לאחר האסון הנורא שהתרחש במגרש הכדורגל ביישוב הדרוזי מג'דל שמס, כאשר רקטה ששיגר חיזבאללה קטלה את חייהם של 12 ילדים ונערים וגרמה לפציעתם של רבים, התושבים במקום מנסים לאסוף את השברים ומתחילים להתמודד עם המראות הקשים שממשיכים ללוות אותם.
"ניסיתי למנוע מהורים להגיע למקום כדי שלא יראו את הילדים במצב הזה", מספר בריאיון ל-mako בריאות, האשם אבו ג'בל, מ"מ מנהל מחלקת הרווחה במג'דל שמס שהגיע לזירה תוך דקות. לדבריו, בעקבות האירוע, ישנם נפגעי חרדה רבים בקרב התושבים. "אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לטפל בתושבים, ויש הרבה פניות של אנשים שרוצים לעזור ולתרום. כל הכפרים הדרוזים שילבו ידיים ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה, אבל ייקח זמן להתגבר על האירוע הזה".
שלמה כהן, מנהל מחוז צפון במשרד הרווחה, אומר כי התחושות בקרב הנוכחים הן בעיקר הלם כבד, וקושי נפשי ורגשי עצום להכיל ולעכל את כל מה שהתרחש. הוא מסביר כי באותו הערב, נהרו לכיוון המגרש תושבים רבים שרצו לסייע. "כל הפינוי והטיפול בפצועים היה מאוד קשה. המון אנשים שהגיעו למגרש נתקלו במראות הקשים, ואני מאמין שתהיה לזה השפעה שנראה בהמשך, אצל חלקם אולי כבר עכשיו, והם יצטרכו עזרה נפשית כזו או אחרת".
לדבריו, בד"כ באירוע מהסוג הזה, משרד הרווחה עובד בשיתוף פעולה עם המשטרה, ולאחר זיהוי הגופות, הוא מבשר את הבשורה הקשה למשפחות. אולם הפעם, כיוון שהאירוע התרחש בלב היישוב, היו תושבים שכבר ידעו מה עלה בגורל יקיריהם עוד לפני שהגיע מידע מגורמים רשמיים. "בעקבות כך, לא התאפשר תהליך סדור של קבלת הבשורה. אני חושב שגם זה עלול להשפיע על הדרך שבה אותן משפחות מעבדות את האבל. הורה שרואה את הילד שלו במצב כמו שחלק מההורים נאלצו לראות, מתמודד עם משהו קשה מנשוא. הכאב מאוד גדול, וייקח זמן רב לעכל אותו".
כהן מציין כי גם חלק מהעובדים הסוציאליים שנשלחו לאזור, הגיעו לסייע כבר באותו הלילה, ולכן היו עדים אף הם למראות המזוויעים. "פגשתי אותם בתחילת השבוע, וראיתי עליהם את הכאב וההלם. באותו ערב היה הרבה חוסר ודאות ולחץ גדול, והם לא ישנו דקה. חלקם היו בחמ"ל המועצה, אחרים היו בשטח והסתובבו בבתי החולים, נענו לפניות המשפחות. מעבר לכך, היו לא מעט בקשות מהמשפחות שיסייעו להם במציאת נעדרים בגלל הכאוס שהתרחש, גם משפחתו של ג'יפארא אבראהים בן ה-11 פנתה אלינו. ניסינו לעזור ולאתר את כולם, אך לצערנו הרב בחלק מהמקרים, כמו במקרה של ג'יפארא, הסוף היה מצער. מכיוון שפציעתו הייתה כל כך קשה, היה קשה לזהות אותו".
כהן מסביר כי המטרה של משרד הרווחה היא לסייע למשפחות הנרצחים והנפגעים בכל דבר שיצטרכו, החל מעניינים טכניים ועד מיצוי זכויות והפניה לטיפול נפשי בהמשך, באמצעות מערך הנפש או המערך הפסיכיאטרי, ובהתאם לעוצמת הטראומה שחוו. הוא מדגיש כי ישנם מספר גורמים שמעורבים בשטח על מנת להתמודד עם המצב. "להבנתי גם משרד החינוך הפעיל את השירות הפסיכולוגי החינוכי, שכן רבים מהפצועים ומי שנכחו במקום בזמן האירוע, הם ילדים ובני נוער הזקוקים לעזרה".
"לא רק השגרה מתערערת, אלא גם התחושה שבני אדם הם טובים ביסודם"
מלבד השכול על חבריהם שנרצחו, אותם ילדים יאלצו להתמודד גם עם הטראומה ועם המראות הקשים שראו. ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב, מסבירה כי "הפתאומיות שבה הפך בילוי בסוף השבוע לשדה קטל, פוגמת בתחושה שהעולם הוא מקום הגיוני, שניתן לצפות את מהלכו ולתת אמון באחראים". לדבריה, אובדן של חברים, ילדים, הופך מפלצתי אף יותר כשהוא תולדה מכוונת של זדון אנושי. "לא רק השגרה מתערערת, אלא גם התחושה שבני אדם הם טובים ביסודם". היא מוסיפה כי הנוכחים במקום, מרביתם ילדים, נחשפו למראות ולקולות שפוצעים את המערכת הנפשית, ולהוריהם לא הייתה אפשרות לגונן על ילדיהם מפני תמונות האימה. "גם זה ממחיש בעיניהם את אוזלת היד שלנו, המבוגרים, בשמירה על ביטחונם בחיי היום-יום".
לטענת ד"ר גוטמן, השרירותיות שבהרג, מגבירה בקרב מי שניצלו מהאסון, את תחושת האשם. "שכולים רבים רדופים על ידי מחשבות מענות, כאילו עיכוב קל או שינוי זניח, היו מותירים את יקיריהם בחיים". היא מדגישה כי מבחינה פסיכולוגית, המענה האולטימטיבי לרשעות הרצחנית שעוררה את הטראומה, הוא אנושיות, חמלה, ותמיכה בין-אישית. "לחיבור אכפתי וקשוב יש פוטנציאל לקדם את כוח העמידה הקיים בנפש, ולאפשר חיים ואהבה גם במצבים של קושי קיצוני".
בתוך כך, בימים אלה החליטו במשרד הרווחה לתגבר את מערך העובדים, ולשלוח צוותים של עובדים סוציאליים למקום. לנוכח מספר הפצועים, ומספר האנשים הרב שהגיעו למקום באותה השבת ונחשפו לתמונות הקשות, נערכים במשרד לסיוע מקיף גם עבור המעגל השני של משפחות הילדים שהיו קרובים לאזור הפגיעה וחוו טראומה, וכן לשאר אנשי היישוב.