רחל מאופקים התפרסמה בזכות תושייתה הרבה כשעמדה מול מחבלי חמאס שפרצו לביתה, ואיימו על חייה וחיי בעלה. גם בחלוף האירוע המלחיץ שעברה, רחל שומרת על רוח אופטימית, משוחחת עם כתבים ומספרת בהומור על רגעי האימה שבהם ניסתה "לשחד" את המחבלים במשקאות ובעוגיות.
אומנם קשה לדעת מה בדיוק עבר או עובר במוחה ובנפשה של רחל, אבל באופן כללי, התגובה האופיינית למצבים כאלה היא תגובת "הילחם או ברח" ("fight or flight") - מנגנון במוח שלנו שמאפשר לנו להתמודד עם מצב מאיים ומלחיץ, על ידי הפרשה מוגברת של חומרים שגורמים לו לעבוד באופן מהיר יותר, להבין את הסכנה ולהחליט כיצד לפעול. מנגנון זה מופעל במצבים מאיימים כדי לעזר לנו לשרוד בסיטואציות מורכבות כאלה. איכות המנגנון הזה תלוי במספר גורמים. ראשית, יש גורמים מולדים אישיותיים, שמאפשרים לאנשים מסוימים להגיב טוב יותר במצבים של לחץ וחרדה.
גם ניסיון חיים קודם שעזר לאותו מתמודד להגיב לסיטואציה דומה בעבר, יכול לעזור או לחלופין – להפריע, לתגובה הרצויה באותה סיטואציה. כך למשל, אם בעבר הוא הגיב היטב במצב של לחץ או מצב של חרדה, יש סיכוי גבוה יותר שהוא יגיב כך גם במצב דומה בעתיד. לעומת זאת, אם הייתה לו חוויה לא טובה, שבה הלחץ הכריע והוא לא הצליח להגיב טוב, בעתיד ככל הנראה יהיה לו קשה יותר להתמודד עם מצב לחץ.
אגב, רבים תוהים איך רחל הצליחה לעמוד בגבורה גם בימים שלאחר המאורע המלחיץ, תוך שהיא מתראיינת לכלי תקשורת רבים ומשתעשעת לגבי הסיטואציה. ובכן, לכל אחד מאתנו יש מנגנוני הגנה שמגינים עליו בזמני לחץ, כגון הדחקה והכחשה ואפילו חוש הומור. שימוש במנגנונים אלו לעיתים מחזק את היכולת שלנו לפעול טוב יותר, גם בזמן אמת וגם מאפשר לנו להתמודד עם הרגשות שלנו לאחריו, בלי הצפה מיותרת שלהם.
איך אפשר לשפר את מיומנות הפעולה בשעת לחץ וחרדה?
אפשר גם ללמוד ולתרגל התמודדות במצבי לחץ כדי לשפר את הביטחון והמיומנות בהתמודדות עם מצבי מסוג זה. ישנם גורמים נוספים שמשפיעים עלינו ברגע האמת. למשל, לעיתים החוויה שאנחנו עוזרים למישהו אחר או האמונה שיש סיכוי טוב להינצל, מחזקות את מנגנון ההישרדות ומאפשרות לנו לפעול טוב יותר.
הכותבת היא איריס כהן יבין, פסיכיאטרית במכבי שירותי בריאות