נועה, בחורה צעירה מאזור המרכז, מאוד רוצה זוגיות. אחרי שיצאה לעשרות דייטים "הזויים ובזויים" להגדרתה, הכירה לאחרונה גבר חכם, חתיך, מצחיק, שחולק איתה תחומי עניין ועם עבודה מסודרת. הדייט הראשון היה מוצלח. בסופו נועה שילמה על עצמה – "אני תמיד משלמת על עצמי בהתחלה, יותר נוח לי ככה". בדייט השני, חיכתה שהוא יזמין אבל לאחר כמה דקות של המתנה שלפה את האשראי והחליטה להזמין אותו – "אני אישה עצמאית, יש לי משכורת טובה, אני בעד שוויון מלא ופתאום אני מחכה שהוא ישלם עלי? נלחמתי ברצון הילדותי הזה והזמנתי אותו". לפני הדייט השלישי החליטה שהפעם היא לא מוציאה את הארנק. החשבון חיכה וחיכה ולבסוף גבר חלומותיה אמר: "אז חצי חצי?". בפגישתנו השבועית שיתפה: "יכול להיות שהוא פשוט קמצן? זה הכי טרן אוף! מילא אם לא היה לו, אבל אני יודעת שהוא מסודר בקטע הכלכלי... אין מצב שאני יוצאת עם בחור קמצן! כבר הייתי בסרט הזה, זה מתחיל בכסף וממשיך לרגש, לחום, לפרגון... אני עם קמצנים גמרתי!" האם זו באמת "התכונה הכי פחות מושכת"?
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
בתחילת המאה העשרים פיתח זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, תיאוריה התפתחותית פסיכוסקסואלית שבמרכזה שלבים ליבידינליים – חמש תחנות התפתחותיות שנקבעות לפי ארגון הליבידו, האנרגיה של היצרים: שלב אוראלי (תקופת הינקות), שלב אנאלי (גילאי 4-2), שלב פאלי (עד גיל 6), שלב החביון (12-6) ושלב גניטלי (מגיל 12 ואילך). לפי פרויד, מצב שבו הליבידו "נתקע" באחד מהשלבים ההתפתחותיים, כאשר נוצר קיבעון בשלב התפתחותי מסוים, מתהווה אופי שאותו אנו מכנים טיפוס אוראלי, טיפוס אנאלי, טיפוס פאלי וכו'. הקמצן הוא אותו טיפוס שנתקע בשלב האנאלי. האישיות האנאלית מאופיינת בהתנהגויות הקשורות לנתינה ולסירוב, בשתלטנות, בחוסר גמישות ובעקשנות. גישות פסיכואנליטיות מאוחרות יותר רואות בהתנהגותו של הטיפוס האנאלי שתיאר פרויד הגנה מקדימה מפני השפלה וחרדה עמוקה הקשורה לתחושת מירמה שמקורה במניפולציות רגשיות בילדות: יחס אכזרי ומשפיל שהתלוו לו הצדקות שלפיהן האלימות או ההשפלה נעשות לטובתו ומתוך אכפתיות כלפיו. כאשר מאפייני האישיות האנאלית מופיעים בעוצמה מתעורר חשד להפרעת אישיות אובססיבית-קומפולסיבית (OCPD) – הפרעת אישיות המאופיינת בעיסוק יתר בפרטים, חוקים וסדר, בנוקשות ומוסרניות, בהצבת סטנדרטים עצמיים גבוהים עד כדי כך שהם מחבלים בהשלמת משימות (שום דבר לא טוב מספיק), ובקושי ביצירת אינטימיות ובהבעת אמפתיה.
מידת השפעת הגורמים הסביבתיים על היווצרותה של קמצנות טרם נחקרה לעומק. מצד אחד, נהוג לחשוב שאדם שגדל במשפחה דלת אמצעים וחזה בדאגה הכלכלית היומיומית של הוריו עשוי לפתח בבגרותו תחושת חוסר ביטחון כלכלי. תחושת חוסר הביטחון הכלכלי מקשה עליו לחלוק או לתת משהו שהוא מאמין שחסר לו. במקרים רבים תחושה זו לא מחויבת במציאות, כלומר, תחושת חוסר הביטחון הכלכלי לא מרפה וממשיכה להנחות את התנהלותו גם כאשר יש לו די והותר על מנת לחלוק או לתת. מצד שני, אנו עדים למקרים רבים בהם עניים נוהגים בנדיבות ודווקא עשירים נוהגים בקמצנות. מחקר שנערך באוניברסיטת ברקלי חשף כי אנשים שדרגו את עצמם בתחתית סולם ההכנסות תרמו מנכסיהם 44% יותר מאלה שדרגו עצמם במעלה סולם ההכנסות. ניסוי אחר שנערך באוניברסיטת ניו-יורק סטייט (SUNY) ובחן כיצד משפיעה חשיפה להתנהגות נדיבה או קמצנית על ילדים בני 6 גילה כי ילדים שצפו בהתנהגות נדיבה חלקו מרכושם (בניסוי רכושם היה גולות) פי שתיים יותר מאשר ילדים שצפו בהתנהגות קמצנית.
מתקמצנים על רגשות
לקמצנות החומרית עשויה להתלוות גם קמצנות רגשית. בוס או קולגה קמצנים מבחינת רגשית יהיו מרוחקים, קורקטיים וימעיטו במתן משובים חיוביים; חבר קמצן רגשית ימעיט בגילויי חיבה, בהבעת פרגון ובמתן מחמאות; הורה קמצן רגשית יתנה את הבעת אהבתו לילדו בהישגים (יתגאה בו רק כאשר יקבל ציונים גבוהים, יחבק אותו רק כשיזכה בתחרות) ובכך ייצור אצל ילדו תחושה שאהבה היא דבר מותנה ומוגבל בזמן ושהוא אינו ראוי לקבלה אלא בתנאים מסוימים; קשר רומנטי עם בן או בת זוג קמצנים רגשית משמעו גילויי חיבה, קירבה, חום, אינטימיות, מגע, נשיקות, חיבוקים, ליטופים, וקיום יחסי מין, אך ורק כאשר הוא מעוניין בכך וללא התחשבות בצרכיו ורצונותיו של בן-הזוג האחר. בנוסף, בן או בת זוג קמצנים רגשית ימעיטו בביטוי מילולי של אהבתם. הבעה מילולית של אהבה או הערכה כמו "אני אוהב אותך", "אני מעריצה אותך", "את האדם הכי יפה בעולם", יאמרו לעיתים רחוקות וללא המעורבות הרגשית המתבקשת.
עוד ב-mako בריאות:
>> נוטפים: 17 סודות שרק מי שמזיע המון יבין
>> מקרה או גנטיקה: מה הסיכוי שיצאו לכם תאומים?
>> לחוצים? הנה 8 דרכים להשתחרר ב-5 דקות
קמצנים רגשית תופסים וחווים אהבה כמשאב מוגבל שיש לכלכל באופן שקול ומושכל. כתוצאה מכך, רובם משתמשים בהבעת אהבה כאמצעי לשליטה במערכת היחסים: כאשר בן-זוג אחד מקמץ בהבעת חיבה, חום וקירבה, ובן-הזוג האחר זקוק לקבלת חיבה, חום וקירבה וחש תסכול מהעדרם, הרי שהשליטה במידת הקרבה וברווחה הנפשית (well being) של בן-הזוג מצויה בידיו של בן-הזוג הקמצן רגשית. בן או בת זוג קמצנים מבחינה רגשית כמו גם הורה קמצן מבחינה רגשית, עלולים ליצור חסך עד כדי הרעבה רגשית אצל יקיריהם. חשוב לציין שקמצנות רגשית עשויה להופיע דווקא עם נדיבות חומרית, כאשר הנדיבות החומרית מהווה מעין פיצוי על הקמצנות הרגשית או הסתרה שלה.
רוית מגדל, יועצת זוגית, משתפת מניסיונה: "כשאנחנו בוחרים בן-זוג, אנחנו בדרך-כלל מחפשים מישהו עם השקפת עולם דומה לזו שלנו ועם אורח חיים דומה. קמצנות, או לחילופין פזרנות, היא נדבך משמעותי בהשקפת עולם ואם אין שם התאמה זה עשוי להיות "דיל ברייקר". קמצנות מכתיבה אג'נדה מובהקת בכל הנוגע לניהול משק בית – אם שני בני הזוג קמצנים זה יכול לעבוד מצוין כי הם חולקים את אותה האג'נדה, אבל אם אחד מבני הזוג קמצן והשני לא זה עלול לגרום לחיכוכים רבים. בדרך כלל ישנם הבדלים מגדריים – ברוב המשפחות הגבר הוא עדיין בעל ההכנסה הגבוהה יותר ולכן כשבעל המאה הוא בעל הדעה והוא קמצן בת הזוג עשויה להרגיש ששולטים בה, שלא מפרגנים לה, שחוסכים ממנה. כאשר האישה היא הקמצנית, הגבר עשוי לחשוש שהיא חוסכת מהילדים שלהם. בשני המקרים הפתרון הוא לקחת אחריות על המצב, להפריד חשבונות, להפריד את ההתנהלות הכלכלית – שכל אחד יבזבז ויקמץ כאוות נפשו. לנהל זוגיות עם אדם שהוא קמצן רגשית זה מאוד קשה: הוא לא נותן מעצמו, הוא לא פותח את הלב, הוא לא נותן פידבק רגשי להתנהלות ביניכם – את יכולה להרעיף עליו אהבה אין קץ והוא אטום לזה, הוא לא מחזיר שום פידבק. כדי להתמודד עם קמצנות רגשית צריך להיות טיפוס מאוד מכיל, מטפל ורגיש שמסוגל לזהות את רגשות בן-הזוג מבלי שהוא יביע אותם."
איך להתמודד עם קמצנים?
קמצן חומרית לרוב יתפוס את עצמו כחסכן, זהיר או מחושב. הוא לעולם לא יודה בפני עצמו בקמצנותו ולכן אין דרך קלה ואלגנטית להתעמת איתו בעניין. איך בכל זאת נתמודד: האפשרות הראשונה היא הבלגה – לנשוך שפתיים, לחכות שיעבור ולצחוק על זה אחר-כך בבית כדי לפרוק מתח ועצבים; האפשרות השנייה היא הצגת מודל אלטרנטיבי של נדיבות ונתינה בתקווה שהדבר ימצא חן בעיני הקמצן והוא יאמץ התנהלות דומה או לכל הפחות יבין שהוא מצופה להתנהג לפי קודים הכוללים נדיבות; האפשרות השלישית היא ליזום שיחה בעלת אופי עימותי או אימותי (מלשון אמת) תוך הימנעות מהאשמות ועם שימת דגש על איך אני מרגישה – "אני נהנית מנתינה, משמח אותי לתת לך ואני נותנת לך לא מעט, אבל אני זקוקה להדדיות, אני רוצה לפעמים גם לקבל ממך, זה מאוד ישמח אותי לקבל ממך". עימות ישיר, הטחת האשמות או הצבת מראה ("כל האמת בפרצוף") יהיו קשים מידי לעיכול ולכן ייהדפו ולא יהיו אפקטיביים.
* הכותבת היא מטפלת בפסיכודרמה בנוער ובצעירים, וחוקרת קשרים בין טיפול לתרבות