כל ההתחלות
"אני לא באה משום רקע ספורטיבי. נהפוך הוא, אם היה לי איזה תירוץ להבריז משיעור התעמלות אז בחרתי כל פעם להשתמט. לא שהייתי אנטי-ספורט, אלא שלא הרגשתי נוח עם עצמי, עם איך שאני נראית. בכלל, יש מבחינתי קשר מאוד חזק בין איך שהבנאדם נראה לבין הרצון שלו לעסוק בספורט.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
כשהתגייסתי לחיל האוויר, לטייסת, היה מומנט של להיראות טוב. אבל אז זה לא היה בקטע של ספורט אלא עשיתי דיאטה. אחרי הצבא טסתי לקנדה ונתקעתי שם עם עלם חמודות ועברנו לגור בהרי הרוקי, סוף העולם. הבדידות כבשה אותי, אבל לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, עד שביקרתי במרכז של הקהילה היהודית ופתאום מקצה המסדרון אני שומעת 'Come on everybody'. מהחלון ראיתי מורה שרוקדת וקופצת ושאלתי את עצמי מה זה הדבר הזה. ככה נחשפתי לראשונה לשיעור אירובי, בשנות ה-80, כשג'יין פונדה הייתה בשיאה. המורה ראתה אותי מביטה מעבר לחלון, ואמרה לי, 'תבואי מחר'.
למחרת בבוקר רצתי לקנות נעלי התעמלות. לא הייתי מוכנה, אבל התייצבתי לשיעור. משהו במורה משך אותי, עשה לי חשק. מאז אני חושבת שלא היה יום שלא עשיתי שיעור.
יום אחד המורה ביקשה ממני להחליף אותה. לימדתי בפעם הראשונה, הטרפתי את התלמידים, יצאה ממני כל הישראליות. מיד התחברתי אל המורה ונסענו ללוס אנג'לס. שם למדתי להיות מורה לאירובי וכשחזרנו לקנדה פתחנו עוד סטודיו, ועוד סטודיו ועוד סטודיו.
כשחזרתי לארץ רציתי להביא איתי את התורה שלי וכל מה שלמדתי, אז התחלתי ללמד ב'דרייפוס' בהילטון תל אביב, שהיה אז המכון הרציני היחיד בארץ. מאוחר יותר, כשפתחו את מלון דניאל, פתחתי את מכון הכושר שם. לאחר מכן פתחתי את 'לנשים בלבד' ברמת השרון. אין, הייתי אז חיית אירובי. נסעתי ללמד באילת, הטיסו אותי ללמד בבריכות בצוות הווי ובידור מול 500 איש.
כשהכרתי את בעלי ונסעתי לגרמניה, המשכתי עם אירובי ולימדתי בכמה מכוני כושר בהמבורג. אבל יום אחד יצאתי לריצה קלה שאחריה לא יכולתי להתרומם. ואז נולדתי לעולם של הפילאטיס".
שגרת ספורט
"היום יש לי סטודיו לפילאטיס בהרצליה פיתוח. אני מגיעה לשם כל בוקר אחרי הריצה, ללמד או לנהל. ככה כבר 15 שנה.
אני רצה מינימום 3 פעמים בשבוע ועושה פילאטיס יום-יום וחיזוק במשקולות פעמיים בשבוע. פילאטיס, אחרי כל השנים שרצתי בלי הפסקה, הוא כמו שמן שמרכך את כל הגוף. אנשים אומרים שזה משעמם, שזה לא מחטב, ואני רוצה להגיד - גבירותיי ורבותיי, פילאטיס מחטב ומעצב את הגוף על ידי הארכת השרירים. זה כל הסיפור: להאריך את עצמך, למתוח את הכתפיים, לנשום עמוק. הכל עם דגש על מרכז הגוף, באזור של הבטן. התוצאות הן בדוקות ומשמעותיות ורואים אותן מיד. לא סתם אין אף קבוצות ספורט בחו"ל שלא עושה פילאטיס.
באופן אישי, ספורט מפקס אותי. אני מסתכלת במראה וטוב לי עם עצמי, אני יותר רגועה על הילדים שלי, יותר רגועה עם כל מה שקורה סביבי. הפילאטיס וגם הריצה מחדדים לי את הראייה, מכניסים לי פרספקטיבה. זה הפסיכולוג שלי, זה הרצון שלי, זה המנוע של החיים שלי ואני לא יכולה בלעדיו.
אני כל כך נהנית מזה שאני גם מפיצה את התורה. אנשים אומרים, 'איך את עושה את זה, אנחנו רוצים להיות כמוך'. אני לא גורו, אבל אני מעבירה את התחושות שלי לאחרים ומבהירה שזה לא עניין של זמן או כסף - זה עניין של סדר עדיפויות. אז אם בשמונה וחצי בבוקר הבחורה בוחרת לשבת בבית קפה, אני בשמונה וחצי אקח אותה להליכה ואוכיח לה שזה יותר כיף".
רגעי השיא
"הצלחתי לרוץ 10 קילומטר ואני לא אשכח את הרגע הזה. לא חלמתי שאני בכלל אתחיל לרוץ, ובטח לא שאעשה את זה. אני זוכרת את הרגע שראיתי 8 ק"מ, ואז 9 ק"מ, ואמרתי 'טוב, זה רק עוד קילומטר' - והגעתי לעשרה. צרחתי כמו מטורפת.
אגב שיאים, סיפור מארה"ב: יום אחד הגיע לסטודיו שלי מאמן כושר של מתאגרף במשקל בינוני שהתאמן לאולימפיאדת לוס אנג׳לס ב-1984. הוא אמר לי, 'שמעתי שאת מאמנת קשוחה ואני רוצה שתאמני את המתאגרף שלי'. התרגשתי ברמות אחרות ואמרתי לעצמי שאם אנחנו זוכים במדליית זהב - אני חוזרת לישראל. זכינו בזהב ואני חזרתי לארץ".
עוד ב-mako בריאות:
>> המחלה הקשה שנפוצה במזה"ת - ובארץ לא מכירים
>> זו הסיבה שהכתפיים שלכם תפוסות כל הזמן
>> הטריקים הפשוטים האלה מנצחים את החשק למתוק
השראה ספורטיבית
"בהחלט ג'יין פונדה. זה היה גם המראה שלה, שהפך לחלק בלתי נפרד מהפעילות הספורטיבית. כל הלבוש שלה, עם הטייטס ועם החוטיני מעל הטייטס, כל הסיפור עם השיער - זה היה יפה לראות. היום זה חלק מאיתנו, אנחנו מתלבשים בבגדי ספורט בבוקר ולא מחליפים עד הלילה כי הם כל כך יפים, אבל היא פרצה דרך בזמנה. מבחינתי, ג'יין פונדה היא זו שפתחה לי את הצ׳אקרה לכל הסיפור הזה".
עצה למתחילים
"אל תשימו לעצמכם שום מטרה. פשוט תזרמו עם זה. המטרה כבר תבוא עם החשק. את נהנית? תמשיכי ליהנות. לא להיכנס לספורט בקטע תחרותי. אני חושבת שבאיזשהו מקום, לאנשים שהם לא מקצוענים, התחרות הזו מעכבת ועלולה גם לגרום לנסיגה. אז רק ליהנות מכל רגע, לחייך ולנשום. בכלל, אני מאמינה בלקום כל בוקר ולנסות להמציא את עצמך מחדש, אבל עם חיוך גדול. לנסות להיות אופטימיים".
מנת בריאות
"מנת הבריאות הראשונה שלי היא קפה שחור בבוקר לפני כל פעילות ספורטיבית. יותר מאוחר אני אוכלת יוגורט עם פירות וגרנולה".
גילטי פלז'ר
"אין כמו לחם טרי או בגט עם הריח. אני לוקחת את השפיץ ונהנית. אבל זה לא חטא, למה חטא? אני חיה את החיים, רוצה ליהנות. היום אכלתי בגט, אז מחר אני לא אוכל בגט. פשוט".
עוד ספורטאיות מדהימות בעמוד האינסטגרם של Roco_Runs