מזה שנים, מעוררת נפש האדם את סקרנותם של חוקרים רבים ברחבי העולם, אשר מנסים לפענח מה גורם להופעתן של הפרעות הגורמות לדפוסי התנהגות שונים בקרב חלקים שונים באוכלוסייה. סכיזופרניה למשל, היא אחת ההפרעות המוכרות, אף ששכיחותה אינה גבוהה יחסית.

ד"ר איתי בסר, מנהל המערך האמבולטורי במרכז לבריאות הנפש באר שבע ויו"ר החברה הישראלית לרפואת התמכרויות, מציין שבערך אחוז עד שני אחוזים מסך האוכלוסייה הכללית סובלים מההפרעה פסיכוטית זו.
ד"ר בסר מסביר כי פירוש המילה סכיזופרניה ('שסעת' בעברית), הוא ניתוק/ קרע/ שסע בין מחשבות לרגשות. זאת בשונה למשל מהפרעת זהות דיסוציאטיבית בה האדם יכול להחזיק במספר אישיויות במקביל.

ד
ד"ר איתי בסר, מנהל המערך האמבולטורי במרכז לבריאות הנפש באר שבע ויו"ר החברה הישראלית לרפואת התמכרויות|צילום: באדיבות המצולם

אגב, אף שלעתים מבלבלים בין המופע הקליני של הסכיזופרניה  לבין מה שמכונה "פיצול אישיות" (הפרעת זהות דיסוציאטיבית) – האחרונה שייכת לסל ההפרעות הניתוקיות (דיסוציאטיביות), ולמעשה מדובר בהפרעה שונה לחלוטין. 

"הופעת סכיזופרניה קשורה למגוון גדול של גורמי סיכון ותנאים נוספים דוגמת גנטיקה, חשיפה למצבים מעוררי עקה (סטרס) ועוד. ביטויה הביולוגי קשור לשינויים בביטוי של מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) שונים דוגמת דופמין, סרוטונין וכו'", מסביר ד"ר בסר. "מהלך ההפרעה מאופיין לרוב בהתלקחויות ובנסיגות על ציר הזמן".

בהקשר זה מציין ד"ר בסר כי חשוב להפריד בין הפרעה פסיכוטית כרונית כדוגמת סכיזופרניה לבין משברים פסיכוטיים קצרים וחד פעמיים. "השפעה של סמים למשל יכולה להוביל, להופעת תסמינים פסיכוטיים, לרוב מייד לאחר נטילת הסם ותחת השפעתו, כמו למשל ביטוי של מחשבות שווא (דלוזיות), הזיות שונות והתנהגות נטולת שיפוט. מנגד, חשוב לציין כי שימוש בסמים אשר יכולים להוביל לביטוי תסמינים אלו יכול להוות גורם סיכון להתפתחותה של הפרעה פסיכוטית כרונית כמו סכיזופרניה".

אגב, לדברי ד"ר בסר ההפרעה יכולה להתפתח באופן שונה בהתאם למגדר. בעוד שאצל גברים היא לרוב מתפרצת בין גיל 18 - 25 בממוצע, אצל נשים היא מופיעה מעט מאוחר יותר, בגיל 25 – 35 ולעיתים גם לאחר גיל 40. כך או כך, ד"ר בסר מבהיר כי הפרעה זו אינה פוסחת על אף אחד והיא עשויה להופיע אצל נשים לפני גיל 25 ובקרב גברים מעל גיל 25.

האבחון

ד"ר בסר מציין כי בד"כ, טרם התפרצות ההפרעה מופיעים שינויים מקדימים (פרודומליים), הנמשכים לכל הפחות חצי שנה. "למעשה, בשלב זה האדם מתחיל לנתק קשרים חברתיים, הביצועים הלימודיים שלו פוחתים, ובמקביל מתחיל תהליך של צמצום במרבית מישורי התפקוד (אישי, זוגי, משפחתי, חברתי, לימודי ותעסוקתי). בפרק זמן זה, הוא יכול אף לבטא רעיונות או מחשבות שאינם מתיישבים עם המציאות, וסביבתו מדווחת שהוא מתחיל לדבר לא לעניין תוך שהוא מבטא רעיונות ומחשבות שלא עלו עד כה", מציין ד"ר בסר.

"רק בהמשך, כאשר מופיע המשבר/ההתקף הפסיכוטי אשר מלווה בהפרעה התנהגותית סוערת יותר, לרוב עם ביטוי של מחשבות שווא דוגמת מחשבות רדיפה, גדלות, יחס, אשמה ועוד, האבחנה תהיה ברורה. הסימנים יכולים להופיע עם או ללא הזיות שמיעה או ראייה. רק בדיעבד, בשיחה עם המטופל או הקרובים לו ידווחו על השינויים בהתנהגות ובחשיבה בחודשים שקדמו להתקף הפסיכוטי", מסביר ד"ר בסר.

"כך, בסופו של דבר אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה נאלצים להתמודד עם תסמינים בולטים כמו מחשבות שווא, הזיות, דיבור והתנהגות לא מאורגנים, המכונים 'סימנים חיוביים'. זאת לצד תסמינים של  ירידה כללית בתפקודים הניהוליים, במוטיבציה, ביכולת התכנון ובצמצום במרבית מישורי התפקוד -סימנים אלה מכונים 'סימנים שליליים'".

לדברי ד"ר בסר, הסימנים החיוביים שתוארו בולטים בעיקר (אך לא רק) במצבי התלקחות והחמרה, בעוד שהסימנים השליליים מתפתחים לרוב על פני הזמן והתקדמות מהלך ההפרעה. "בשל התסמינים השליליים והתובנה הלקויה לגבי קיומה של ההפרעה ולצורך בטיפול, המתמודדים עם סכיזופרניה, יכולים להזניח גם את בריאותם הגופנית, מתקשים לשתף פעולה עם גורמי רפואה שונים בטיפול במחלות שונות כגון סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב ועוד, ובכך הם פוגעים עוד יותר באיכות חייהם ואף מקצרים אותם. לפי הנתונים הקיימים כיום אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה חיים פחות ביחס לכלל האוכלוסייה". 

הגורמים

ד"ר בסר מסביר כי עד כה עולם הפסיכיאטריה לא הצליח להסביר מהם הגורמים המדויקים להופעת הסכיזופרניה. עם זאת, הוא מציין כי קיימים גורמי סיכון המעלים את הסבירות ללקות בה. "ידוע למשל כי תורשה מהווה מרכיב חשוב שעשוי להשפיע על הסיכוי  לפתח סכיזופרניה. כמו כן, קיימות תיאוריות הגורסות כי זיהומים וויראליים מסוימים עשויים להוות זרז להופעת ההפרעה וגם שימוש בסמים אשר יכול להוביל להתפתחות תסמינים פסיכוטיים מהווה גורם סיכון. כמו כן, קיים קשר בין מגורים באזורים צפופים לבין עליה בשכיחות ההפרעה, וכמו בתחומים רבים הקשורים לנפש שלנו – גם לסטרס שאנחנו חווים ישנה חשיבות, והוא עשוי להוות זרז שגורם להופעת הפרעות נפשיות שונות, בין היתר סכיזופרניה.

סוגי הטיפולים

ד"ר בסר מבהיר כי קיימת חשיבות רבה להתערבות טיפולית מוקדמת, אשר יכולה לשפר עד מאוד את היכולת להתמודד עם התסמינים ולצמצם כמה שניתן את ביטויים העתידי.

"לצערי, ברוב המקרים אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה אינם מגיעים לטיפול בשלב הראשוני, אלא רק כאשר מופיע המשבר הפסיכוטי הראשון או אולי אפילו השני".

סכיזופרניה טיפול (צילום: By Photographee.eu)
"קיימת חשיבות רבה לליווי שיקומי שאינה פחותה מהטיפול התרופתי" (ד"ר בסר) |צילום: By Photographee.eu

כיוון שאופייה של המחלה כרוני, הטיפול בה ממושך והוא נעשה במספר מישורים:

טיפול תרופתי

תפקידן העיקרי של התרופות הוא להפחית את עוצמת ואת תדירות מחשבות השווא וההזיות, ולסייע למטופל להתמודד עם השינויים ההתנהגותיים.

ד"ר בסר מציין כי מזה שנים רבות קיימים מגוון טיפולים תרופתיים, אותם יש ליטול באופן קבוע וכרוני: "קיימים טיפולים הניתנים בנטילה דרך הפה על בסיס יומי, או לחלופין תרופות המיועדות לשימוש ארוך טווח אשר ניתנות בזריקה לשריר אחת לשבועיים/ שלושה שבועות/ חודש/ שלושה חודשים. היתרון בטיפול ארוך טווח נובע מכך שהמטופל אינו מחויב ליטול אותו מידי יום.

הטיפול התרופתי מהווה אתגר הן עבור המטפלים והן עבור המטופלים. ראשית, פעמים רבות מידת התובנה לקיומה של ההפרעה ולצורך בטיפול קבוע אינה גבוהה ולעתים עוברות מספר שנים עד להתפתחות כזאת. כאשר התובנה לקויה, כך גם מידת שיתוף הפעולה.

שנית, נטילת תרופות שתפקידן לצמצם תוכן מחשבה פסיכוטי, ולהפחית הזיות ובעיות בהתנהגות – עלולה להוביל להופעת תופעות לוואי מגבילות ומטרידות המקשות על תפקוד יומיומי, דוגמת נוקשות שרירים, רעד, אי שקט ועוד. תופעות לוואי אלו יכולות להוביל לאי שיתוף פעולה, הפסקת טיפול והיעדרות ממעקב מרפאתי.

היות שמדובר בהפרעה המשפיעה על התפקוד היומי, ד"ר בסר מציין כי טיפול ארוך טווח יכול להוות יתרון עבור חלק גדול מהמטופלים, שכן הם אינם נדרשים לזכור, או להתמודד עם נטילת תרופה דרך הפה מדי יום. "בהקשר זה, חשוב לציין כי כאשר כדורים המיועדים לנטילה יומית אינם ניטלים במועד, השפעתם מוגבלת והסיכוי להתלקחות חוזרת של ההפרעה עולה".

ד"ר בסר מסביר כי קיימים סוגים שונים של תרופות לטיפול בסכיזופרניה וקצרה היריעה מלפרטם. עם זאת, הוא מסביר כי ישנם מספר עקרונות חשובים הקשורים לתרופות, אותם ניתן להכיר ולזכור:

תרופות "הדור ישן" (נקראות גם תרופות "דור ראשון" או תרופות 'טיפוסיות (Typical)): אלה מטפלות היטב בתסמינים החיוביים שהוזכרו, אך שיעור תופעות הלוואי הקשורות לתנועתיות (רעד, שרירים תפוסים ואי שקט) שלהן גבוה בהשוואה לתרופות מהדור החדש עליהן יפורט בהמשך.

תופעות לוואי אלו יכולות להגביל תפקוד ולפגוע באיכות החיים. בשל כך גם שיתוף הפעולה וההיענות לטיפול יכולים להיפגע.

תרופות "הדור החדש" (נקראות גם תרופות 'דור שני' או תרופות 'לא טיפוסיות (Atypical)). גם תרופות אלה מטפלות היטב באותם התסמינים, אך שיעור תופעות הלוואי שלהן, הקשורות לתנועתיות, נמוך יותר בהשוואה לתרופות 'הדור הישן'. מדובר במגוון תרופות, אשר לכל אחת תכונות ייחודיות משלה. חשוב לציין כי למרות ששיעור תופעות הלוואי התנועתיות/ נוירולוגיות לאחר נטילתן נמוך יותר, חלקן מאופיינות בהתפתחות תופעות לוואי שאינן תנועתיות דוגמת השמנה והפרעות מטבוליות אחרות.

כמו כן, גם בנטילת תרופות אלו תיתכן פגיעה בתפקוד ובהיענות לטיפול, כך שישנה חשיבות רבה לבחירת תרופות חדשות יותר אשר גם מראות יעילות וגם שומרות על פרופיל תופעות לוואי נמוך יותר.

טיפול שיקומי סוציאלי

 למרות שהתרופות מטפלות ביעילות רבה בתסמינים החיוביים (מחשבות שווא, הזיות והתנהגות לא מאורגנת) באחוזים מרשימים, ומצליחות להעלים כמעט לחלוטין (ב 80 אחוז לפחות) את התסמינים הללו במהלך השנה הראשונה לטיפול, מרביתן אינן יעילות עבור הטיפול בהתפתחות הסימנים השליליים של ההפרעה הכוללים את הצמצום שתואר במרבית מישורי התפקוד, ירידה במוטיבציה, ביכולת התכנון, ביכולת וברצון ליהנות ועוד. בשל כך, קיימת חשיבות רבה לטיפול רב מקצועי אשר יוכל לתת מענה לשיפור באיכות החיים, להתקדמות אקדמית ומקצועית, וילווה את המתמודדים לאורך שנים.

לדברי ד"ר בסר, קיימת חשיבות רבה לליווי שיקומי שאינה פחותה מהטיפול התרופתי, הן באמצעות שיחות עם אנשי מקצוע והן במסגרת שיקומית המסייעת למטופל להתנהל טוב יותר בפן התעסוקתי, החברתי והמשפחתי.

"המתמודדים עם סכיזופרניה זקוקים לתהליך שיקומי מובנה ולווי אדוק של כלל גורמי המקצוע. לרוב, כאשר מוכרת נכות רפואית בביטוח לאומי בגובה 40 אחוז על סעיף נפשי, המתמודדים זכאים לקבלת מענה במסגרת שירותי שיקום. חברות השיקום מלוות את המתמודדים ובונות עימם 'סל שירותים' המותאם לצרכיהם, יכולותיהם, ורצונם במכלול מענים – לימודים, תעסוקה, פעילות חברתית, דיור, שירות טיפולי שיניים ועוד".

מעבר ללווי השיקומי הפרטני, לדבריו קיימת חשיבות רבה גם לגיוס גורמי התמך הטבעיים (לרוב בני משפחה, מכרים וחברים) בעזרה למהלך הטיפולי. "המערך הטיפולי משקיע זמן ומשאבים רבים גם בהיבט זה, כדוגמה – במרפאות בריאות נפש רבות בקהילה ובבתי החולים קיים מערך המושתת על עובדים סוציאליים בעיקר אשר מעניק לווי, תמיכה ומענה לבני משפחות המתמודדים.

אין ספק ששילוב גורמי תמך אלו בטיפול האקטיבי בקרב מתמודדים, משפר את איכות חייהם וחיי משפחותיהם, משפר רמה תפקודית, מצמצם החמרה במצב הנפשי ומוביל לירידה בכמות ובמשך האשפוזים".

לסיכום:

"סכיזופרניה (שסעת) היא הפרעה השייכת לסל ההפרעות הפסיכוטיות הכרוניות בבריאות הנפש. מהלך המחלה מאופיין בהתלקחויות ובנסיגות של התסמינים. מכלול הסימנים והסימפטומים נחלק לשתי קבוצות - סימנים חיוביים, אשר ניתן לשלוט עליהם באופן משביע רצון ע"י תרופות שונות, וסימנים שליליים אשר עיקר הטיפול בהם קשור ללווי האדוק במרפאות, יצירה של קשר טיפולי, חיבור למסגרות שיקומיות ותמיכה מקצועית בגורמי התמך של המתמודד/ת", מסכם ד"ר בסר.

למרות האתגרים הרבים העומדים בפני המתמודדים עם סכיזופרניה, ד"ר בסר מציין כי כאשר פונים לעזרה בזמן והטיפול המתאים מתחיל מוקדם ככל האפשר תוך לימוד מיומנויות כישורי חיים ושמירה על אורח חיים בריא, המתמודדים עם ההפרעה יכולים בהחלט לנהל חיים מלאים ובעלי משמעות, חיים של סיפוק והגשמה, חיים הכוללים חיי משפחה, לימודים ופעילויות חברתיות שונות.

מוגש כשירות לציבור מטעם חברת לונדבק, ללא מעורבות בתכנים.