בחברה שבה אנו חיים נדמה לפעמים כאילו רצפת האגן היא חלק מהאנטומיה הנקבית בלבד. תמצאו שלל כתבות עליה במגזינים לנשים, אתרי קופות חולים מייחדים לה מקום במדורי "בריאות האישה" ופרסומות לטיפולים שמתיימרים לטפל בבעיות הקשורות לאזור האנטומי הזה ינוסחו פעמים רבות בלשון נקבה. ופניות לזכרים? הרבה פחות. אבל ההבנה שגם זכרים צריכים לשמור על בריאות רצפת האגן שלהם רחוקה מלהיות גילוי חדש. אפילו בימי היפוקרטס, אבי הרפואה שחי במאה החמישית לפני הספירה ביוון העתיקה, נהגו גברים לבצע תרגילים לחיזוק רצפת האגן במרחצאות ובמוסדות חינוך דוגמת הגימנסיון. מאז ועד היום התקדמנו מאוד בתחומי הרפואה והמדע, ועם זאת תפקיד רצפת האגן והאופן המדויק שבו היא מתפקדת נותרו תעלומה עבור רבים מאיתנו.

רצפת האגן, נעים להכיר

רצפת האגן היא מערכת מורכבת של שרירים, עצבים, כלי דם ורקמות חיבור, שמסודרים בשלוש שכבות בתחתית האגן האנושי. יחד הם יוצרים רשת חזקה שמחזיקה את כל האיברים הפנימיים הנמצאים באגן ובבטן שלנו ומעניקה להם תמיכה.

המבנה הזה קיים כמובן אצל כל בני האדם, אך עקב ההבדלים בין האנטומיה הזכרית והנקבית, נשים נוטות יותר לפתח בו בעיות לעומת גברים. ברצפת האגן יש נקודות תורפה, אזורים שמועדים לפורענות יותר מאחרים. בראשם נמצאים נקבי הגוף, הכוללים את פתח יציאת השתן (השופכה) ופתח יציאת הצואה (פי הטבעת) הקיימים אצל שני המינים. באגן הנקבי יש גם נקב שלישי, ולכן נקודת תורפה אפשרית נוספת – פתח הנרתיק. בנוסף, רצפת האגן הנקבית צריכה לתמוך ברחם, שלא קיים אצל הזכרים.

נוכחותו של איבר נוסף ונקב שלישי יוצרים עומסים גבוהים יותר על רצפת האגן הנקבית, ולכן סכנה רבה יותר לפגיעות בתפקודה. במהלך ההיריון והלידה, רצפת האגן של היולדת עלולה להיחלש עוד יותר בעקבות מתיחת כל הרקמות באגן ושינויים מבניים שמתרחשים בעצמות האגן. מכאן התקבעה בציבור התפיסה השגויה שהיחלשות רצפת האגן היא נחלת הנקבות בלבד ושהזכרים פטורים מהתעסקות בה. אך התפיסה הזאת עלולה להיות מסוכנת ומזיקה.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

בכתבה זו נעסוק ברצפת האגן שבגופם של הזכרים ובחשיבות השמירה על מצבה התקין לבריאות הגבר. אין לראות בכך התעלמות מחשיבותה של השמירה על בריאות רצפת האגן הנקבית. על כך יש לנו כתבה נפרדת.

למה צריך רצפת אגן?

לרצפת האגן יש כמה תפקידים חשובים מאוד. האחד, כאמור, הוא לתמוך באיברים שנמצאים מעליה. בנוסף היא מאפשרת לגופנו לבקר את הלחץ התוך בטני וגם לשלוט על עשיית הצרכים שלנו.

רצפת האגן היא שומרת הסף של סוגרי הגוף שלנו, והיא אחראית על כך ששום דבר לא יעבור בהם בלי שנרצה בכך. על כן שרירי רצפת האגן עובדים כל הזמן, אפילו כשנדמה לנו שאנחנו רגועים ונינוחים וכל הגוף שלנו רפוי. השרירים הללו נמצאים במצב של התכווצות כמעט מתמדת, ובזכותה אנו מסוגלים להתאפק ולעשות את צרכינו מתי שנוח לנו. הם מתרפים רק כשאנחנו נותנים שתן או צואה, ומאפשרים לפסולת לצאת. אם חלה פגיעה בתפקוד התקין של השרירים האלו, למשל כיווץ יתר או חולשה, אנו עלולים לחוות קשיים בהתרוקנות, עצירות, בעיות וכאבים בעת מתן שתן, צורך לתת שתן לעיתים תכופות ודליפות לסוגיהן.

כשזכרים מקיימים יחסי מין, שרירי רצפת האגן שלהם פועלים בתיאום מסונכרן שמאפשר להם לשמור על זקפה ולהגיע לאורגזמה מוצלחת. מחקרים רבים קושרים בין בעיות ברצפת האגן של זכרים לבין מגוון רב של קשיים בתפקוד המיני, ביניהם ליקויים בשמירה על זקפה ובעיות של שפיכה מוקדמת.

הידע שקיים בידינו כיום על אופן פעילותה של המערכת המורכבת הזאת רחוק מלהיות מלא, ויש בו נושאים שנמצאים עדיין במחלוקת בין חוקרים. מה שברור הוא שכמו רוב השרירים הרצוניים בגופנו, גם את שרירי רצפת האגן אפשר לאמן לתפקד טוב יותר, לחזק אותם או להרפות – ללמוד להפעיל אותם בהתאם לצורכי הגוף. אפשר גם ללמוד איך להרפות שרירים שהתכווצו יותר מדי או לא התכווצו בתזמון הנכון, ובאילו מצבים להפעיל אותם במקביל, או במקרים רבים דווקא בנפרד, מקבוצות שרירים אחרות, כגון שרירי הבטן או שרירי הישבן.

הבעיה היא שבגלל מגוון סיבות, כגון פערים תרבותיים, חוסר ידע או בושה, רק מעטים מהגברים שסובלים מבעיות הקשורות ברצפת האגן טורחים לדווח על כך לרופאי המשפחה שלהם או לבצע בירור רפואי אחר. כיוון שכך, בעיה שאולי יכלה להיפתר די בקלות לא זוכה למענה וגורמת סבל מיותר.


איך רצפת האגן נפגעת?

בעיות ברצפת האגן אינן עניין נפוץ. למרות מורכבותו הרבה, המבנה האנטומי החשוב הזה עובד נהדר בדרך כלל ולא זקוק לעזרתנו. הבעיות מתחילות להופיע בדרך כלל רק בגיל מבוגר. תהליך ההזדקנות, אפילו אצל האנשים הבריאים ביותר, מחליש את רקמות הגוף וגורם לדלדול השרירים בכל הגוף – וגם ברצפת האגן. אצל נשים נמצאו גם גורמי סיכון שקשורים לגנטיקה ולמוצא אתני. אפשר לשער שחלק מגורמי הסיכון האלה קיימים גם אצל גברים, אך נכון להיום אין די מחקרים שבדקו את הנושא על זכרים אנושיים.

מתאמנת, פילאטיס (צילום:  Zigres, shutterstock)
מתאמנת, פילאטיס|צילום: Zigres, shutterstock

על פי הידע הקיים, הגורמים הנפוצים ביותר שזוהו לפגיעה ברצפת האגן של זכרים הם אירועי טראומה כמו פציעות, וכן ניתוחי ערמונית. בנוסף, רצפת האגן עלולה להיפגע אצל אנשים שעושים פעולות הכרוכות בנשיאת עומסים גבוהים וממושכים המופעלים כלפי מטה בעת פעילות ספורטיבית מאומצת, כמו הרמת משקולות כבדות או קפיצה בטרמפולינה.

ספורטאים ומתעמלים חובבים שעוסקים באופן אינטנסיבי בקפיצות, ריצות והרמת משאות כבדים, עלולים אם כך לפגוע ברצפת האגן שלהם עקב עומס יתר והפעלה לא נכונה של השרירים. כמו כן נמצא קשר אפשרי בין רכיבה ממושכת על אופניים, תנוחת הרוכב, ומבנה האוכף, לבין פגיעה בשרירי רצפת האגן. חשוב בנושא הזה למצוא את האיזון הנכון, שכן גם חוסר פעילות גופנית, חולשה גופנית והשמנת יתר עלולים להוביל להחלשת רצפת האגן או להעמיס עליה משקל רב מדי.

בעיות ברצפת האגן מתפתחות גם בעקבות מצבים יומיומיים תמימים לכאורה, כמו שיעולים תכופים, עצירויות או מאמץ רב בזמן ההתרוקנות בשירותים. אפילו ישיבה ממושכת, וכל צורת יציבה אחרת שמטילה עומס על רצפת האגן, עלולות להוביל לנזקים וכאבים עם הזמן.

אלו מקרים בהם אפילו הדרכה פשוטה על ידי מומחי רצפת אגן יכולה לעזור. הסברים על מנחי ישיבה יעילים יותר להתרוקנות, עם רגליים מוגבהות על שרפרף, והנחייה איך להרפות בשירותים, מקלים מאוד על המצב. במקרה הצורך המומחים יכולים גם להעניק תוכנית טיפול אינטנסיבית יותר.

רצפת האגן הזכרית עלולה להיפגע גם בעקבות מחלות ותסמונות אלה ואחרות. אחת מהן היא תסמונת כאבי האגן הכרוניים. התסמונת, הקרויה בקיצור CP/CPPS, היא אוסף של תסמינים הקשורים לכאבי אגן ובעיות במערכת השתן והמין. יש לה גורמים רבים ושונים שחלקם עדיין אינם ברורים לנו לגמרי. 6-2 אחוזים מהזכרים סובלים מהתסמונת במהלך חייהם וחווים כאבים בעת ביצוע פעולות פשוטות כמו ישיבה, עמידה והליכה או בזמן שהם מקיימים יחסי מין. דרכי הטיפול בתסמונת מגוונות מאוד. בחלק מהמקרים נמצא שפיזיותרפיה של שרירי רצפת האגן בעת מנוחה ובמאמץ מפחיתה היטב את כאבי האגן ותסמינים אחרים.

החלמה מסרטן הערמונית

על פי נתוני האגודה האמריקאית לסרטן, גבר אחד מתוך שמונה יסבול מסרטן הערמונית בשלב כלשהו של חייו. זאת ועוד, סרטן הערמונית הוא גורם התמותה השני בשכיחותו אצל גברים בארצות הברית. הערמונית היא בלוטה בגודל של אגוז המצויה בגופם של זכרים בלבד. היא נמצאת בתוך האגן, במוצא שלפוחית השתן שבבסיס הפין, ומאחוריה נמצאת החלחולת (רקטום). תפקידה הוא להפריש את נוזל הערמונית, המשתלב בתוך נוזל הזרע.

כדי להציל את חייהם, חלק מחולי סרטן הערמונית עוברים ניתוח לכריתת הבלוטה, שכולל לעיתים גם הסרה של שלפוחיות הזרע וחלק מהשופכה. שני הסיבוכים הנפוצים ביותר של הניתוח הזה הם בריחת שתן והפרעות בזקפה, וההמלצות לטיפול בהם כוללות פיזיותרפיה לרצפת אגן, כגון ביצוע של תרגילי קיגל המתמקדים בשליטה בשרירים השולטים בשלפוחית השתן, יישום הרגלי שירותים, ואורח חיים טובים יותר.

במאמר סקירה על שמונה מחקרים שנעשו בשנים 2019-2000 נמצא שהטיפול הפיזיותרפי לא רק הפחית את התסמינים הגופניים של זכרים שסבלו מסיבוכים אחרי כריתת הערמונית, אלא גם שיפר את איכות חייהם. מאמר סקירה אחר מצא שעבודת חיזוק לרצפת האגן עזרה להפחית את סיבוכי הניתוח הקשורים אליה, כמו בעיות בתפקוד המיני, מתן שתן לעיתים תכופות, ודליפות.

עם זאת, המחקרים הקיימים מראים שתרגול רצפת האגן אינו יעיל לכולם ויש זכרים שלא יפיקו תועלת מהפיזיותרפיה. למרבה הצער יש סיבוכים שאי אפשר למנוע או לטפל בהם בתרגול בלבד. בנוסף, קיימים הבדלים רבים בתוכניות הטיפול עצמן, כנראה מאחר שצריך תוכנית אימון מותאמת אישית לכל מטופל ומטופל, דבר שמקשה על חוקרים לגבש מסקנות אחידות. אין ספק שיש צורך במחקר נוסף בתחום.

אפשר לעשות תרגילים לחיזוק רצפת האגן בכל מקום ובכל זמן:

היעזרו במומחים

אם כן, רצפת האגן קיימת גם אצל זכרים, ואם מתרחשות בעיות בתפקודה יש בהחלט מה לעשות. אף שרוב המחקרים על רצפת האגן התמקדו עד כה בנשים, נמצא שתרגול ממוקד של שרירי רצפת האגן יעיל לטיפול גם ברצפת האגן הגברית.

לטיפול יעיל מומלץ מאוד להיעזר בשירותיהם של מומחים לרצפת האגן. פעמים רבות אנשים שמנסים לשקם את רצפת האגן שלהם באופן עצמאי מכווצים את השרירים הלא נכונים או טועים בתזמון וכשצריך לכווץ דווקא מרפים או להפך. הדרכה ממומחה יכולה רק להועיל.

נכון לעכשיו הידע המחקרי המצוי לרשותנו על תפקודה של רצפת האגן הזכרית דל למדי. אך די בידע הקיים כדי להבין עד כמה רצפת האגן חשובה לשני המינים, כך שגם זכרים צריכים להיות מודעים לחשיבותה ולדאוג לתפקודה.

תודה לאביב איידלין, פיזיותרפיסט רצפת האגן, על העזרה בהכנת הכתבה

 למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי