תחום התזונה שופע אמונות טפלות ומיתוסים. "כולם יודעים" שאסור לשתות מים אחרי שאוכלים אבטיח, גם אם בפועל אין לזה כל בסיס. אחרים מספרים שמזל רע לשתות את הקפה הראשון של היום שלא בישיבה, ואוי ואבוי אם נשפך לכם מלח לא בכוונה! אמונה מוכרת אחרת גורסת שאם אוכלים בעמידה או לפני השינה, כל השומן החדש יצטבר בירכיים ובישבן. האם זה נכון?
בפשטות, התשובה היא לא. כל המזון שאנחנו אוכלים, בכל שעה ובכל תנוחה, עובר תמיד את אותו מסלול של עיכול וספיגה בגוף.
המזון שנלעס בפה עובר בשלב הראשון דרך הוושט לקיבה, שם חומצות הקיבה ואנזימים מתחילים את תהליך הפירוק שלו. משם הוא ממשיך אל התריסריון, שהוא החלק העליון של המעי הדק, ועובר שם מסלול איטי שבו המזון מפורק לרכיבים קטנים יותר ויותר בדרכו לאורך המעי, עד שמתקבלות מולקולות שהגוף מסוגל לספוג. המולקולות הללו נספגות מהמעיים לדם, משם עוברות לכבד וממנו אל שאר חלקי הגוף.
אומנם מזונות שונים שוהים זמן שונה בקיבה, אך זהו רק השלב הראשון בתהליך העיכול שנמשך 8-6 שעות, עד שחומרי המזון נספגים והפסולת ששנותרת עוברת מהמעי הדק למעי הגס ומוכנה להתפנות מהגוף כצואה. התהליך של צבירת השומן ברקמת השומן קורה רק אחרי שהגוף מנצל את כל האנרגיה שדרושה לו, ויכול לפנות את העודפים לשימור במאגרים שישמשו אותו בשעת מחסור בעתיד. כל זה מתרחש שעות רבות לאחר הארוחה, בלי שהגוף יודע מהו המזון שממנו הגיע השומן, מתי נאכל ואם זה קרה בעמידה, בישיבה או בשכיבה.
מה משפיע על פיזור השומן בגוף?
רקמות השומן שלנו מפוזרות בכמה מקומות בגוף. חלק מהשומן נמצא ממש מתחת לעור ומסייע לבודד את איברינו מהטמפרטורה החיצונית. בבטן, השומן מרפד את האיברים הפנימיים, והיתרה, שכוללת יותר מ-80 אחוז מכלל כמות השומן בגוף, מתרכזת בישבן ובירכיים, כמעין שכבת מגן מלחצים פיזיים. מחקרים רבים מצאו שדווקא הצטברות של שומן בטני קשורה במיוחד לסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם.
הגורם המכריע בקביעת כמות השומן ופיזורו במאגרים השונים בגוף האנושי הוא המין. בממוצע, לנשים יש יותר שומן בגוף באופן אבסולוטי, אך הפיזור שונה בשני המינים. בשעה שאצל גברים 20-10 אחוז מסך השומן מרוכז בבטן, אצל נשים השומן הבטני מתמצה ב-10-5 אחוזים בלבד מכלל השומן בגופן, והשאר מפוזר באזורים הפריפריאליים, בין השאר בתחת ובירכיים. פיזור השומן מושפע כנראה מהורמוני המין, כך שאחרי גיל המעבר, כשהווסת מפסיקה ורמות האסטרוגן פוחתות, רואים שחל אצל נשים שינוי בפיזור השומן, ובמקביל עולה הסיכון שילקו במחלות לב.
פיזור השומן בגוף מושפע גם מהגנטיקה. בשנים האחרונות נעשה מאמץ לזהות גֵנים שמשפיעים על פיזור השומן, בתקווה שיסייעו לפתח בפיתוח טיפולים חדשניים להתמודדות עם העלייה המתמשכת בשיעורי ההשמנה בעולם.
טיפולים תרופתיים יכולים לעיתים להשפיע על פיזור השומן בגוף, ובעיקר טיפולים בגלוקוקורטיקואידים – הורמונים סטרואידיים נוגדי דלקת שניתנים לפעמים כטיפול זמני לאלרגיה ולדלקות, או כטיפול כרוני לדיכוי מערכת החיסון במחלות אוטואימוניות, שבהן מערכת החיסון תוקפת רקמות בריאות של הגוף. הטיפול עלול לגרום להצטברות שומן בגפיים, ואף להעלות את הסיכון לחלות במחלות לב.
עוד ב-mako בריאות:
>> התרופה לקורונה כבר כאן, למה לא משתמשים בה?
>> מחקר חושף: ההרגל הנפוץ הזה גורם לעלייה במשקל
>> תביעה: רופאה צעירה מתה בעקבות זריקת אפידורל
להיפטר מהשומן?
לא פשוט להתערב באופן שבו השומן מפוזר בגוף. שינוי באורח החיים, כגון דיאטה דלת קלוריות או פעילות גופנית, יכולים לסייע להפחית את כלל מסת השומן בגוף ולצמצם את הסכנה הבריאותית הכרוכה בעודף שומן. עם זאת, השאלה איזה מאגרי שומן ינוצלו יותר משתנה מאדם לאדם, בהתאם למין ולגנטיקה של כל אחד ואחת.
התערבות אפשרית נוספת היא באמצעות ניתוח. רוב ניתוחי שאיבת השומן נעשים על רקע אסתטי ומתמקדים בשאיבה של השומן התת עורי בבטן או של מאגרי השומן בירכיים. מחקרים שבחנו את ההשפעות של שאיבת שומן תת-עורי מאזור הבטן לא הניבו ממצאים חד-משמעיים לגבי השלכות הטיפול, ואילו לשאיבת שומן מהירכיים עלולות להיות השפעות מזיקות בטווח הארוך, אך המחקר בנושא הזה דל.
הסרת השומן התוך בטני כבר מחייבת ניתוח הכרוך בפתיחת הבטן. מדובר בטיפול מורכב, קשה ומסובך ועל כן הוא מוגבל רק לאנשים שסובלים מהשמנת יתר חולנית, כחלק מהתערבות ניתוחית לקיצור הקיבה, כך שקשה להפריד את השלכותיה מההשפעות של הירידה במשקל בעקבות הניתוח.