בספרות המקצועית קיים המושג "המטפל הפוצע", מושג שטבע האנליטיקאי יונג, שמדבר על כך שאנשים העוסקים במקצועות הטיפול באים במגע יומיומי עם החלקים הפגיעים שבתוכם. החמלה של המטפל כלפי חלקיו הפגועים מאפשרת לו לחמול את המטופל. מטפלים המכחישים חלקים אלה בתוכם וחיים בפיצול וריחוק מעצמם עשויים לפגוע במטופליהם ולהפוך ל"מטפלים פוצעים". מטפל טוב הוא קודם כל עניו.
בחדשות לאחרונה מופיעות ידיעות קשות, מרצה ומטפל חשוד בפגיעה מינית בבתו; איש שעמד לקבל פרס ישראל על מעשי חסד עומד לדין על פגיעות רבות וקשות; פסיכולוג שפגע במטופלות. ברגעים כאלה התחושה היא שהאדמה שלנו רועדת. הביטחון נפגע.
בשנים האחרונות, כל המבנים המוכרים מתערערים, כל ההגדרות שחשבנו שמתאימות למציאות משתנות. זה עשוי לערער ולבלבל. הקורונה אף חיזקה את חוסר הביטחון. וירוס שמשתולל ללא הבחנה ומרחיק בין בני האדם.
מול כל אלה אנחנו שואלים את עצמנו איך זה יכול להיות שאדם יפגע כך? וכשזה איש אקדמיה שמומחה בתחום, השאלה כואבת ונוקבת אף יותר.
איך זה קורה?
מגוון של עיוותי חשיבה מאפשרים את הפגיעה. בעולמו של הפוגע נוצרים עיוותי חשיבה, פיצולים, הכחשות, האשמת הקורבן ("היא פיתתה אותי"/"היא נהנתה") ומזעור חומרת הפגיעה. הוא מונע לעיתים קרובות מתוך מקום של טראומה קדומה וחוויות ילדות שבהן חש חסר אונים ו/או חסר ערך. הפגיעה היא לעיתים ניסיון להחזיר לעצמו תחושת שליטה. מעין פיצוי. הקורבן שהופך לתוקפן.
למרבה הזוועה, לעיתים העיסוק המקצועי הוא למעשה ניסיון לשלוט בהפרעה/לתקן/ להסתיר. עברייני גילוי עריות הם בעלי אישיות מורכבת וחסרה. חלקם ינסו לחפות על כך בדרכים שונות. הם חיים עם סוד שהם מנסים להסתיר גם מעצמם ובונים מבנים פסיכולוגיים שיאפשרו זאת. כולל בת זוג שמוכנסת בדרכים שונות לשתף פעולה עם המעשה וההסתרה. זה יכול להיות דרך הפחדה, דרישה להערצה, העברת מסרים מבלבלים.
מזעזע במיוחד לחשוב על איש העוסק בטיפול בקרבנות פגיעה מינית ומלמד על כך והוא בעצמו פוגע, אך לעיתים העיסוק המקצועי הוא ניסיון לטפל/לתקן/לשלוט בדחף החולני. העיסוק המקצועי עשוי גם לספק גם כעין הגנה מתוחכמת וזמנית מפני האמת המפלצתית.
עבדתי שנים בכלא. במרחב שבו המרחק בין העבריין למטפל הנורמטיבי מצטמצם ונוצר מפגש בין שני בני אדם נשאלות השאלות הקשות והנוקבות על רוע, על פגיעה, על בושה ועל סודות והסתרות.
הסכנה הגדולה בתפקיד המטפל ובכלל היא פנטזיית ההצלה, תחושת הכוח, הידיעה והיוהרה שבאה בעקבות אלה.
בחדשות לאחרונה מופיעות ידיעות קשות, מרצה ומטפל חשוד בפגיעה מינית בבתו; איש שעמד לקבל פרס ישראל על מעשי חסד עומד לדין על פגיעות רבות וקשות; פסיכולוג שפגע במטופלות. ברגעים כאלה התחושה היא שהאדמה שלנו רועדת. הביטחון נפגע. מול כל אלה אנחנו שואלים את עצמנו איך זה יכול להיות שאדם יפגע כך?
אז מה עושים?
מטופלים צריכים להיות עם הקשבה מלאה ועמוקה לתחושות הבטן שלהם. לא מזמן נחשפתי לקשר טיפולי פוגעני שממנו סבלה אחת ממכרותיי. היא חשבה שכך צריך להיות והיא האשמה הבלעדית בתחושותיה, שהיא הטועה. אין פגיעה קשה מזו.
מטפלים חייבים להיות מודרכים בשוטף באופן קבוע. אם אתם הולכים לטיפול, אל תתביישו לשאול את המטפל אם הוא או היא מודרכים.
היו קשובים ללבכם. בדקו האם מותר לכם להעלות תחושות בטיפול ביחס למטפל? האם זה נהדף וחוזר אליכם כבומרנג? האם אתם חשים מואשמים? האם המרחב הטיפולי בטוח עבורכן/ם?
טיפול הוא לא תמיד חוויה קלה, הוא מזמין לגעת בכאב ולעבד אותו, אך המרחב הטיפולי צריך להיות בטוח ומוגן ומעניק תוקף וכבוד לתחושות שלכן/ם.
אם אתם כבר בטיפול וכרגע חשים בלבלול או בהלה, תנו מקום לתחושות שלכן/ם וגעו בחששות יחד עם המטפל.
יש להיזהר מנפילה לחשדנות יתר וחוסר אמון. זוהי קיצוניות שנייה שיש בה ייאוש וחידלון.
מה כן? כשפתאום כולם חשודים והכל מסוכן, זה הזמן להקשיב ללב ולאינטואיציות. יש כאן תזכורת לא ללכת שבי אחרי דמויות נערצות, ומצד שני כן להאמין בבני אדם. איך מיישבים את הסתירה? אולי בהקשבה עמוקה יותר ויותר לעצמנו ולאחרים.
אל לנו להתרחק באמת זה מזה. הכל מזמין אותנו להתחבר, מחדש ואחרת. דווקא בזמן כזה אנחנו עוד יותר צריכים את היחד, את החיבור. "אנחנו נולדים בקשר, נפצעים בקשר ונרפאים בקשר" כתב ד"ר הארוויל הנדריקס, מייסד שיטת האימאגו לטיפול זוגי.
כמובן שאנחנו המטפלים חווים טלטלה, חוששים. זה זמן טוב לענווה, להיזכר בתכונה הכי חשובה. בטח למטפלים. עלינו לזכור להקשיב למטופל גם כשנראה שהכל מובן לנו. ענווה היא היכולת לראות את עצמנו בהוקרה ובתודה על המתנות שקיבלנו, להעריך את עצמנו באופן מדויק ולשמור על הסקרנות, ההקשבה והאמונה שמייצרים קשר אנושי.
כי הריפוי שלנו כאמור, הוא בקשר. כזוגות, כמשפחות, כמדינה.
שימו לב לתחושות הבטן. במידה שאתם חשים לא מוגנים מול מטפל, במידה שיש ספק ולו הקטן ביותר, דברו על כך. בהתחלה מול המטפל עצמו ואם אין מענה מספק, ניתן לפנות למטפל אחר, לגוף שבו מועסק אותו מטפל או לארגון המקצועי הרלוונטי לתחום עיסוקו. אל תישארו עם זה לבד.
* ענת ריבלין היא עובדת סוציאלית קלינית, מומחית בהתמכרויות ומטפלת emdr מוסמכת מקהילת SOMEBUDDY –אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של פסיכולוגים ומטפלים מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית