'ף סנדרס, מפורטלנד, אורגון (ארה"ב), משתעשע איתם. בתור ילדים, כולנו הידקנו את הלבנים המפורסמות מפלסטיק, ליצירת טירות ומכוניות מרוץ, אבל סנדרס דווקא מתמקד בגמישות הקלה של הלבנים; ברווח הדק שבין לבנה ללבנה.
בעולם של קינקט, אקסבוקס, אייפון ומכוניות חשמליות לכל דורש, נדמה שהסטטיות המיושנת של הלגו הפכה את הצעצוע ללא רלוונטי. אבל כמו שכולנו יודעים, קשה להחליף מוצר מנצח וסנדרס מצא דרך להפעיל את הילדות שלו, ולהכניס פן מרתק חדש בחתיכות הפלסטיק, שאי אפשר לחבר לחשמל.
סנדרס, יועץ תוכנה ביום ואשף לגו בלילה, החל לבנות מעגלים בלגו עם בנותיו, שהיום בנות שש ותשע, בקיץ שעבר. "סתם הרכבתי כמה לבנים ושמתי לב שיש להן כיפוף קל", מספר סנדרס באתרו. המעגל הראשון שבנה שימש כמכלאה לפרות הצעצוע של בתו, ומאז הוא יצר צורות מורכות הרבה יותר.
בנוסף לצבעוניות, ולצורות המגוונות שאפשר ליצור עם הלבנים הפשוטות, יש בזה לא מעט מתמטיקה; חובה לחשב בדיוק את כמות הלבנים הנדרשת לכל כיפוף, בהתאם לצורתו ולהיקפו. לשעשוע החדש קרא סנדרס "בריקבנדינג" (brickbending), ויש לזה את כל הסימפטומים של להיט.
"זו טכניקת הרכבה שתכליתה להפוך לבני לגו רגילות לצורות גיאומטריות מעוקלות וחלקות", הוא מסביר באתרו. "שום דבר לא מחומם, מומס או מודבק בתהליך, וגם אם הן נראות לכם מעט עייפות, לבני הלגו הישנות שלכם יעמדו במשימה". בגדול, סנדרס מציע לכולם לשלוף מהבוידעם את ארגז הלגו המאובק ומסביר באתרו איך עם כמה לבנים ישנות וידע גיאומטרי בסיסי, כל אחד יכול לבנות מעגל מושלם.
לדבריו, ברגע שהוא קלט את היחס הנדרש, העיצובים הפכו למורכבים יותר ויותר. העיצוב הגדול ביותר – החמנייה – מכיל יותר מ-1,800 לבני לגו. המשוואה המתמטית של היצירות שלו מאוד מוכרת: סדרת פיבונאצ'י, הידועה גם כחתך הזהב. "תמיד חשבתי בצורות. אני אוהב גרפים, משוואות ופונקציות", הוא כותב באתר ומסביר שמטרתו היא לעניין ילדים ומבוגרים במתמטיקה יישומית, בעזרת הצעצוע החדש-ישן.
עד שתמצאו כמות מספיק גדולה של לגו, ותפנו זמן לבנות מעגל, תוכלו להתפעל ולספוג השראה מהמקוריות והחן של היצירות שלו: