יעל שלביה, אחת הדוגמניות המצליחות בישראל, עמדה בשבוע שעבר במרכזה של סערה תקשורתית, לאחר שהעלתה תמונות מקמפיין אופנה שצולם בניו יורק, וחטפה ביקורות קשות על המראה הרזה שהציגה בהן. "יפה מאוד, אבל לא הייתי בוחרת אותה לדוגמנות עם הרזון הזה, לא מהווה דוגמה לנערות ובחורות צעירות", כתבה אחת העוקבות. "יפהפייה אך רזה כמו גבעול", הוסיפה אחרת. היו גם מי שבחרו להשתמש במילים אף קשות ובוטות יותר: "אנורקסייה זאת מחלה מסכנת חיים", "שימי על עצמך טלאי צהוב והכל מושלם".
לטענת לנה חרמץ, דיאטנית קלינית ומנהלת המרפאה להפרעות אכילה במכבי שירותי בריאות, מחוז הדרום, מדובר בהערות בעייתיות שאין להן מקום, בייחוד משום שברוב המקרים כלל לא ניתן לדעת מהו מצבו הבריאותי של האדם המדובר. "אני לא יודעת להגיד אם גם במקרה של אותה דוגמנית מדובר בירידה במשקל או לא, אבל אם נתייחס לכך באופן כללי, צריך לדעת שירידה במשקל יכולה לנבוע מסיבות שונות כגון: מחלה גופנית, מצבי לחץ, משבר אישי או הפרעת אכילה. בכל אופן, לא ניתן להצביע על הסיבה רק באמצעות תמונה".
משקל לא בהכרח מעיד על בריאות
חרמץ מסבירה כי אנשים נולדים בגדלים ובמידות שונות וקיים טווח רחב של משקל נורמטיבי. "יש אנשים שלפי ההגדרה הם בעודף משקל, אבל הבדיקות שלהם תקינות, והם מרגישים טוב עם עצמם, ולעומת זאת אצל אחרים המשקל אומנם תקין, אך בדיקות שיכולות להצביע על מצב רפואי מסוים, או חוסר בוויטמינים למשל, לא יהיו תקינות".
לדבריה, יש להביא בחשבון שמעורבת בכך גם גנטיקה. "דוגמנית שמדד ה-BMI שלה נמוך, אולי נולדה כך ולמעשה לאורך כל חייה המדד שלה היה כזה וזה לא חריג עבורה. בהנחה שהיא צורכת כמות מזון מתאימה ואוכלת באופן תקין, אי אפשר להסתכל רק על נקודת זמן אחת".
האם הערות שליליות כאלה עלולות לעודד הפרעת אכילה?
לטענת חרמץ, התשובה מורכבת. "להפרעת אכילה יש מרכיב גנטי, אישיותי, ומרכיב סביבתי. אומנם יש משמעות להערות שמגיעות מהסביבה, אך הדרך שבה הן יתקבלו או ישפיעו תלויה מאוד בתפיסה של אותו אדם את עצמו, שכן רוב הבעיות בדימוי הגופני נובעות מהתפיסות האישיות שלנו, ולא מבעיות גופניות אמתיות. כל אדם מפתח עמדות ורגשות שונים כלפי גופו, וכן לכל אדם יכולת אחרת להכיל את השינויים שחלים בו במהלך השנים. אם לאותה בחורה אין בעיה עם דימוי הגוף שלה, אין עיסוק אובססיבי באכילה, ככל הנראה לא יהיו לה מחשבות שיכולות להוביל לפתח הפרעת אכילה בעקבות הערה כזו או אחרת. מאידך, מישהי שיעירו לה הרבה על המראה שלה, ומראש היא תתמודד עם דימוי גוף בעייתי, עלולה לפתח הפרעות אכילה בהמשך".
לדבריה, העניין מדגיש את החשיבות שבפיתוח דימוי גוף חיובי בקרב ילדים, ובמחקרים שבחנו את הגורמים להתפתחות של הפרעות אכילה, ניתן לכך דגש. היא מציינת כי למעשה, חלק מהמחקרים שנעשו בנושא מצאו כי ילדים בעלי עודף משקל שיש להם דימוי גוף חיובי, לא בהכרח יסבלו מהפרעת אכילה.
היא מציינת כי נתקלה במטופלים שבחרו להתחיל דיאטה בשל עודף משקל, לעיתים בשל הערות שקיבלו מהסביבה, והניסיון לבצע תהליך בריא, הסתיים באיבוד שליטה ובפגיעה בגוף. "הגוף שלנו הוא מקום רגיש וצריך לכבד אותו, גם בדרך שבה אנחנו מדברים".
אבל גם אידיאל היופי המוצג ברשתות עלול להשפיע
לצד היבטים אלה, חרמץ מציינת שגם הרשת החברתית ואידיאל היופי המוצג בה לעיתים, עלולים להשפיע באופן שלילי על העוקבים, בייחוד על בני נוער וצעירים. "קשה להם להבין שמה שרואים במדיה הוא לא בהכרח אמתי ואותנטי ולא מייצג את כל חתך האוכלוסייה. אומנם בשנים האחרונות, מתרחשת מגמה חיובית - יש יותר גיוון ורואים יותר סלבריטאים או משפיענים בעלי מבנה גוף שונה ודימוי גוף חיובי; אך עדיין במקרים רבים, התמונות שמתפרסמות מרוטשות או שנעשה שימוש במסננים (פילטרים), ולכן חלק גדול מהאמת כלל לא נראה לעין. יתרה מכך, נתקלתי במטופלים שאכלו פחות מהכמות המתאימה להם כי איזה בלוגר שהם עוקבים אחריו, שיתף בתפריט היומי שלו שכלל כמות פחותה בהרבה".
על מנת לשמור על דימוי גוף חיובי ואורח חיים בריא, חרמץ מסבירה כי לא הכל מסתכם במראה החיצוני שלנו או במשקל. "חשוב לפתח תחביבים או עיסוקים שלא בהכרח קשורים במראה, כמו למשל: ציור, ספורט, מיינדפולנס ועוד". לדבריה, במצבים שבהם קיימת בעיה של דימוי גוף המבטאת שמתבטא בירידה או בעלייה משמעותית במשקל, חשוב לפנות לגורם מוסמך על ידי משרד הבריאות שיוכל לתת מענה. "צריך לזכור שהפרעות בדימוי גוף יכולות להופיע גם כחלק מבעיה רחבה יותר, כמו חרדה או דיכאון, ובמקרים אלה הטיפול יהיה מקיף יותר".
ומה שלביה חושבת על התגובות שקיבלה? הנה סרטון שהעלתה לאחר האש שחטפה: