האם פעילות גופנית יכולה להגן על המוח מהזדקנות? במוח של קשישים שמקפידים להיות פעילים פיזית יש יותר חלבונים שמשפרים את הקשרים בין תאי עצב, מסייעים לפעילות השכלית התקינה ועשויים להגן מפני קיהיון (דמנציה) ומחלת אלצהיימר.
מחקרים הראו כי פעילות גופנית רציפה משפיעה לטובה על המוח האנושי, משפרת את התפקוד השכלי ומועילה לזיכרון. יתר על כן, נמצא כי עיסוק בפעילות גופנית בשלבים מאוחרים של החיים הוא אחד המרכיבים המרכזיים באורח החיים שקשור לירידה בסכנה להתפתחות של תהליכי הזדקנות של המוח. השפעה מגוננת כזאת נמצאה במוחות של חיות מבוגרות שכבר היו בהם חלבונים רעילים המזוהים עם מחלות ניווניות של המוח, אך קשה להדגים אותה ישירות אצל בני אדם.
מסיבות אתיות כמעט בלתי אפשרי לבחון באופן ישיר את המוח האנושי, ולכן קשה מאוד לחקור את המנגנונים הביוכימיים המקשרים בין פעילות פיזית לבריאות המוח אצל בני אדם. מחקר חדש, שהתמקד בקשישים שנמצאים בשנות חייהם האחרונות, מציע כעת הסבר לאופן הפעולה.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
שינויים כימיים במוח
אנשים רבים מפתחים בשלהי חייהם בעיות בזיכרון וקשיים בכישורי החשיבה, דבר שפוגע מאוד בתפקודם ובאיכות חייהם. במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת The Journal of the Alzheimer's Association השתמשו לראשונה בנתונים שנלקחו מנבדקים אנושיים כדי לעקוב אחרי ויסות חלבונים ששותפים בבקרה על פעילותם של צמתים עצביים (סינפסות) – האתרים שבהם מתרחשת התקשורת בין תאי עצב סמוכים. פעילותם של החלבונים הללו חיונית להעברה תקינה של מידע בין תאי עצב, לבניית רשתות עצביות ולתפקוד התקין של המוח.
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מצאו קשר ברור בין רמת הפעילות הגופנית היומיומית של קשישים לתפקוד השכלי שלהם. מחקרים אחרים מצאו קשר בין כמות החלבונים הסינפטיים לתפקוד השכלי ולמחלת אלצהיימר. הממצאים הללו הובילו חוקרים מארצות הברית, קנדה וספרד לשער כי פעילות גופנית עשויה להשפיע על כמות החלבונים הסינפטיים במוח.
כדי לבחון את ההשערה הם עקבו אחרי נתונים שנאספו מ-404 נפטרים, שהשתתפו בפרויקט הנוגע לזיכרון והזדקנות שנערך באוניברסיטת ראש (Rush) בשיקגו. במסגרת הפרויקט עקבו אחרי רמת הפעילות הגופנית של קשישים מבוגרים מאוד, בגיל ממוצע של 88.5 שנים בתקופה הסמוכה לסוף החיים – רובם הלכו לעולמם בתוך כשנתיים בממוצע מהמדידה האחרונה שנעשתה להם במחקר.
לצורך המעקב הצמידו לידי הנבדקים למשך עד עשרה ימים בשנה גלאי שמדד ברציפות לאורך כל שעות היממה את התנועה, הפעילות והמנוחה שלהם. המשתתפים גם הסכימו לתרום את מוחותיהם למחקר אחרי מותם כדי שיהיה אפשר למדוד את כמות החלבונים הסינפטיים באזורים של המוח הקשורים לתהליכי חשיבה וזיכרון.
יותר פעילות, יותר חלבונים, פחות נזק
המחקר הראה כי ככל שקשישים הרבו יותר בפעילות מוטורית, נמצאו אצלם רמות גבוהות יותר של כמה חלבונים שונים הפעילים בצמתים עצביים. החלבונים נמצאו בין השאר בהיפוקמפוס, שהוא אזור במוח שממלא תפקיד מרכזי בתהליכי זיכרון, וגם באזורים נוספים הקשורים לתפקודי חשיבה. מנגד, לא נמצא קשר מובהק בין רמת החלבונים לרמת הקשרים החברתיים, להיקף העיסוקים הדורשים הפעלה של כישורי חשיבה או לרמת תסמיני הדיכאון של הנבדקים.
בשורה מעודדת שעולה מהמחקר היא שההשפעה המגוננת של הפעילות הגופנית נראתה גם אצל אנשים שבמוחם היו כבר חלבונים רעילים, שידוע כי יש קשר בינם לבין התפתחות מחלת אלצהיימר ומחלות ניווניות אחרות של המוח. ייתכן, לפיכך, שנוכחות החלבונים הסינפטיים עשויה לעכב את התפתחותן. עם זאת, כדי לשמור על רמת החלבונים הסינפטיים גבוהה חשוב להתעמל באופן סדיר, מכיוון שללא פעילות גופנית רמת החלבונים יורדת עם הזמן.
ממצאי המחקר מצביעים על קשר בין פעילות גופנית סדירה לשמירה על קשר תקין בין תאי העצב בגילים מתקדמים, ומעלים את האפשרות שפעילות כזאת יכולה להגן על המוח מתהליכים ניווניים. עם זאת, הממצאים לא יכולים להראות מה קדם למה: יתכן שאנשים שאצלם יש יותר חלבונים סינפטיים נוטים להיות יותר פעילים גופנית, ולא שפעילות גופנית מעלה את ריכוז החלבונים הסינפטיים. כדי לבדוק זאת יהיה צורך במחקרים בהם יעקבו אחר המתרחש במוחם של אנשים לפני שהחלו לעסוק בפעילות גופנית ולאחריה. כמו כן, סביר להניח שקיימים מנגנונים רבים ושונים הקושרים בין פעילות גופנית לבריאות המוח ולאפשרות לעכב את ההתפתחות של מחלת אלצהיימר ותופעות דמנטיות אחרות, אך לשם כך יידרשו מחקרים נוספים.