התגוננות, כשמה כן היא – היא קודם כול הגנה. כשאנחנו מרגישים מותקפים, התגובה האוטומטית היא להגן על עצמנו, וטוב שכך. עלינו להגן על עצמנו תחת מתקפה. עם זאת, פעמים רבות ביחסים, אנחנו נוטים לפרש ביקורת כהתקפה וישר הודפים, גם כשהביקורת רלוונטית ונכונה.
אפשר להסכים שביקורת בכל הצורות שלה לא נעימה ויש לצמצמה בזוגיות ככל האפשר. חשוב ללמוד להעביר מסר או לדבר על משהו שמציק ביחסים בדרך לא ביקורתית ומאשימה, כדי שהצד השני יוכל באמת להקשיב.
לעיתים – רבות מדי אולי – אף על פי שהשיח בין בני זוג נאמר ב"דרך הנכונה" (למשל בשפת "אני"), הצד השני במגננה. זה קורה כי קשה לנו לשאת ביקורת או את המחשבה שאולי היינו לא בסדר, או שאכזבנו. הבעיה העיקרית בדינמיקה הזו היא שאין הקשבה ואין התייחסות למהות הדברים – ולכן אין גם התקדמות. התחושה היא שאנחנו תקועים בלופ.
לא תמיד אנחנו מודעים לכך שאנחנו מתגוננים. אנחנו משתמשים בדרכים יצירתיות וחמקמקות כדי להדוף ולא להיפגש עם רגשות לא נעימים. הנה כמה מהן:
המקטינים – יש את אלה שמקטינים את הנאמר להם. לדוגמה: "את מגזימה, אני לא חסר סבלנות, פשוט זה מעצבן אותי כשמעלים את הנושא הזה... והפעם ההיא כבר איבדתי את הסבלנות כי רציתי כבר לצאת ו..."
המגדילים – אלה מייצרים דרמה גדולה ואמוציונלית סביב האמירה והתמקדות באיך זה גורם להם להרגיש – "אם את מרגישה ככה אז למה את איתי?" או "למה אני תמיד אשם בהכול, זה ממש גורם לי לא לרצות לעשות שום דבר יותר".
המתנערים – אלה יתנערו, יבטלו את הנאמר ובעצם יחזירו את זה אליך, כמו "זה שלך, לא קשור אלי. לך יש אישיו או רגישות לנושא. אתה צריך לפתור את זה עם עצמך".
המתחשבנים – אלה ישתמשו בפנקסנות וסגירת חשבונות מהעבר. לדוגמה: "אני התחלתי את הריב? ומי התחיל את הריב שבוע שעבר?" או "אני לא שטפתי כלים אבל אתמול את לא עשית כביסה ואמרנו שזה התפקיד שלך".
המסבירים – אלה ינסו לתרץ ולהסביר למה הם בעצם כן בסדר: "אני צעקתי והתעצבנתי כי הפתעת אותי ולא תיאמת איתי מראש" או "אני לא מאחרת כל הזמן, אתמול זה פשוט כי לא מצאתי את המסרק, ולמסיבה לפני שלושה ימים קצת התעכבתי כי חברה הייתה במשבר והייתי חייבת לדבר איתה בטלפון, ו...."
הממסמסים – אלה ינסו למסמס את הביקורת דרך ניסיון להתמקד בדברים הטובים שהם כן עשו. לדוגמה: "בסדר, יכול להיות שלא הייתי רגיש אתמול אבל השבוע כן שלחתי לך הודעה רומנטית באמצע היום? ושבוע שעבר קניתי פרחים לשבת כי אני יודע שאת אוהבת?" (זה שיש גם דברים טובים לא מבטל את מה שלא בסדר, ולהפך).
המחליקים – ניסיון להחליק את הקונפליקט או להתעלם ממנו ולהתקדם הלאה. לדוגמה: להסיט את הנושא ולדבר על דברים אחרים, להימנע משיח ולהימנע משהייה בדיסהרמוניה.
אלה הן רק חלק מדרכי המגננה היצירתיות לביקורת, שאנו מפרשים כמתקפה. במקום להכיר בחלק שלנו שתרם לחוסר התקשורת או לאי הבנה ולנסות להתמודד, אפילו אם החלק שלנו הוא רק 10 אחוזים, אנחנו מקטינים או מגדילים, מבטלים, מתנערים, מתרצים ואף תוקפים חזרה.
איך אפשר אחרת?
השלב הראשוני של מגננה הוא שלב שכנראה אי אפשר לגמרי לפסוח עליו. כשניתקל בביקורת, באופן אוטומטי נרגיש מותקפים ונגן על עצמנו.
השלב השני הוא לזהות שאנו בהדיפה. פעמים רבות קשה לנו בכלל לזהות שאנחנו עושים את זה. אז שלב קריטי זה לזהות בזמן אמת וגם לנסות להבין למה אני משתמש בדפוס מסוים, למשל למה אני מקטינה? או למה אני ישר עסוקה בלהסביר או לתרץ? סיכוי גדול שנזהה שהדפוס שאנו נוקטים בזוגיות משוכפל גם בזירות אחרות בחיינו.
השלב השלישי הוא התמודדות קונסטרוקטיבית. התמודדות זה לעצור רגע ולנסות להבין מה השני מבקש באמת ולברר אולי יש לכם צרכים שונים ומכאן נובעת הביקורת. להתמודד ולא ישר להתגונן יהיה להגיד למשל "אני מצטער שהרמתי את הקול. ראיתי שנבהלת. בפעם הבאה יעזור לי אם תתאמי איתי מראש", או למשל "לא שמתי לב שהייתי חסר סבלנות לאחרונה. אני אנסה להיות בתשומת לב על כך השבוע".
לעשות מאמצים ולתת תוקף ונראות לצורך של האחר|אילוסטרציה: georgeclerk השלב הרביעי (ואולי הקשה ביותר) הוא שינוי תבנית ההתנהגות. אם רוצים גדילה והתפתחות בקשר, יש צורך בשינוי ההתנהגות בפועל. אולי לא נצליח לתת מענה לכל הצרכים או הבקשות של בן או בת הזוג, אבל נוכל לעשות מאמצים ולתת תוקף ונראות לצורך של האחר. וזה יכול לעשות פלאים לקשר שלכם!