האמן המוכשר, גארי לה-מאסטר, לוקח ביצים רגילות והופך (דה אגסאל סקולפטר) אותן לפיסות אמנות מורכבות ומפורטות שישאירו אתכם בוהים בתדהמה ותוהים על הדיוק הרב שנדרש להכנתן. בדיוק כמו ולדימיר אניסקין, שיצירותיו המיקרוסקופיות נראות כמעט בלתי אפשריות, גם גארי לא מהסס לשבור את הגבולות שהוא מציב לעצמו בכל פעם מחדש.
הוא נולד בניו זילנד לאב אמריקני, שהיה מוצב שם באותה עת, וכבר מגיל צעיר הראה תשוקה לעולם האמנות. לאחר שעבר עם משפחתו לארצות הברית, גארי למד נגרות והחל לפסל בעץ לצידו של אביו. במקביל הוא החל ללמוד אמנות מאמו, שהייתה רקדנית בלט מוכשרת. בהדרכתה של אמו הוא הצליח לקבל מלגת לימודים לתואר באמנות מאוניברסיטת אייווה (ארה"ב) אך הוא דחה אותה לטובת לימודי הוראת אנגלית והיסטוריה.
למרות שהוא למד לצייר עם עיפרון, מכחול ופחם, עיוורון הצבעים שלו גרם לו לחשוב שהיכולת שלו ליצור אמנות חדשנית מוגבלת והוא נשר מבית הספר לאמנות במחשבה שהוא אינו טוב מספיק. אחרי שהתגלגל לכמה בתי ספר, וסיים כמה תארים, הוא החליט לשוב לאוניברסיטת אייווה ולקחת כמה קורסים באמנות. הקורסים שלקח עזרו לו לשפר את הטכניקה שלו ולצייר ברמה גבוהה יותר, ועם הזמן הוא הפך למפסל קליפות ביצים מקצועי – מהטובים בעולם.
כשאנשים חוזים לראשונה ביצירות המופת מקליפות הביצים שלו, הם לרוב שואלים ממה זה עשוי, מספר גארי. הביצים מגיעות מתרנגולות, תרנגולות הודו, יענים, אווזים ועוד שלל עופות, ולמרות שצורתן רומזת די בבירור ממה הן עשויות, הרוב חושבים שגארי מפסל בפלסטיק או בקרמיקה.
גארי עובד רק עם ביצים לא מופרות (כמו אלו שאתם אוכלים) וכל יצירה מתחילה בשאיבת תכולת הביצה וניקוייה. אחרי שהביצה התייבשה הוא לוקח עיפרון ומצייר את הדוגמאות שהוא מתכוון לגלף. לחריטה הוא משתמש בסט כלים מדויק בעל ראש יהלום ומלטשת מהירה, כמו שרואים אצל רופא השיניים.
אחרי שהוא מסיים לגלף הוא מנקה בזהירות את סימוני העיפרון ומניח את הביצה במיכל עם מלבין כדי להשמיד את כל השאריות של תכולת הביצה. בסופו של התהליך, גארי חותם על הפסל ומבריש אותו בכמה שכבות של לקה שקופה כדי להעניק לו ברק, להקשיח אותו ולשמור עליו.
